תגית: שדרות רוטשילד

פסל פסל תרדוף לאורך שדרות רוטשילד

פסל פסל תרדוף לאורך שדרות רוטשילד

סיור בעקבות פסלי חוצות המוצבים בתל אביב – יפו.

לאורך שדרות רוטשילד. שדרה כמוזיאון פתוח.

על הפסל הראשון שבשדרה אפשר להתווכח האם זה בכלל פסל? אבל בקרן רחוב הרצל הציבה העירייה את דמותו של הקיוסק הראשון שעמד בשדרה בשנות העשרה של המאה העשרים. עד שיצא קצפו של מר שלמה להט (צ'יץ) שהיה בדיוק בזמן הקצף ראש העירייה.

דיזנגוף רוכב על סוסתו

 "דיזנגוף רכוב על סוסתו" ליד בית מספר 20

נלך לאורך השדרה לכיוון התיאטרון הלאומי "הבימה" נפגוש את ראש העירייה המיתולוגי של העיר תל אביב מר מאיר דיזנגוף רכוב על סוסו החום. איתו יצא כמעט כל בוקר לבקר ברחובות העיר לבדוק בעיקר את ניקיונן. את דיזנגוף על הסוס אנו יכולים לראות בזכותו של האמן דוד זונדלביץ שנולד בשנת 1950 בליטא. עלה ארצה בשנת 1990 ויסד במושב בית ינאי בית ספר לפיסול "בסיס". על ביצוע היצירה "דיזנגוף רכוב על סוסתו התחרו 10 אמנים והוא זכה. אני סבור שסוסתו של דיזנגוף נהגה לנוע במתינות מתוך יחס של כבוד ליושב על גבה אבל דיזנגוף נתן לה את השם "מהירה".

 במרחק מטרים ספורים מהפסל עומדת האנדרטה לכבודם ולזכרם של מייסדי העיר העברית הראשונה. את האנדרטה עיצב האמן אהרון פריבר שעלה ארצה בשנת 1922 והיה מבין תלמידיו המצטיינים של האמן אברהם מלניקוב שלימד פיסול בבית הספר "בצלאל".

תחרות לעיצוב האנדרטה נערכה במלאת 40 שנים לייסודה של העיר. ביום 23 בחודש מרס בשנת 1951 נחנכה האנדרטה ברוב עם שבה השתתפו אחרוני המייסדים. האנדרטה נמצאת בתוך "כיכר המייסדים", ציון לכך הוא בציון החרוט באבן המוצב בקצה הרחבה.

מצידה האחד של האנדרטה מופיעים שמם של כל 66 המייסדים. מצידה האחר יצר האמן תבליט של ארבעת השלבים שחלו, בדרכו של המקום עליו ניצבת כיום העיר ללא הפסקה.

"אקוודוקט" ליד בית מספר 27

נמשיך בדרכנו בתוך השדרה.

במרכז השדרה נמצא פסל שלא שייך אליה והובא לכאן בגלל שלא היה מקום להציבה במקום ההתרחשות. זהו פסלו של האמן ערן שקין שנולד בשנת 1962 במדינת ישראל. ערן שקין אוהב פסלים  וציורים הקשורים בנושא מים.

הפסל נעשה לאזכור המקרה שקרה ביום האחד במרס 1993 שבו הגיע זייאד סלמה צעיר כבן 19 משכונת זייתון שברצועת עזה לתל אביב במונית, לחפש עבודה. לא היה לו עבר כמפגע והוא לא היה חשוד במעשי חבלה, גם אישור כניסה לחיפוש עבודה היה לו רק שפג תוקפו יומיים קודם לכן. המונית הורידה אותו ברחוב העלייה בתל אביב. כשירד מהמונית בשעה מוקדמת של אותו בוקר ראה מולו מעברו השני של הכביש שני אנשים עומדים בפתחה של מספרה. לאחר מכן הוברר שהיו אלה נתן עזריה בעל המספרה וגרגורי אברמוב שעלה ארצה שלושה חדשים קודם לכן והמתין לפתיחת המספרה בכדי להסתפר. זייאד סלמה ראה אותם ורץ אליהם ודקר אותם בסכין שהייתה בידו. שניהם התמוטטו מיד ונפלו ארצה. הוא המשיך את מסע ההרג והנקם שלו במעלה רחוב העלייה. דקר עוד 8 אנשים שנקרו בדרכו פנה ועבר לרחובות סמוכים והמשיך בצעקות "אללה הוא אכבר" וניסה לדקור עוד עוברי אורח. בעל מוסך שראה את מעשיו והבין שיש לעצור את ההרג נטל מוט ברזל וחבט בו בראשו. זייאד נפל ונעצר בידי הסובבים אותו עד לבוא המשטרה.

מזל גדול היה שהוא פנה במעלה רחוב העלייה ולא דרומה. באותה שעה הגיעו ילדי בית הספר הנמצא במורד הרחוב אל בית ספרם.

הרעיון של האמן בייצרו את הפסל היה שהוא קטע את זרם המים שזורם באקוודוקט שמסמל את זרימת החיים והראה את זה בזרימת המים. ברגע שנפסקה זרימת המים באקוודוקט נפסקו החיים. היפה בפסל ובמיקומו שמאחוריו ניתן לראות דקל הצומח מעלה מעלה ומראה לנו שצריך להתגבר ולהמשיך את הצמיחה.

 "חלון לשדרה" ליד בית מספר 39

חלון לשדרהפסל זה נעשה על ידי האמן בוקי שוורץ שנולד בישראל. למד במכון "אבני" ולאחר מכן נסע להשתלם בלונדון וזכה בפרסים אחדים, ביניהם פרס גוגנהיים.

