תגית: שרונה

הטמפלרים

הטמפלרים

במאה ה-16 יסד הכומר מרטין לותר זרם חדש בנצרות. שהרעיון המרכזי שלו היה שלמאמינים אין צורך בכומר שיעזור להם לתקשר עם האל. לכן הכומר בכנסיה הלותרנית הוא רועה רוחני האיש שמכוון ומסביר את עיקרי הדת למאמינים. התנועה החדשה או הדת החדשה למעשה קראה תיגר על הקתוליות והביאה את מחאתה על התנהגות הקתולים כלפי המאמינים וכלפי חוקי הדת. אחד הדברים שהרגיז אותם במיוחד היה נוהל "כתבי המחילה" למאמינים. כל חבר בקהילה הקתולית שביקש מחילה מהכומר היה תורם כסף לטובת בניית הכנסייה הגדולה ברומא. הכמרים הזדרזו להציע מהלך חסכוני יותר וניתן היה לרכוש "כתבי מחילה" גם לשבוע הבא או לחטא הבא עוד הרבה לפני שהוא נעשה. לכן נקראת הדת החדשה פרוטסטנטים למען הפרוטסט שהם קיימו כנגד מעשי הכנסייה הקתולית.

הדת החדשה התפשטה במהירות רבה ברחבי גרמניה בגלל המצאת הדפוס על ידי גוטנברג. כל מאמין יכול היה לקרוא את כתבי הקודש בעצמו ולדעת מה כתוב בהם.

במדינת וירטנברג שבגרמניה החלה להתפתח במחצית המאה ה־19 תנועה חדשה בתוך הכנסייה הלותרנית שדגלה בחזרה למקורות הראשוניים של הנצרות והרעיון של שיבת ישו החל לתפוס תאוצה בין המאמינים. התיאולוג כריסטוף הופמן נשא נאומים והסברים לרעיונו שיש לעזור לשיבתו של המשיח לארץ ודבר זה יכול להתרחש רק בירושלים. לצורך זה יש להקים מחדש את מקדש שלמה ולהכשיר את הארץ לשובם של היהודים לארץ הקודש. לאחר בואו של המשיח היהודים יכירו בטעותם וישנו את אמונתם והכל יבור על מקומו בשלום.

כריסטוף הופמן קרא לתנועתו "ארגון המקדש" (Tempelgeselschaft) רעיונותיו ודרשותיו של כריסטוף הופמן הביאו לכך שהוא וחברי תנועתו הוצאו והוקעו מהכנסייה הלותרנית. בהרצאותיו על חיים אידיליים בארץ הקודש והקמת כפרי חקלאות שבו ימצאו את מקומם רבבות חברי האגודה ויהודים שיוכשרו לעבודת האדמה ויחיו בשכנות טובה עם שכניהם הערבים, ישב גם אסיר משוחרר בשם גיאורג דיויד הרדג (Herdegg) שבעת היותו במאסר קרא את כתבי הקודש והנאומים של הופמן נגעו לליבו והוא החל לדחוף לקיים את דבריו של התיאולוג כריסטוף הופמן ולעלות לארץ.

ביום 30 באוקטובר 1868 הגיעו לארץ הופמן והרדג עם 454 בני קהילתם ונחתו במזח הקטן שהיה ליד חיפה. (כיום ממגורות דגון) לארח שניסו ולא הצליחו לעבור לירושלים הבינו שעדיף להם להישאר באזור חיפה והם קנו את השטח שכיום נקרא רחוב בן גוריון. והקימו בו את בתיהם עם משק עזר קטן ליד הבית. כעבור שנה עברו 320 חברים מהקהילה בראשותו של כריסטוף הופמן ליפו וקנו שם את שרידי המושבה שהשאירו אחריהם המתיישבים האמריקנים שנאלצו לעזוב את הארץ. הטמפלרים הפכו את המקום ל"גן פורח" והמושבה העסיקה יהודים וערבים בגידולי חקלאות שונים. ביום 18 באוקטובר 1871 התאספה קבוצה מהמתיישבים ביפו בגבעה לצד הדרך מיפו לעיר הגדולה שכם מול פרדס מונטיפיורי אליהם הגיעו מתיישבים חדשים מגרמניה ואמריקה. למושבתם החדשה הם קראו "שרונה" שכן חשבו שהם נמצאים בקצה השרון התנכ"י. כבעלי ניסיון לאחר שהקימו כבר שני התיישבויות בארץ הזמינו אדריכל שיתכנן את המושבה והם בנו את בתיהם בצורה מסודרת לאורך רחובות המושבה. חפרו באר מים כך שלא הייתה להם בעיה של אספקת מים ובנו מגדל כדי שהמים יגיעו לבתים בצורה מסודרת ונאה. הם רכשו שטחי קרקע מהכנסייה היוונית אורתודוכסית ומערביי כפר סלמה ושתלו וזרעו מכל גווני הקשת החקלאית. האזור שכיום הוא בית הקברות של נחלת יצחק היה מטע גדול של בננות שנמשך עד לאזור תיאטרון גבעתיים.

