תגית: שמואל טולקובסקי

נמל יפו

נמל יפו

נראה בעליל כי יפו העיר והנמל, הוא העתיק ביותר בעולם הידוע. בתנ"ך מופיע נמל יפו ארבע פעמים.  לראשונה

בספר יהושע מסופר על התנחלות השבטים וחלוקת הארץ בשנת 2500 לבריאת העולם. בני שבט דן קיבלו נחלה באזור שנקרא עד גוש דן. ושם מסופר על הגבול שעבר ליד העיר יפו.

מ"ה וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן מ"ו וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפו.

 שלמה המלך עולה על כס המלכות בשנת 2924 לבריאת העולם וכעבור 4 שנים נכונה מלכותו בידו הוא רוצה לקיים את מצוות אביו דוד ולהקים את בית המקדש לאלוהיו. זהו הבית שאנו קוראים לו בית המקדש הראשון. אבל שלמה המלך היה כל כך חכם שידע והבין שאילו את הידע לבנות בית כל כך נשגב והוא גם לא ימצא אדריכל מומחה בכל הממלכה שלו ולכן שלח מכתב מלא חנופה אל מלך צור שהוא ידע שיש לו את הידע האמור. שלמה המלך קיבל את האדריכל המיוחד הזה בצירוף עצי הבנייה לבניית הבית. גם מלך צור לא היה קוטל קנים וידע שהחלק הקשה והמסובך בהעברת עצי הבניה לירושלים היא בחלק היבשתי של המהלך. לכן הוא מציע לשלמה שעבדי חורם יעבירו את העצים בצורת רפסודות – כפי שעושים עד היום בנהרות אירופה – עד לנמל יפו. לפי הגיאולוגים והתיאולוגים כנראה שכוונתו למקום שהוא כיום פתחת השפך של הירקון לים. נראה לי קצת מסובך הפרשנות הזו. ידוע שנהר הירקון סטה ממסלולו בעבר הרחוק ונטה מהכיוון הקודם שעבר בערך ליד אצטדיון בלומפילד של ימינו ונכנס לים התיכון לא הרחק מהברך הידוע של יפו.

וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רפסודות, עַל-יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, ירושלים.

 ספר יונה שהוא ייחודי מכל ספרי התנ"ך מספר לנו בין השאר על מרכזיותה וחשיבותו של נמל יפו. לפי הכתוב ברור שהנמל הוא גדול והרבה אוניות בו. כי כאשר יונה הנביא רוצה בשנת 3150 לבריאת העולם לברוח מפני האלוהים הוא בורח אל נמל יפו כלומר שזהו הנמל היחידי של ארץ ישראל והוא מחפש בנמל אוניה מיוחדת אוניה הנוסעת רחוק ככל האפשר ויונה צריך לחפש כלומר שיש בנמל כמה אוניות לא אחת. תרשיש על פי המסורת הייתה עיר נמל בפורטוגל שאליה היו מביאים את הצייד מאפריקה ומשם מחלקים לכל העולם הידוע אז.

ג' וַיָּקָום יוֹנָה לִבְרֹוחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳונִיּיָה בָּאָה תַרְשִׁישׁ,

 כאשר עלה כורש בשנת 3391 לבריאת העולם על כסא מלכותו בפרס הוא מקבל פקודה מאת האלוהים שעליו לבנות מחדש את בית המקדש. הוא שולח את ראשי הקהל שהגלה נבוכדנצאר בחזרה לירושלים ונותן להם רישיון לבניית הבית. אין להם אפשרות לבנות לא היה להם את הידע הדרוש לכך, לכן הם בונים קודם כל מזבח שיוכלו לקיים את המצוות הקשורות בהעלאת קורבנות. גם הם פונים לצידון וצור ומבקשים להביא עצי ארזים כפי שעשה לפני כמה מאות שנים המלך שלמה. את בניית בית המקדש הם דוחים לפחות לעוד 17 שנים עד שהגיעו דרך נמל יפו עצי הארזים.