פסל זה מורכב משני חלקים שכל אחד מהם יכול לשמש כפסל חוצות. בכדי לקבל את חווית הפסל צריך לשבת על הכסא המוצב ברום המדרגות שבשדרה ולהשקיף על חלקו השני המוצב בחצר "בית ציון" ולראות חלון הנשקף אל מרכז העסקים התל אביבי.

כסא בשדרה

 "עורבים על דקל" ליד בית מספר 76

עורבים על דקלהאמנית מאיה כהן-לוי הכינה פסל מלוחות פלדה המרותכים ביניהם ויוצרים דמות של עץ הדקל שהוא סמל המזרח. על ענפי העץ עומדים עורבים בתנוחה כאילו כרגע הם הגיעו לעץ או עכשיו הם פורחים מכאן. האם הפסל יבלבל את העורבים הנמצאים בין עצי הפיקוס שבשדרה?

 "מקהלה" בבית מספר 96

האמנית עפרה צימבליסטה הוזמנה לעצב את כל הבניין בשדרות רוטשילד 96. בעלי הבית ביקשו גם פסל שיעביר את המסר על יופיו של הבית, והאמנית הציעה להעמידו במרפסת הבית בקומה ב'. בפסל רואים שתי נשים וגבר אחד מתוך מקהלה, השרים בקול רם. הצבעים שבהם צבעה את הפסל הם צבעי פסטל בהיר, צהוב, כחול ואדום.

  "שיר" בגן אלאלוף בפינת רחוב אנגל

שירשיר שכתבה נעמי שמר בשנת 1958 לתל אביב העיר הלבנה הוצב בתוך הגן לכבודו של נתן אלאלוף בפינת רחוב אנגל שהיה מלחין מחונן שכתב את המוסיקה ל"הדיבוק". עלה ארצה בשנת 1924 והלחין שירים של ביאליק וטש'רניחובסקי.

בשנת 1982 הוענק לה פרס ישראל בזמר העברי.

 "אביב" מול בית מספר 113

אביבהאמנית דרורה דומיני נולדה בישראל וזכתה להקים את הפסל הראשון בשדרה בשנת 1989. את הפסל עיצבה האמנית בצורת שער, השער לשדרה או אולי השער לעיר המחדשת את פניה. השער עומד על ספלי קפה המזכירים לנו את מנהג המזרח לכבד את ההלך בספלון קפה וכוס מים. מבעד לשער רואים את בריכת דגי הזהב המשרים שלווה על המתבונן. הפסל הוקם בין ביתו של ראש העיר מצד אחד, וביתו של סגן ראש העירייה מצידו השני. אולי לסמל את הקשר לעיר.

 "יסוד" מול בית מספר 129

האמן מיכה אולמן נולד בתל אביב ולמד בבית הספר לאמנות "בצלאל" שבירושלים. לימים היה מורה בבית הספר.

הפסל הזה הוא חריג מכל פסלי החוצות המקובלים. הפסל עשוי יסודות בטון הקבורים באדמה. כאילו שזה ייסוד העיר שאותה יגלו הארכיאולוגים בבואם לחפור את העיר העברית. הפסל מציין את "בית ארבעת המרחבים" שהוא הבית הישראלי מתקופת הברזל. בכל אחד מארבעת חדרי הבית הציב האמן צורה גיאומטרית שונה.