במלחמת העולם הראשונה הם גורשו למצריים כנתיני ארץ אוייב. לאחר המלחמה בקשה ולחצה התנועה הציונית להחזירם לארץ. היה שיתוף פעולה חקלאי בין החקלאים היהודים בארץ והחקלאים הטמפלרים. רבות למדו החלוצים מהטמפלרים בכל נושאי החקלאות והבניה.

כשפרצו פרעות "המרד הערבי 1936/39 צידדו הטמפלרים בערבים והוציאו הוראות מחמירות לחבריהם שלא לשתף פעולה עם היהודים. ה"הגנה" פעלה במספר מקרים נגד הטמפלרים. בתקופה זו היה כבר היטלר בגרמניה הקנצלר ופעל נגד היהודים בארצו והטמפלרים בארץ הצטרפו לתנועה הנאצית. במבני ציבור טמפלרים התנוסס דגל צלב הקרב ומצעדים של חברי התנועה עברו בחיפה ובתל־אביב-יפו.

במלחמת העולם השנייה הטמפלרים שרובם בכלל לא ראות גרמניה שכן נולדו בארץ, חיכו לרגע שרומל ינצח את מונטגומרי והגרמנים יקבלו את השליטה על הארץ ומטעם הטמפלרים התמנה ווגנר כראש ממשלת הטמפלרים. צעירי המושבה התגייסו לצבא הגרמני ונסעו לגרמניה לעזור במאמץ המלחמתי. הבריטים הפכו 4 מושבות למחנות הסגר ולא איפשרו לגרמנים לעזוב את המחנה מתוך חשש שהם מהווים גייס חמישי. בשנת 1944 הוחלט על הגלייתם של הטמפלרים לאוסטרליה.

בשרונה הוקמו בית בד לייצור שמן ויקב לייצור יין הקיימים עד היום. עיריית תל אביב שיפצה את כל מתחם "שרונה" שיפתח לקהל באוגוסט 2013 נשארו רק 37 בתים מקוריים מהמושבה על תילם.

לאחר קום המדינה עברו קרקעות הטמפלרים לבעלות המדינה שבמסגרת הסכם השילומים עם גרמניה שילמה המדינה עבור חלק מקרקעות אלו.  טמפלרים הקימו בארץ 7 התנחלויות: חיפה, יפו, שרונה, וולהלה, וילהלמה, וולדהיים, בית לחם הגלילית.

מלחמת המרגלים

בימי קדם נהגו להעביר מידע במהירות מעופה של יונת הדואר שהייתה נאמנה מאוד לביתה. כך עשה הברון רוטשילד שהעמיד אדם משלו ליד שדה הקרב בווטרלו וכעבור כשעתיים ידע מי ניצח במערכה וכך הפך לאדם העשיר ביותר באירופה אבל גם החכם שכן ידע לנצל את התופעה שהיונה נאמנה לביתה והיא תגיע במהירות הביתה.

את אותו הדבר עשו גם במחתרת ניל"י רק שכאן קרה אסון שכחו להאכיל את היונה או שלא ידעו שצריך להאכיל אותה לפני היציאה לדרך. היונה נחתה בכפר הבוסני, ראש הכפר ראה את היונה המשונה שלא הכירה מבין היונים שלו. תפס אותה ואת הפתק שהיה על רגלה והמחיר היה כבד…

בינתיים התקדם העולם וסמואל מורס המציא את הטלגרף ויצר קוד שנקרא על שמו.

גם בחבל ארץ זה שבו הוקמה מדינת ישראל היה צורך להעביר תשדורות במהירות ובחשאיות מרבית.

כשהוקמה ה"הגנה" ואחר כך הפלמ"ח היה צריך לדבר בין היחידות שישבו ביישובים מרוחקים האחד ממשנהו. בתחילה עשו זאת בעזרת דגלים ובלילה עם פנסים והתקדמו הלאה. כאשר החלו אוניות המעפילים להגיע לחופי הארץ נוצר צורך לדבר איתם כשהם בלב ים או עדיין בנמל היציאה. לכן הכשירו בחורים טובים ולימדו אותם להפעיל את מערכת התשדורת שבין האונייה. ארץ המוצא לבין חופי הארץ.

