תגית: שני עולמות

תל אביב – שני עולמות

שני עולמות

                     מאת: יוסי רנרט                                                        אלול תשס"ז

נחלת יצחק  היושבת בין הואדי (מוסררה) במערב לבין רחוב עלית הנוער של היום הוקמה במימון עצמי בידי יהודים שעלו מליטא בשנת 1925 .

 

קיבוץ ארצישאלי א' – השומר הצעיר

פעל בשטח בית הקברות נחלת-יצחק בין השנים 1932 – 1936 .

השטח נחכר מ"החברה קדישא".

הגרעין המיסד הורכב מצעירים בוגרי מקווה ישראל וגימנסיות מתל אביב וחיפה.

המושבה מחולקת הייתה למשקי עזר כאשר על כל מגרש משפחתי עמדו מבנה מגורים ומשק חקלאי: רפתות חלב, וגידולים חקלאיים.

אדמות פנויות (של חברים שנשארו בליטא) עובדו בחכירה בידי התושבים.

בשטח שנחכר הוקמו צריפים ואוהלים וכן חדר אוכל משותף. הוקמה תעשיה עצמית לייצור רעפים ובלוקים וכן מסגריה וסנדלריה. הוקם משק עזר ובו גן ירק, גינת-תות, רפת, משתלה ומכוורת.

חברים וחברות עבדו גם בעבודות חוץ בבניה, תעשייה וגם בתע"ש המחתרתית.

מתוך 55 המשפחות אשר נרשמו לעליה לנחלת-יצחק  הגיעו רק 7. עם הזמן הצטרפו יוצאי גלויות אחרות למושבה ויהודי ליטא הפכו מיעוט.

תוך זמן קצר הצטרפו לקיבוץ חברי קיבוץ "מסד" מגליציה, התערו בחיי הקיבוץ ויחד עלו והקימו בשנת 1936 את תל-עמל בעמק בית שאן.

התושבים הראשונים עברו תקופת הסתגלות קשה והפסידו מהונם ורכושם.

לקיום מינימלי נאלצו למכור אדמות כדי לכלכל את בני ביתם.

החברים שנשארו בליטא לא עזרו ולא השתתפו בפיתוח המושבה.

בקשות תמיכה אשר הופנו להנהגת הישוב ומוסדותיו לא נענו.

לא נעשו פניות ליהודי ליטא כדי לא להוציא דיבת הארץ רעה.

 

מקימי הקיבוץ התחילו מאפס, לא האמינו בהם, בפרט שבכל רגע נתון יכלו לחזור לבתי הוריהם אשר בארץ.

בחיי צמצום ובעבודה קשה התגברו על מכשולים והצליחו.

בתחילת דרכם בעמק בית שאן קיבלו עזרה כספית מיהדות דרום אפריקה המורכבת ברובה מיהודים יוצאי ליטא ובראשם דוד וולפסון, אשר כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית לאחר מות הרצל.

לבקשת הפדרציה הציונית של דרום אפריקה שונה שם הקיבוץ לניר-דוד.

לימים הוסיפו החברים את השם תל-עמל בסוגריים לאחר השם ניר-דוד.

בשנות הששים, בהיותו שר החקלאות חיסל משה דיין את החקלאות בנחלת-יצחק. חלק מהתושבים השקיע את כספי הפיצויים בענפים לא מוכרים להם, הפסידו את כספם ונותרו חסרי כל. לאחרים, חיסול החקלאות היה פתרון טוב כי דור ההמשך סלד מהעבודה ברפת. רובם עזבו את נחלת-יצחק.

בתי המגורים וביניהם רבי קומות, דוחקים את את מפעלי התעשייה והשכונה מהווה פרוור מגורים לכל דבר בין תל אביב וגבעתיים.

כיום מתפרנס הקיבוץ מענפי חקלאות: גידולי שדה, פרדס ומטעים, מדגה גדול, מפעל מתכת, מפעל גדול לנייר, תיירות וחברים העובדים מחוץ לקיבוץ במקצועות רבים.

 

שיר מזמור לרמזור / יוסי רנרט

הצהוב שהפך אדום בפינת עלית הנוער ורחוב נחלת-יצחק, כפה עלי דקת המתנה אשר שינתה את מהלך חיי.

מכל הדקות שאותן אין סופר ורישומן אינו ניכר, יש לו לאדם דקה אחת או יותר, הנה גם אתה נזכר, שבה סוטה הוא מנתיבו ומשנה סדרי עדיפויות ואת השקפת עולמו.

ומה קרה באותה דקה אתם שואלים, ראיתי שלט, שלט רגיל על עמוד ובשלט כתוב – נחלת-יצחק נוסדה ב 1925. ואני, הריני גר כאן רק ארבעים שנה. האור ברמזור עוד לא התחלף, יש זמן לעשות חשבון ואז עולה המספר שמונים, נחלת-יצחק בת שמונים. הירוק ברמזור הכניע את האדום, אז עלה הרעיון – תערוכה.

 

כל זה קרה באותה דקה.

על שני דפי בריסטול כתבתי בטוש "להקמת תערוכה, אנו אוספים תמונות ומסמכים על ראשיתה של נחלת-יצחק".