שדרות רוטשילד רחוב כמוזיאון

שדרות רוטשילד רחוב כמוזיאון
   הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד נולד בשנת 1845 ונפטר בשנת 1934.
השדרה במקורה הייתה צריכה להיקרא על שמו של הנדבן נתן שטראוס. אך זה לא הגיע לארץ והוחלט כי השדרה תקרא על שמו של הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד. על כך הודיעו לו מרדכי בן-הלל הכהן ומאיר דיזנגוף בהתאם להחלטת הוועד.
תמך או החזיק בהתיישבות היהודית בארץ ישראל משנת 1883. תמיכה זו הייתה שנויה במחלוקת גם בתקופתו. בשנת 1900 העביר את כל התמיכה שלו לחברת החזקות בשם יק"א, מתוך מחשבה שהוא הולך לעולמו ולא יוכל להמשיך ולתמוך במושבות. את כל מעשיו עשה בחשאי, מתוך פחד, שהמעשה שהוא עושה אינו טוב ויכול להזיק. לכן נודע שמו ה"נדיב הידוע". לעומת זאת כאשר קמו לו מתחרים, התנגד להם בחריפות. כך פגישתו עם ד"ר הרצל ב- 18 לחודש יולי 1896 בפאריס. הסתיימה בלא כלום, ואפילו שנאה או בוז הדדי. כאשר כל אחד מהצדדים חושב שהשני טועה בכל דרכו. גם את עבודתה של תנועת 'חובבי-ציון' לא אהב במיוחד.
אף על פי שהברון העביר את טיפולו במושבות ליק"א. הוא המשיך לדאוג למושבות שלו. לכן הוא הקים את המשרד ה"ארץ-ישראלי" ביפו. דרך משרד זה והעומד בראשו ארתור רופין, המשיך לתמוך ולעזור להתיישבות היהודית בארץ-ישראל. לאחר מותו של ד"ר הרצל, עברה התנועה הציונית לעבודה מעשית בא"י. בעקבות "הציונות הסינתטית" בראשותם של ממשיכי דרכו של הרצל, נוצרה קירבה, בין רופין, לראשי הציונות. גם התבססותם של מפעלי ההתיישבות, שנוהלו ע"י רופין הביא להכרה של רוטשילד בתנועה. בנוסף להסרת פחדו של הברון מתורכיה שהצטרפה למלחמה העולמית.
בעקבות ביקורו של הברון אדמונד דה רוטשילד בארץ בחודש פברואר 1914. בה ראה לראשונה בעיניו ממש, את ההתבססות של ההתיישבות ואת פעולות ה"ציונות הסינתטית". ענני המלחמה הממשמשת ובאה. וכאשר התורכים מצטרפים למלחמה. נוצר מצב חדש, שבו הברון הפסיק להיות סודי. הסרת הפחד מהשלטון העותמני עשו את שלהם. וכאשר נפגש חיים וויצמן עמו ב- 28 לדצמבר 1914. הסכים ודרש, הברון, שיעשו הכל להקמת מדינה בארץ-ישראל. הברון ניחש שתורכיה תפסיד במלחמה. וליהודים תהיה זכות לבוא לבית דין של העולם ולדרוש זכויות. זאת בתנאי שיהיה משהו יצוק בארץ.
הברון העביר את ייעודו בחיים. לבנו ג'ימס. וזה קשר את בריטניה אל ארץ-ישראל, מתוך כך שהברון לא האמין לצרפתים. ג'ימס דה-רוטשילד נפגש עם חיים וויצמן ב- 25 בנובמבר 1914. ויעץ לויצמן לפנות ולעודד את ממשלת בריטניה, לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
השגת "הצהרת בלפור". ניתנה לאחר שלוש שנות עמל, של ויצמן ומנהיגים ציוניים אחרים, כמו סוקולוב ועוד. אבל ללא עזרתו של הברון אדמונד רוטשילד. לא היה הדבר מצליח. זאת גם הסיבה שאת מכתב ההצהרה. שלח השר בלפור אל נתנאל רוטשילד, ראש הענף האנגלי של המשפחה.
הברון תמך ברעיון הגדודים העבריים ובנו ג'יימס הצטרף לאחד הגדודים ויצא לא"י.רחוב הרצל פינת רוטשילד
כאשר מקימים את "אחוזת-בית". רוצים התושבים להוכיח את הכרת התודה שלהם. למנהיג הדגול, ד"ר הרצל ולכן. הם קוראים לרחוב הראשי על שמו. גם לשכונתם רצו לקרוא על שם הרצל אך מפחד השלטונות שלא ראו בעין יפה את הציונות נמנעו מלעשות כך. את הבעיה פתר מר מנחם שינקין. הוא הציע לקרוא לשכונה על שם הספר אותו כתב הרצל. את הספר תרגם נחום סוקולוב. "אלטנוילנד" קרא תל-אביב. תל הוא דבר ישן שמתחדש כל הזמן. ואביב הוא סמל להתחדשות. גם לגימנסיה העברית הראשונה, הם קוראים על שמו.
באותה השנה מוקמת גם בחיפה שכונה וגם היא נקראת על שמו.ב- 10.4.1930 פרצה שריפה במוסך המעביר ברחוב הגדוד העברי כל האוטובוסים 43 נשרפו.בוטניקה
בפינת מגרש החנייה עומד עץ "אקליפטוס המקור" . שייך למשפחת ההדסיים יש 600 מינים של עץ. בשנת 1869 ביקר בארץ שר החוץ האנגלי והוא התארח בביתו של הקונסול האנגלי מר פין. כמחווה לאישתו של הקונסול, הורה לשלוח לה שתילים מהגן המלכותי באוסטרליה שתילים של עץ האקליפטוס היו בתקופה זו הלהיט ברחבי אירופה. העץ לא נקלט במספר ניסיונות והגברת פין מסרה אותו לבית הספר מקווה ישראל". גם שם לא הצליחו אתו והוחלט שהמורה לבוטניקה יצא לאלג'יר, ויביא משם שתילים. כי שם הצליח העץ להיקלט. ומאז הובא העץ לארץ ונקלט היטב. מתוך טעות חשבו שהוא שותה הרבה מים ולכן שתלו אותו לצורכי ייבוש הביצות.
ליד ארון החשמל בתוך השדרה יש שני עצי "קליסטרון" גם הם שיכים למשפחת ההדסיים.

הדיליז'נס
בימי קדם היו בארץ שני סוגי כלי רכב. האחד עגלה, בעלת דפנות הרתומה לשוורים, כמו לחרישה. והשני הוא "רכב הברזל", הידוע לנו ממלחמות רבות שנעשו בארץ. לאחר תום השלטון הביזנטי בארץ. נגמר גם עידן הרכב בעל גלגלים. אפילו הצלבנים, ובודאי גם לא הממלוכים. לא ידעו מזה רכב בעל גלגלים. אנשים היו או הולכים ברגל או רוכבים על גבי בהמות. את המשאות הובילו רק ע"ג בהמות.
העגלה חוזרת לארץ לאחר סלילתה של הדרך מיפו לירושלים. בשנת 1869 לכבוד בואו של הקיסר פרנץ יוזף יר"ה. עם תחילת סלילת הכביש. יוצא הסוחר בן-ציון ליאון מירושלים, לאלכסנדריה. ומביא איתו עגלה "אמריקאית". כמו שהובילו אנשים במערב הפרוע. בעגלה זו, הוא החל להוביל אנשים מיפו לירושלים וחזרה. כמובן שמיד נמצאו לו מתחרים, אפנדים ערביים עשירים. והמתיישבים הטמפלרים ביפו. עד להפעלתה של הרכבת, בשנת 1892 בין יפו לירושלים. הילכו העגלות, שנקראו בלשון צרפת. "דיליז'נס" או "חנטור" בערבית ואילו בעברית היה שמה " עגלת תמיד" .
לעיתון "הארץ" היה בשנת 1921 שרות אוטומוביל קבוע מיפו לירושלים.