כשהוקמה המדינה שוב היה צריך לשכלל את מערכות התקשורת עם היחידות השונות של משרד החוץ בחו"ל. בתחילה היו בלדרים שהיו עוברים ממדינה למדינה או מהארץ לחו"ל. גם מערכת של מורס זה קצת מסובך שכן אין בעיה ליירט את המידע.

בשנת 1960 החליטו במשרד החוץ לשכלל את המערכת והתקינו אנטנה בין שני בתים  והאנטנה אפשרה קליטת תשדורות עם חו"ל. כילד לא צעיר אני זוכר שהאנטנה הייתה עולה בלילות כיום אומרים המהנדסים שהיא אף פעם לא התרוממה יכול להיות בכל זאת עברו שנים רבות מאז והזיכרון נלחש עם הזמן.

באחד הסיורים שעשו מספר חברי כנסת בשרונה השתתף גם יורי שטרן ז"ל וכאשר הגענו לבניין שעמד בחזית האנטנה הוא קפץ ומנהמת ליבו סיפר שלבית הזה הוא היה מתקשר ומכאן גם העבירו אליהם לרוסיה תשדורות. האנטנה לא הייתה סודית כל ילד שגר בשכונת מונטיפיורי יכול היה לראות אותה וכולם ידעו שאסור לדבר עליה "כי זה סודי" פעם שמרו פה סודות.

העיסקה בוצעה העיסקה בוצעה

  טקס העמדת האנטנה המשוחזרת שנערך ביום 8 באוקטובר 2010 מעורר ויכוחים האם צריך לשמר ולשחזר אנטנה? האנטנה הייתה הופכת לברזל באחד המתקנים בסין אם לא היה נרתם לנושא המהנדס זאב גרליץ. למה הוא נרתם כי הוא ג'ינג'י וזה לא רק צבע גם מהות וזאב גרליץ מבין את חשיבות השימור. לא חשוב של מה כמו שיש  לשמר את העבר. כך עשה גם בשימור ושיחזור המנוף בנמל תל אביב וכך גם נתן ידו לשימור בית הבד ממול לאנטנה. למה לשמר את בית הבד ואת המזקקה ואת הבתים הטמפלרים שבערוב ימיהם ישבו בהם נאצים שונאי ישראל. בגלל שצריך לשמר את העבר כפי שאמר יגאל אלון מי שלא זוכר את העבר קשה לו עם העתיד. אנחנו המדריכים נוכל להסתובב עם קבוצה ולספר גם הסיפור של העפלה ושל שליחי המוסד ונעשה מזה מרקחת שלמה כדי לזכור. פעם היה כאן משהו. הרי לרוץ לתוכניות ריאלטי זה נחמד אבל צריך לזכור ולא למחוק. זו הסיבה המוצדקת לשימור גם של האנטנה. כדי לסבר את האוזן האנטנה הוזזה ממקומה בערך 25 מטרים למקום יותר נוח כי החשיבות זה הסיפור שמאחוריה ולא מיקומה ההיסטורי. כך יהיו לנו מספר אתרים משוחזרים שנוכל לספר למטיילים שיבואו וירצו לראות את המקום שהפך לערש המדינה.

צריך להודות לחברת מֶר ששיפצה את האנטנה וניהלה וארגנה טקס מרשים להעמדת האנטנה בחזרה.

שרונה

דף למטייל בשׂרונה

 המאה ה-19 התאפיינה במספר קבוצות נוצריות שראו בסוף המילניום את זמן בואו של המשיח בחזרה לארץ הקודש. בשנת 1842 סיפר הבישוף מכנסייה לותרנית כריסטוף הופמן למאמיניו כי מצא בכתבי הקודש את הדרך לחזרתו המהירה של המשיח. מאחר והיהודים יודעים את סוד הנבואה לכן, באם הם יחזרו לארצם ויעבדו את האדמה הקדושה, המשיח יחזור ויבנה את בית המקדש, ועלינו לעזור להם לשוב אל עבודת האדמה כפי שמסופר בכתבי הקודש.