את המודעות תליתי בחלונה של חנות במרכז הקניות.

חומר רב נאסף ובעזרת חברים שהיו לי לעזר, הוקם מוזיאון היסטורי בנחלת-יצחק.

 

            שמות  – נחלת יצחק ושכנותיה/יוסי רנרט                                                    אלול תשס"ז

הגרמנים הטמפּלרים טעו לחשוב שגבעת הכּורכּר (הקריה של היום) נמצאת בשרון וקראו שמה שרונה.

מקימי שכונת הפועלים הראשונה בארץ, חדורי אידאולוגיה פועלית קראו לשכונתם שכונת בורוכוב על שם דב בּר בּורוכוב.

נחלת-יצחק. שמה ושם רחובה הראשי ולימים גם שמו של בית הקברות השני של תל אביב, נקבע עוד ב – 1924 בקובנה אשר בליטא לפני עלית המתישבים ארצה. השם נועד להנציח את רבּה של קובנה הגאון יצחק אלחנן ספקטור. נחל-יצחק הוא שם חיבורו על חשן משפט. חיבורים נוספים שלו הם – "באר יצחק" ו"עין יצחק" העוסקים בשו"ת (שאלות ותשובות). שם המקום בפי הערבים היה שׁוּמָרָה על שם השׁוּמָר אשר גדל פרא במקום.

קיבוץ ארצישראלי א'. לימים "תל-עמל" ולאחר מכן "ניר-דוד (תל עמל)". תחילתו ב"שומריה" שליד חדרה – לימים עין-שמר. המשכו בנחלת-יצחק היא שוּמָרָה הערבית. בשבתם כאן בבית הקברות וגם  לאחר מכן, טעו החברים לחשוב שאדמת החברה קדישא אותה חכרו, נמצאת ברמת-גן. בשנת 1936 עבר הקיבוץ לעמק בית שאן.

"שכונת חאפּ". את כינויה זה הגה יוסף זימן מוכתר נחלת יצחק,  על שום שחטפו חסרי בית מתל אביב אדמות ועלו על הקרקע בפלישה. חַאפּ באידיש – חטוף. שמה הרשמי – קריית יוסף, על שם יוסף בן יעקב אבינו. 

 

איש באמונתו יחיה – נחלת יצחק ושכנותיה/יוסי רנרט

שרונה. הוקמה בשנת 1871. תושביה הגרמנים הטמפּלרים היו נוצרים שמיעטו להתפלל. בהתיישבות חקלאית בארץ הקדושה ראו תיקון לעצמם וממנה שאפו לחדש את החיים הדתיים והחברתיים באירופה.

שכונת בורוכוב. הוקמה בשנת 1922 כשכונת פועלים. דתם היתה דת העבודה. עם הזמן הצטרפו לשכונה גם הורי המתישבים. לדרישתם הוקם בית כנסת, אבל מחוץ לשכונה.

נחלת יצחק. הוקמה בשנת 1925 בידי "אגודת הקובנאים". כליטאים דתיים היו "מתנגדים" לחסידות, התפללו בנוסח הליטאי ודאגו גם בהמשך לשמירת שבת של כל התושבים. עם הצטרפותם של יוצאי ארצות נוספות הוקמו בתי כנסת בנוסחים שונים ולאחר זמן גם בית כנסת ספרדי.

קיבוץ ארצישראלי א'. 1932 – 1936 בשטח בית הקברות. נביאם היה קארל מארקס ותורתם – חיי עבודה ושיתוף (קומונה א"א). יום השבתון שלהם היה האחד במאי, אותו ניסו לאכוף בכח על העולים החדשים אשר גרו בשכונת חאפּ.

שכונת חאפּ. הוקמה בשנת 1934 בידי עולים חדשים, בחלקם דתיים. תחילה התפללו תושביה בנחלת יצחק.

 

יחסי שכנות מאת: יוסי רנרט

 

הגרמנים, בתיהם היפים  על הגבעה מוקפים גנים והם מעבדים שדות ומטעים גדולים.

 

שכניהם ממזרח, נחלת-יצחק, מקימים עם הגיעם בתים על גדת ואדי מוסררה. הגרמנים לא מזהירים אותם מפני השטפונות. ועד המושבה שרונה אוסר על מכירת אדמות ליהודים.

במאורעות 1929 מסיתים הגרמנים כנופיות ערבים לירות מתוך פרדסיהם על נחלת יצחק. יודעי עברית מביניהם הצטרפו במלחמת העולם השניה ליחידות הוואפן אס אס הגרמניות וחיסלו יהודים.

 

עם הקמתה, מספקת נחלת יצחק מים בחינם לשכונת בורוכוב. במאורעות 1929 מתבצרים תושבי נחלת יצחק ארבעה  ימים בשכונת בורוכוב. נחלת יצחק סירבה להצטרף לאיחוד עם שכנותיה הסוציאלסטיות בהקמת גבעתיים.

 

הקיבוץ אינו מקיים קשרים עם נחלת יצחק, החברים חושבים שהם נמצאים ברמת גן. שיתוף קיים עם ה"בחרות הסוציאליסטית" מזרחית לקיבוץ. החברים השתתפו באירועי תרבות בשכונת בורוכוב הפועלית.