מאלנבי עד יבנה
מרכז הפעילות העירונית נעשתה בשדרה כאן היו ארגזי חול עבור ילדים קטנים לשחק.כאן עמדו הצלמים עם השרוול. על הספסלים ישבו אנשים וניהלו את הפרלמנט של העולם.
קיוסקים היו בכל פינה מרחוב הרצל ועד הסוף.

Xבית אברהם לב X בית מספר 1

אברהם לב היה איש שובה לב. נולד בגרודנה רוסיה, בשנת 1845. עסק במסחר והיה איש עשיר. עסק בפעילות ציונית, בביתו דיברו עברית. עלה לארץ בשנת 1911 והתיישב בת"א. בנה את ביתו בשדרות רוטשילד 1. המגרש שלו לא הוגרל בהגרלת היסוד. את הבית בנה הקבלן האמריקני סם וילסון. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עזר למאיר דיזנגוף, בהגשת עזרה לגולים. לאחר המלחמה, שימש כציר מטעם "המזרחי", באסיפת הנבחרים הראשונה של היישוב בארץ.
בתו שרה, נישאה לתעשיין הטקסטיל, ישראל רוזוב. אסתר רוזוב, אחותו של ישראל. הייתה ארוסתו של יוסף טרומפלדור. על שמו רחוב קטן ליד הבימה.

בית מגנט X בית מספר 2
הבית לא הוגרל בהגרלת היסוד. בבית היה משרדה של חברת הבונה' ומשרדי אגד.
במגרש הריק הייתה תחנת הדיליזנסים שהילכו בין אחוזת בית לבין יפו והמושבות. כאן עמדה גם תחנת האוטובוסים הראשונה "שחר" "דרום-יהודה " " המעביר" שהפכו ברבות הימים ל"אגד" . בבית שליד מספר 2 עמד ביתו של מרדכי מגנט שעלה לארץ בשנת 1922 מאומן שבאוקראינה בהגיעו לארץ קיבל את תפקיד מנהל חברת 'הבונה' של משפחת גולדברג בשנים 1936 עד 1941 היה בבית זה המשרד של חברת "המעביר".

טאג'ר שמואל וסולטנה X בית מספר 3

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1880. מבולגריה, ישר לירושלים. שמואל ואשתו ירדו ליפו. לעסוק במסחר, בעורות ורהיטים. שמואל היה ממייסדי שכונת מרכולת בדרום העיר.
ביתם הוא הראשון שנבנה עם שתי קומות, כאשר בקומה השנייה גר ארתור רופין. בביתם היה מרתף גדול בו ניתן לאכסן מזון וגזרי עץ לשנה שלמה. לאחר המלחמה, בסוף שנות העשרים ירד מנכסיו ונאלץ למכור את הבית. והמשפחה עברה לגור בבית מני ברחוב יהודה הלוי.
בתם היא הציירת ציונה תג'ר. חברה בגדוד מגיני השפה. התגייסה לגדוד העברי, לחיל הנשים I.T.S. . ציונה נימנת על קבוצת האומנים המתמרדים. שערכו בשנת 1926 תערוכה בצריף תאטרון "האוהל" על שפת הים. האומנים התנגדו לאסכולה של בוריס שץ. מנהל "בצלאל'. בנה הוא אברהם כץ-עוז.
בשנת 1934 רכש בנק אלרן. את הבית בעיקר, בגלל המרתף הגדול שהיה לבית. עבור הכספות של הבנק.
מגילת היוחסין של המשפחה מגיע עד לשנת 1499. המשפחה גורשה מנירנברג לבולגריה. שֵם המשפחה, במקור היה דיישט'ר. אחר כך שונה לתאג'אר טאג'יר, עד שהיגיע לימינו תאצ'ר. בארץ השתייכה המשפחה לעדה הספרדית. אך בחגים נהגו להתפלל בבית כנסת של האשכנזים.
שמואל חזקיה התחתן עם סולטנה טאג'יר והם גרו החלקה מספר 3 בשד"ר אחר כך עברו לגור בדרך יפו-ת"א 11. מוצא המשפחה מנירנברג גרמניה משנת 1499 חלק מהמשפחה עברו לבולגריה והתערו בשאר גולי ספרד ושם המשפחה שונה לטיגר לטאג'יר תג'ר

פרידמן פנחס X בית מספר 4

נולד יב' טבת תרכ"ו רומניה. ממשפחת האדמו"ר ישראל מרוזין. למד באודסה והיה מנעוריו מפעילי 'חובבי ציון'. יסד באודסה אגודה בשם "שערי ציון". הצטרף לאגודת אחד-העם "בני-משה". היה מקורב ללילנבלום ופינסקר. יסד גם ספריה בשם 'בני ציון'. עשרים שנה התפרנס מעבודתו בחברת התה של קלונימוס ויסוצקי. עלה לארץ בשנת 1889 ויסד את הספרייה "שערי ציון" הקיימת עד היום. ונמצאת במכלול הספרייה העירונית "בית-אריאלה" בת"א. בארץ פתח את הסניף הישראלי של חברת התה של ויסוצקי. היה אחד משישים וששה מייסדי אחוזת-בית". פעיל מאוד למען הגדודים העבריים. ובנו הוא מראשוני המתנדבים לגדוד העברי. היה ציר לקונגרס הציוני השישי והשביעי. נפטר כז' טבת תרצ"ה.
האדריכל טבצ'ניק גר בדירה בבית זה בחודש ספטמבר 1921.