ז וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף-לַחֹצְבִים, וְלֶחָרָשִׁים; וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן, לַצִּידֹונִים וְלַצֹּורִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִישְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם.

כל כובש זר שרצה להיכנס לארץ היה צריך להיכנס לנמל יפו ואחרי הכיבוש הוא לא שכח להרוס את הנמל כדי שאחרים לא יוכלו לעשות כמוהו. הצלבנים בכמה מסעי צלב שהגיעו לארץ כדי לעלות לירושלים להציל את הקבר הקדוש עברו בנמל יפו. הגדיל לעשות המלך הצרפתי לואי החסיד שבגלל מצוקה אישית בנה מחדש את חומותיה של העיר והציב בחומה מגדלים. נפוליון שמגיע לארץ ישראל בשנת 1799 נכנס גם וכובש את העיר במשך מספר שעות. מציב חייל משמר בעיר וממשיך את דרכו צפונה כדי לכבוש את עכו. כל הניסיונות לכבשה עלו בתוהו והוא נסוג שוב אל יפו וממנה ברח מהר למצרים.

הבריטים שכובשים את ארץ ישראל בעשור השני של המאה העשרים הופכים את נמל יפו לשמיש ביותר בעבורם. הם משתמשים בו להבאת גייסות והספקה ארצה. מיד לאחר המלחמה הם ממנים את שמואל טולקובסקי לביצוע המשימה הזו.

שמואל טולקובסקי  – יליד (1886) אנטוורפן, עיר הנמל של בלגיה. הצטרף בשנת 1908 לתנועה הציונית, ויצא ללמוד חקלאות במכון בז'אמבולו ולאחר שהוענק לו תואר מהנדס-אגרונום, עלה ארצה בשנת 1911.

במלחמת העולם הראשונה גורש לאלכסנדריה, ומשם נסע לאנגליה ועזר לד"ר חיים וייצמן ונחום סוקולוב בעבודתם הציונית, בעיקר בהשגת "הצהרת בלפור". בשנת 1918 היה המזכיר הכללי של המשלחת הציונית לוועידת השלום בוורסאי.

לאחר מכן חזר לארץ ושימש כיו"ר הוועד הפועל של מגַדלי ויצואני פרי ההדר ביפו. בשנת 1921 מונה על ידי השלטון הבריטי כיו"ר "המועצה להקמת נמל יפו".

לאחר קום המדינה שימש כקונסול כללי בשוויץ עד שנת 1956.

בנו דן, היה מפקד חיל האוויר הישראלי החמישי.

פרסם ספרים על נושא ההדרים בארץ, "תולדות יפו" ועל "יורדי ים יהודיים".

השלטון הבריטי ראה חשיבות גדולה לתפקידו של הנמל ולכן הם מביאים לארץ מהנדס רכבות שיתכנן המשך של מסילת הברזל משכונת נווה שלום ועד לנמל. מסילת הרכבת החדשה בעלת מסילה צרה שימשה בעיקר להובלת משאות ובעיקר ארגזים מלאים בפרי הדר שבהם נתברכה הארץ.

 כיום משפצים שוב ומחדשים את העיר העתיקה והנמל משמש לצילומי חתן – כלה בעיקר בערבו של יום. בנמל יש גם מעגן דייגים מסעדות והמקום הפך למקום בילוי ותיירות.