 

בשנת 1868 הגיע קבוצה של כחמש מאות מאמינים השייכים לכנסיית הטמפלרים שהוקמה במדינת וירטנברג בגרמניה. הם נאלצו להישאר בחיפה ובנו שם את שכונת מגוריהם הראשונה. כעבור מספר חדשים פוצלה הקבוצה וחלק מהמאמינים בראשותו של הכומר כריסטוף הופמן עזבו את חיפה ועברו ליפו. הם התיישבו בשכונת המגורים של הקבוצה המשיחית שהגיעה מאמריקה ונאלצו לעזוב את הארץ הקדושה.

 

בחודש אוגוסט 1871 הגיעה קבוצה של מאמינים בראשותו של הבישוף כריסטוף הופמן אל השטח החדש שהם רכשו מהכנסייה היוונית-אורתודוכסית וקידשו את האדמה בשירי הלל. הם הזמינו אדריכל שתכנן בעבורם את המושבה כפי שהיו רגלים במדינתם וירטנברג. כעבור מספר חדשים כבר החלו 18 טמפלרים לבנות את ביתם בשכונה החדשה שקיבלה את השם שׂרונה מתוך מחשבה שהייתה מבוססת על טעותם של הצלבנים שקבעו שהשרון מגיע עד לפאתי העיר תל אביב של היום. השם שׂרונה נהגֶה בגרמנית סרונה כי הכומר מרטין לותר כאשר תרגם את התנ"ך מלטינית לגרמנית כתב את הפסוק משיר השירים: "אני חבצלת השרון" באות S ולכן גם המושבה החדשה תבוטא עם האות S וכך נולד השם "סרונה".

הטמפלרים היו חרוצים כמו כל יקה מצוי, ורכשו קרקעות מסביב למושבה ונטעו ושתלו ועסקו בכל ענף חקלאי שרק אפשר. יהודים מספר עבדו במושבה והיו גם שהתגוררו בה.

 

במלחמת העולם הראשונה גרשו הבריטים עם כיבוש השטח הנדון את כל הטמפלרים שישבו בסרונה למצרים. הם קיבלו רשות לחזור רק בשנת 1922 בהתערבות הממשלה הגרמנית ו"חבר הלאומיים". הטמפלרים שחזרו שבו ושיקמו במהירות את המושבה וחזרו לעבד את אדמתם. בביקורם בבית החולים הגרמני שהיה במושבת האם שלהם ביפו פגשו רוקח יליד גרמניה שכמובן דיבר גרמנית רהוטה ועסק ברוקחות הומיאופתית כפי שהם היו רגילים מתקופת חייהם בווירטנברג. הטמפלרים הציעו לרוקח מר איזידור ממלוק לבוא ולעבוד בשכונתם באופן קבוע ובלעדי ובתמורה לכך הם יבנו בעבורו בית מרקחת קטן בתוך השכונה. איזידור ממלוק הסכים.

 

הטמפלרים דאגו להביא לשׂרונה מגרמניה את כל בעלי המקצוע הנדרשים ולכן היו במושבה בתי מלאכה כגון, יקב לתעשיית היין, בית בד לייצור שמן, נגריה גדולה, רפתות, נפח לתיקון פרסות, קבלני בניין וכל שאר בעלי המקצוע הנדרשים לבניית בתים. כך שהם כמעט ולא היו זקוקים להישען על בעלי מקצוע מקומיים שעל זה הם לא יכלו לסמוך.

 

כאשר עלה היטלר לשלטון בגרמניה החלה תנועה של המפלגה הנאצית לנשב גם בסרונה עד שכול חברי המושבה נאלצו להירשם כחברי המפלגה. הבריטים גרשו את כל יושבי שרונה במלחמת העולם השנייה לאוסטרליה.  לאחר שנודע בארץ ממדי השואה וההתעללות של המפלגה הנאצית ביהודי אירופה תקפו המחתרות את יושבי המושבה עד שהם הבינו שעליהם לעזוב את הארץ. אחרוני הטמפלרים עזבו את הארץ ערב הקמת מדינת ישראל.

לתוך שטח המושבה נכנסו משרדי הממשלה השונים וצבא ההגנה לישראל שזה אך הוקם. בתוך היקב שיפצו והחזירו לכשרות ולפעולה מלאה מספר מטוסים שנקנו כעודפי הצבא הבריטי.

בשנת 2004 החליט ראש העירייה מר רון חולדאי להרחיב את רחוב קפלן בטענה שזו דרך הכניסה לעיר ולכן עליה להיות רחבה ונאה. לצורך הרחבת הכביש הוזזו מספר בתים ממקומם והכביש הורחב.