יוחננוף שמואל ורחל X בית מספר 5

שמואל עסק בתעשיית הרהיטים עלה לארץ מבוכרה, בשנת 1874. והתיישב בירושלים. שם היה ממייסדי שכונת הבוכרים. נמנה על ראשי עדת הספרדיים בעיר. וייסד את בית הכנסת "אוהל מועד" ברחוב שד"ל.

בן-ציון ריזו לוי
רחל ובנימין מהודר X בית מספר 6

ריזו לוי נמנה על מייסדי אחוזת בית. אם כי נפטר ביום ההגרלה. נשא לאישה את שרה נכדתו של אהרון שלוש. גרה עם הוריה, רחל, בתו של אהרון שלוש ובעלה בנימין מהודר.
רפאל מהודר נולד בשנת תרמ"ח 1888 ביפו, למשפחה ספרדית מיוחסת. למד בתלמוד תורה, ובכי"ח בבירות. השתלם באוניברסיטה בעיר ברוקחות. 1904 חזר ליפו ופתח בית מרקחת. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש כסגן הקונסול הספרדי בעיר. גורש מת"א יחד עם כל הגולים לטבריההצליח לחזור רק לאחר הכיבוש הבריטי. היה חבר הסתדרות הרופאים וחבר בועד הקהילה ופעיל במשפט השלום העברי. ביוזמתו נוסדה אגודה בינלאומית של רוקחים מוסמכים בא"י ועמד בראשה כ- 3 שנים.

אליאבזון יהושע X בית מספר 7
עד לשנת 1924 היה הבית חד-קומתי. בשנה זו הוזמן האדריכל אלכסנדר לוי, לתכנן גם קומה שנייה. כעבור 4 שנים בשנת 1928 הסכים עם שכנו ברגר, לאחד את חזית ביתם. את הבית הנוכחי תכנן האדריכל יוסף כשדן. בקומה הראשונה הייתה חנות "אתא" הראשונה בעיר. היה צורף זהב במקצועו.

קורקידי ניסים ורחל X בית מספר 8

מקובל היה לקרוא לו חכם או רב. כי היה תמיד מפשר ובורר בין היהודים. השתתף בהקמת בת-ים. לפני שהקים את ביתו, באחוזת בית. עמד ביתו בקרן הרחובות שלמה מולכו בשכונת שבזי. היה ידוע בקולו הערב ושימש כחזן בבית הכנסת של הספרדים. כאשר ביקר בארץ חיים נחמן ביאליק. לקח אותו נחום גוטמן, לבית הכנסת כדי שהתרשם מהחזן הערב. אצל הספרדים מקובל, לאחר התפילה שכל אחד ניגש ומנשק את ידו של "חכם קורקידי". האם ביאליק נישק?. גם את הבית הזה תכנן האדריכל יוסף כשדן. "טקסי אגד" היו פה.

הקיוסק הראשון
בצומת הרחובות רוטשילד והרצל באמצע החולות הוחלט להעמיד קיוסק ( מילה זו היא תורכית שפרושה ביתן פתוח). בעל הקיוסק היה קיסילוב, מחיר בניית הקיוסק בהתאם לפרוטוקול של הוועד מיום ז' סיון תר"ע יהיה 450 פרנק. כי יעשו אותו מעצים ולא מלבנים. בקיוסק יהיה מותר למכור רק משקאות קלים. גודל הקיוסק יהיה 2 X 2 מטר הכל בהתאם להחלטת הוועד. ואסור לנשים לעבוד בקיוסק כן אסור למכור משקאות חריפים.

פנס הרחוב הראשון.
כאשר היה מגיע, לעת ערב, יחיה, מכונן משאבת המים. אל פנס הלוכס, בקרן הרחובות הרצל רוטשילד. החל מיד להזיז את הגלגל שהחזיק את החוט. קול חריקת החוט, גרם למנגינה שהלכה לאורך רחוב הרצל. וכולם היו מתאספים לראות את טקס הדלקת הפנס. הפנס היה יורד לאתו ומגיע אל ידיו האמונות של יחיה, זה היה מסובב ומוריד את מכסה הזכוכית ומכניס נפט לתוך כלי הקיבול של הפנס. עכשיו המשימה הגדולה. להכניס את המחט אל הנחיר ולנקות אותו. לאחר הצלחת המשימה מנפחים את הפנס עם המשאבה הקבועה בו. ומדליקים. רעש נעים נישמע למרחוק, הפנס מועלה אחר כבוד לראש העמוד והוא מאיר את הרחוב.