נמל יפו היום

 נמל יפו היום

יצחק לייב גולדברג

יצחק לייב גולדברג

 נולד ביום י"ב בשבט תר"ן (1860) בעיירה שאקי שבפלך סובלאק שבליטא, למשפחת סוחרים עתירי ממון שסחרו ברחבי אירופה במוצרי רפואה. כמו כל הילדים נשלח ללמוד ב"חדר" ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבתו של הרב הגאון יצחק אלחנן ספקטור, שהיה הרב הנערץ על יהודי ליטא. הרב אלחנן ראה ביישוב ארץ ישראל אחת ממצוות התורה החשובות והחדיר את דעתו לתלמידי הישיבה. בהגיעו לגיל 18 החל יצחק לעבוד בבית המסחר המשפחתי בעיר הבירה וילנה. במהלך עבודתו החל גם לעסוק בפעילות ציונית למען יהודי ליטא. במהרה היה למנהל בית המסחר הראשי שהיה בווילנה.

בשנת 1882 עברה על יהודי רוסיה התעוררות גדולה, והוא מייסד ביחד עם יהודה לייב לבנדה את אגודת "אוהבי ציון". כעבור חמש שנות פעילות אינטנסיבית, הוא משמש כציר בוועידה השנייה של "חובבי ציון". תמיד נחפז להשכין שלום בכל הוועידות בין חילונים לדתיים. בשנת 1888 נשא לאישה את רחל בתו של אחד מעשירי העיר מיכל-זלמן פינס. אשתו הצעירה עזרה לו בעיקר בפעילותו הציונית ובקונגרס הציוני הראשון שנערך בעיר באזל היה ציר מטעם יהודי העיר.

כעבור שנה נולדה לו בתו חנה, שנישאה ברבות הימים לאגרונום שמואל טולקובסקי, שהיה מנהל המשק החקלאי של המשפחה ליד מקורות הירקון. בן הזקונים שלהם דן טולקובסקי, לימים מפקד חיל האוויר.

בשנת 1890 ביקר לראשונה בארץ, התרשם מאוד מפעילותם של אנשי העלייה הראשונה. כאשר נוסדה אגודת "הקרן הקיימת" תרם 200 דונם באזור חדרה. היה בין מייסדיי חברת "הכשרת היישוב" שעסקה בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל למען ההתיישבות היהודית וכדי לעזור לענף הפרדסנות שהיה בתחילה בשליטת הערבים. כמו כן הקים ביחד עם אחיו הצעיר את חברת "הבונה" וחברת "סיליקט" כדי לעזור בבניין הארץ.

בתו השנייה יהודית נולדה בשנת 1891 ונישאה לימים ליעקב קליבנוב, שהיה פעיל בתנועה הציונית, והיה העורך של העיתון "השחר" בשפה הרוסית. בני הזוג נישאו בשנת 1918 וכעבור שלוש שנים עלו לארץ והתגוררו בחוות המשפחה שעל הר הכרמל. יעקב קליבנוב היה בין מייסדי קריית מוצקין, וחבר כנסת הראשונה השנייה והשלישית מטעם מפלגת הציונים הכלליים.

 יצחק לייב היה גם בין מייסדי חברת "הכרמל" לשיווק יין מארץ הקודש. הסניף המקומי של החברה  נקרא "כרמל מזרחי". בני הזוג היו חובבי ספר והוא היה בין מייסדי ההוצאה לאור "אחיאסף". אשתו רחל תרמה את הכסף לרכישת הפרדס שעליו עומד כיום תיאטרון "הבימה". עזר רבות להקמת בית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי.

זקני היישוב מספרים שבאחת השבתות הוזמן יצחק לייב לעלות לתורה וראה שלבית הכנסת אין גג. הוא שאל את הגבאי לסיבת הדבר, הגבאי ענה שבית הכנסת הסיר את כובעו בפניו. גולדברג הבין את הרמז ותרם את הכסף להקמת הכיפה מעל לבית הכנסת.

 בשנת 1910 רכש את המושבה בהר-טוב שהייתה במצוקה והמתיישבים היהודים שעלו לארץ מבולגריה לא הצליחו לפתח את המקום. הוא מסר את המקום למתיישבים בחכירה בתשלום סמלי כדי שיוכלו להמשיך את עבודתם.