יוסף אליהו שלוש בית מספר 9

ספורה של המשפחה מתחיל בשנת 1839 כאשר אבי המשפחה, אברהם שלוש. מגיע לארץ מאורן שנמצאת על גבול אלג'יר לוב. לאחר שניסה את מזלו בחיפה, ובשכם הוא מתיישב ביפו. בנו הבכור אהרון שהגיע ליפו, בהיותו כבן 11, לומד תורה בחדר ביפו. אחותו חנה נישאה לאחד מבניו של האר"י מצפת. לוריא אלתר. אהרון לומד ממנו את מקצוע הצורפות ועושה חיל רב. אהרון נהיה כמו אביו ראש העדה הספרדית ביפו, המשפחה עוסקת בענייני ציבור ורוכשת קרקעות. אהרון שלוש מוכר בתנאים נוחים את האדמה למתיישבי "נווה צדק". כעבור שלוש שנים מוכר לזרח ברנט שטח עליו מוקמת "נווה-שלום", השכונות הראשונות שקדמו לתל-אביב.
בראשית שנות העשרה בנו קומה אחת. ורק לאחר המלחמה נוספה עוד קומה. בסגנון ניאו-קלאסי. המעקות המבורזלות הם אר-נובו. בשנות העשרים היה הבית מרכז התרבות של השכונה. את הבית תכנן סטפנר. בבית הגדול היו תערוכות וקונצרטים. בתחילת שנות ה- 40 שכן בקומה הראשונה. "קפה קרלטון" בו נהג לשבת המשורר אברהם שלונסקי שארגן את 'חברה טראסק'.
יוסף אליהו נולד בשנת 1870 ביפו. בנו השני של אהרון שלוש. הנקרא על שם שני דודיו שנספו בים. נשא לאישה את פרחה ממשפחת מויאל. היה ממייסדי שכונת "נווה צדק" ו"אחוזת בית". בנה כמחצית מבתיה הראשונים של 'אחוזת בית'. בנה את הגימנסיה הרצליה. היה בין מייסדי "חברה-חדשה". ביחד עם וויס ושינקין. שהקימה את רחוב אלנבי. בתקופת המלחמה העולמית, סלל על חשבונו את הכביש בין לטרון לג'וליס, לספק עבודה ליהודים ולתת להם "וסיקות" שימנעו את גיוסם לצבא הטורקי. בשנת 1890 הקים יחד עם אחיו הבכור ביח"ר למוצרי בטון לעזור לבניית בתים. בנו הוא משה שלוש ששימש כראש העיר תל-אביב במשך 10 ימים.

שלוש יעקב X בית מספר 11

נולד בשנת 1880 ביפו. כצעיר בניו של אהרון שלוש. אחיו של יוסף אליהו ולכן גם שכנו. יעקב היה פקיד בבנק אפ"ק במשך 41 שנה. היה חבר באגודת "המגן" שמטרתה הייתה קירוב לבבות בין יהודים לערבים.

חיינקו משה דורה. בית מספר 10

בבית זה היה בית המרקחת הראשון של ת"א. הרוקח אוורבוך. בשנת 1925 היה פה משרדו של האדריכל אלכסנד לוי, מי שבנה את בית הפגודה, בית אוסישקין, ברחוב הירקון ועוד בתים בת"א. הסופר והעיתונאי יעקב חורגין גר כאן לפני המלחמה. את הבית שיפצו בסוף שנות העשרים לפי תכנונו של דוב הרשקוביץ.

פוגל אברהם בית מספר 12

נולד באודסה בשנת 1860 ועלה לארץ בשנת 1904. אברהם היה פקיד בדואר הרוסי. הוא חכר את הקיוסק הראשון. אך כנראה מעולם לא עבד בו אישית. בנו יעקב היה מהנדס בעיריית תל-אביב. בן שני, משה. היה עו"ד רכש את אדמות רמת-השרון. בשנת 1939 נרצח בתוך ביתו רצח שלא פוענח עד היום. על קיר הבית נותרה מודעה של האצ"ל מימי המנדט הבריטי שבו מופיע סמל האצ"ל והפסוק מספרו של זאב זבוטינסקי "שמשון" "האל שיצר ברזל לא רצה בעבדים". זה היה המוטו של האצ"ל שלא להיכנע לשלטון הזר.
הבית נבנה בסגנון אקלקטי בשנות העשרה. הבלוקים נלקחו מביח"ר של האחים שלוש ונראים כאילו הם טבעיים.

בית מוזס בית מספר 13

את הבית תכנן האדריכל יצחק קיפניס. שהיה במצריים בתקופת המלחמה. וחזר לאחר המלחמה לת"א. הוא מתכנן את הבית, עבור יהודי בשם דוד מוזס מארגנטינה. הבית שופץ בשנות העשרים, עבור בנק ברקליס ולאחרונה, בתחילת שנות התשעים עבור בנק "המזרחי". התכנון הוא ארט נובו הדוגמא לבניית הבית נלקחה מפירנצה.

ד"ר חיים חיסין הניה בית מספר 14

נולד ה' טבת תרכ"ה 3.1.1865 ברוסיה הלבנה. הבין שיש להגר מרוסיה ואסור ליהודים להישאר שם. שוכנע ע"י ידידו יחיאל צ'לנוב שיש לחזור למולדת הישנה, וכך עלה לארץ בשנת 1882 בגיל 17. עם ששת הביל"ויים הראשונים. איתם גר בפרדס אנ-טון איוב. ועבד במקווה ישראל.
בשנת תרמ"ג ( 1883 ) עלתה לארץ חברתו פאני פריזר שביחד עם חברותיה פאני בלקינד ודבורה סירוט, ניהלו את משק הבית של אנשי ביל"ו. עבר לעבוד בראשון-לציון שם נשא את חברתו לאישה, על ראש הגבעה עליה עומד כיום ב"יק של ראשל"צ. בני הזוג לא הצליחו להשתלב בחיי ראשל"צ, והחליטו לחזור לרוסיה.
מספר פעמים ירד ועלה לארץ. באחת העליות שלו כבר ביקש לגור בגדרה עם חבריו הבילויים. ולאחר שקיבל על עצמו את דרישותיו של יחיאל מיכל פינס. נתקבל כחבר בגדרה וקיבל את נחלתו, באורווה, יחד עם החמור של האגודה.
לאחר תקופה קצרה שוב נסעו לאודסה, שם השתלם ברוקחות. שימש תקופה מסוימת כרוקח ברוסיה וחזר לארץ. כאשר התברר כי עליו לחזור שוב לחו"ל. ערכו חברי אגודת "הבונים החופשים" הצגה בשם "שולמית" שאותה ביים חיסין. כדי לאסוף כספים שיעזרו לנסיעתו ולמימון לימודיו. חיסין למד רפואה באוניברסיטת ברן בשוויץ.
בשנת 1905 חזר בפעם החמישית לארץ כרופא מוסמך והתיישב בנווה צדק. כעת כבר היה הנציג של 'הועד האודסאי' ומטעם וועד זה מונה לראש "הוועד הפועל' של "חובבי-ציון" ביפו. בתפקידו זה עזר רבות לחיי התרבות של יהודי יפו. תמך במושבות הפועלים 'עין גנים' 'באר יעקב' כפר מל"ל ועוד.
היה בין מייסדי "אחוזת-בית" וראש הועד הסניטרי שלה. כרופא של אחוזת-בית נהג לעבור ברחובות השכונה כשהוא רכוב ע"ג חמורו, עם שמשיה לבנה מעל לראשו. כל ילד שפגש ברחוב נהג לבדוק אותו. היה אהוב על כל תושבי אחוזת בית. נפטר ביום 26.9.1932 כ"ה אלול תרצ"ב.

אליהו בריסקר
אריה זילבר X בית מספר 15

בריסקר היה ספר. ותמורת תליית מודעה כי אפשר להסתפר אצלו, ביקש הוועד 15 פרנק. אליהו לא חתם על האמנה עם בנק אפ"ק כי לא היה צריך הלוואה.
אריה זילבר, היה צייר שלטים וכנראה הבוהמיין הראשון של תל-אביב. מכר את ביתו לבעל חברת הדיליז'נסים. בנו הוא בן-עמי הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית והיה נשוי לברכה צפירה ואביו של אריאל זילבר.
בנק יהודי
בתחילת שנות העשרים נפתח בבית הזה בנק יהודי שהיה בבעלותו של יהודה מוזס הבנק למעשה גבה כספים מהיהודים שקנו מגרשים מקרסו ומטלון. לכל קונה היה פנקס כחול ובו נרשמו התשלומים ששילם כל חודש עבור המגרש.