 בשנת 1916 רכש את אחוזתו של האציל האנגלי גריי היל על הר הצופים בתיווכו הצמוד של מר בנימין עברי מחיפה. שטח הקרקע בגודל 180 דונם נמסרה להקמת בניני האוניברסיטה העברית שבירושלים.

בכל פעם שהתאפשר לו רכש קרקעות מהטמפלרים ברחבי הארץ. רכש קרקעות על הר הכרמל ובנה בית קיץ ברחוב שנקרא כיום קלר.פינת שדרות גולדברג.

 כך רכש את הפרדס של גיאורג קאפוס בדרך שבין יפו לשכם, רכש את הקרקעות באזור "תל קסילה" וגבעת נפוליון שליד ותרם רבות לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום.

 בשנת 1920 עלה עם בני משפחתו ארצה והתיישב בתל אביב. לאחר מותו של אליעזר בן יהודה עזר לשקם את מפעל "ועד הלשון". אהבתו לספרים הייתה מהמפורסמות וכך תרם ספרים לתלמידי גימנסיה הרצלייה הטכניון ומכללת לוינסקי. הקים את ה"קרן על שם רחל ויצחק גולדברג" שתומכת עד היום בכל מפעל תרבותי בישראל. הוא ערך והוציא לאור את הביטאון של התנועה הציונית "העולם" והוציא לאור את העיתונים העברים, "העם", "הדור", ואת היומון "היום" והירחון "השילוח". ייסד בירושלים את העיתון "הארץ" ומינה את משה גליקסון כעורכו הראשון.

 לבני הזוג נולדו עוד בן שמואל ובת שולמית. בן הזקונים של בני הזוג, בנימין, נולד בשנת 1905 ונקרא על שמו של חוזה המדינה ד"ר בנימין הרצל. לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה הרצלייה, יצא בנימין ללונדון ללמוד מכונאות רכב מתוך הבנה והכרה שלפיתוח הארץ יהיה צורך בהקמת מוסכים לטיפול בכלי הרכב. בשנת 1927 החל לפעול מטעם "ההגנה" בייצור כלי נשק. בפרעות תרפ"ט נסע לירושלים לעזור בהדיפת התקפות הערבים ואז קיבל את הידיעה שגם בתל אביב הערבים תוקפים את היהודים והוא מיהר לחזור ברכבת לתל אביב. בדרך ראה את השריפה הגדולה שכילתה את החווה במושבה הר-טוב. הוא יצא עם כמה בחורים ברכב של "ההגנה" להציל יהודים שנתקעו בבית החרושת לספירט שהיה בפאתי מקווה ישראל. בדרכם חזרה לאחר שהצליחו להציל את הנצורים, הותקף הרכב שבו נסע במעלה רחוב גבעת הרצל  והוא נורה ביחד עם עוד שנים מחבריו למבצע. האב שלא היה באותה עת בארץ, חזר מיד והחליט לכרות את הפרדס שהיה ברשותו ליד קולנוע רמה ברמת גן. במקום נוסדה שכונת מגורים שנקראת עד היום "תל בנימין".

 בשנת 1935 יצא כאורח לקונגרס הציוני ה-19 שנערך בלוצרן שבשוויץ בנשיאותו של ד"ר חיים וויצמן. בעת דיוני הקונגרס חש ברע ונפטר. ארונו הובא ארצה לקבורה והוא נטמן בבית העלמין הישן של תל אביב שברחוב טרומפלדור, ליד קבר בנו הצעיר בנימין שנרצח בפרעות 1929. בהספד שנשא מאיר דיזנגוף לזכרו אמר בין יתר דבריו שהוא "הנדיב הבלתי ידוע" שעשה רבות למען התנועה הציונית והיהודים.

יצחק לייב גולדברג השאיר סך של 75,000 לא"י עבור התנועה הציונית. הקרן הקיימת הוציאה בול לכבודו כשנה לאחר מותו.