מאיר דיזנגוף. בית מספר 16.
בתחילה נבנה בית בהתאם לסגנון שנות העשרה. בשנות העשרים המאוחרות נוספה לבית קומה שניה בתכנונו של האדריכל דוב הרשקוביץ בסגנון אקלקטי מזרחי. בשנת 1934 לאחר שדיזנגוף תרם את ביתו כמוזיאון לעיר תל-אביב. משנה את המבנה האדריכל קרל רובין, כאן אנו רואים סימטרייה בחזית, פשטות וצמצום הצורות סגנון הבינלאומי מאופק.
נולד בשנת תרכ"א ( 1861 ) בכפר קטן בפלך בסרביה. בגיל צעיר עברה משפחתו לקישינוב. בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי. את שירותו הצבאי עשה בעיר ז'יטומיר. – בתקופה זו פעלה המחתרת "נרודנה ווליה" ודיזנגוף מצטרף אליה. הוא נתפס ע"י הצבא ונשלח למאסר, לאחר שחרורו מבית הסוהר, הוא נאלץ לעזוב את הצבא. בתקופת שירותו הצבאי פגש בעיר ז'יטומיר את צינה ברנר וכעבור זמן קצר נשאהּ לאישה. לאחר מכן עבר לאודסה. הצטרף ל"אגודת חובבי ציון", שם נפגש עם פינסקר ואחד-העם ועוד. נבחר כציר לועידתם בשנת 1887.
למד הנדסה כימית בסורבון, בפריס. שם הכיר את הברון רוטשילד שהתרשם מכשרונו, ונשלח על ידו לארץ ישראל להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור 'יין הברון'. בשנת 1892 ייסד בטנטורה את מפעל הזכוכית, מתוך שיקול שהחול על חוף הים יהיה טוב לעשיית בקבוקים. אם כי מלכיאל מני הציע לו להקים את המפעל בחברון, כדי ליצור מקומות עבודה ליהודי חברון. מפעל זה לא הצליח ודיזנגוף חזר לחו"ל. מצא מסילות אל ד"ר הרצל ונהיה חסיד נלהב שלו למרות שבקונגרס הציוני השישי התנגד לתוכנית "אוגנדה".
מתוך הכרה ציונית, בשנת 1905 עולה מאיר דיזנגוף בגיל 44 בשנית לארץ. הוא מתגורר ביפו ומייסד ביחד עם חברו זאב גלוסקין את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות. עסק גם ביבוא מכונות, הקים חברה לשרות עגלות מכניות במקום הדיליז'נס שהיה נמשך ע"י סוסים, כל זה להובלת נוסעים לירושלים ולמושבות. כמו כן הקים עם שותפים חברת ספנות שנקראה על שמו. "מ. דיזנגוף ושות". הוא היה קונסול בלגיה.
הוא נבחר לראש הוועד בשנת 1911, בתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. כאשר קיבלה תל-אביב, מעמד של עיר, נבחר לתפקיד ראש העיר. בתפקיד זה שימש עד ליום מותו, עם הפסקה של שלוש שנים. הוא נפטר ביום ז' תשרי תרצ"ז (1937 ).
דיזנגוף שימש בתפקידי נשיא כבוד באגודות רבות בתל-אביב. החשובה שבהם היא אגודת "יריד המזרח". אותה ייסד בשנת 1932. והוחלט על הקמת יריד בדרום העיר. לאחר הצלחה זו הקימו מבנים קבועים שישמשו את היריד, בצפון העיר. בשנת 1934 הוחלט על יריד בינלאומי גדול וכעבור שנתיים שוב.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו או הוגלו רבים מראשי העיר והיישוב, דיזנגוף התמנה לתפקיד המקשר בין היישוב הגולֶה לבין השלטונות התורכיים. בתפקיד זה קיבל את הכינוי "ריש גלותא". טיפל בהגשת עזרה לגולי ת"א במושבות. "דאג" לפרסום גדול בעולם העיתונות, על מצבם הקשה של ה"גולים". השלטונות שלא רצו פרסום זה. הגיעו עם דיזנגוף להסכם – כי תמורת הספקת מזון מסודר לגולים – הוא יצהיר על טוב ליבם של השלטונות.
דיזנגוף אהב את עירו ודאג לה מאוד התערב נמרצות בפיתוח העיר ובבניה מואצת. לצורך זה מינה את האדריכל יהודה מגידוביץ למנהל המחלקה הטכנית. כל יום היה עובר ברחובות העיר רכוב על סוסו לבדוק שהכל מתנהל כשורה. עודד שמחת חיים בעיר ונהג לרכב על סוסו בראש העדלידע בכל חג פורים.
לאחר מותה של אשתו האהובה צינה בשנת 1930 תרם את ביתו לעיר. שישמש כמוזיאון לאומנות. השפיע על אומנים רבים לתרום את עבודותיהם לטובת המוזיאון. מתוך אהבתו לאומנות החליט שעליו לנסוע לאיטליה ולהביא משהו אומנותי. לפי דברי הצייר ראובן רובין שהיה ידידו הטוב של דיזנגוף ונעשה האוצר של המוזיאון. הביא פסל של "משה" יצירתו של מיכאל אנג'לו. כמובן שאי אפשר היה להגיד לדיזנגוף מה הוא קנה באמת והוצע לו כי הפסל ימוקם בגג הבניין. שכל העם יראה את יפי היצירה. באחד הלילות "נורה למות" האיש שטיפס על גג ביתו של דיזנגוף וכך בא לקיצו הפסל "משה".
בשנת 1936 כאשר פרץ המרד הערבי. הערבים סגרו את נמל יפו, מתוך כוונה לשתק את התפתחות היישוב היהודי בארץ. דיזנגוף קיבל רשות לפתיחת נמל בעיר תל-אביב. ועוד לפני מותו הספיק לחנוך את המזח הראשון בנמל ת"א. האונייה הראשונה שעגנה ליד מזח העץ בנמל ת"א הייתה מיוגסלביה והביאה מלט. את שק המלט הראשון העמידו במוזיאון תל-אביב.
להנצחת שמו הוקם "גן-מאיר". גם הרחוב הראשי של העיר נקרא על שמו. במרכז הרחוב הראשי, הוקמה כיכר עם מזרקה בתוכה, אותה קראו על שם אשתו צינה, לאחר מספר שנים הוחלפה המזרקה ביצירת אומנות של "אש ומים" יצירת האומן יעקב אגם. האזור של קולנוע "גת" נקרא ע"ש "קריית-מאיר".
ביתו הפך למוזיאון ל"תולדות תל-אביב".
בבית זה הכריז ביום 14.5.1948 דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. האספה אמורה הייתה להיות סודית ביותר. שכן מדינות ערב הזהירו שאם בן-גוריון יכריז על מדינה, הם יפלשו לתוך הארץ. לכן היה צריך לשמור על המיקום ועל השעה בסודיות גמורה. המקום הזה נבחר כי חשבו שהוא מוגן בפני הפצצות, ובעיקר כי הוא היה ריק וזמין. כסאות הילוו מבתי הקפה שבשדרה. בחוץ העמידו רמקולים וכל תושבי ת"א התכנסו לשמוע את ההכרזה. חברי מועצת העם חתמו על מגילת קלף ריקה כי לא הספיקו להכינה.
בגלל אהבתו של בן-גוריון לתנ"ך התכנס בבית זה חוג התנ"ך של בן-גוריון ולאחר מכן נשאר כאן גם מוזיאון בית התנ"ך.
תוספת: בסוף מרס 1921 ביקר בעיר ווינסטון צ'רצ'יל שמונה לשר המושבות ועד העיר החליט לנטוע עצים לכבודו. פועלים כרתו עצי ברוש ואורן ותקעו אותם בחולות בין בית הוועד לביתו של דיזנגוף כתוצאה מלחץ הקהל שרצה לראות את האורח נפלו העצים שלא היו קשורים. צ'רצ'יל צחק ואמר לדיזנגוף בלי שושרים זה לא גודל.

אחוזת בית
תנאי המגורים והחיים ביפו היו קשים מאד. הלכלוך, ושכר הדירה שהאמיר כל שנה, עשו את שלהם. כאשר מגיע אריה עקיבא וייס ליפו בפעם השנייה בשנת 1906 הוא מציע להקים שכונת מגורים יהודית. כמו שיש באירופה. היהודים שהגיעו מאירופה הבינו והסכימו מיד להצעתו. וייס הועמד בראש הועד ולמזכיר מונה אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ. אריה עקיבא וייס. נולד בגרודנו בשנת 1868 לפי מקצועו היה צורף ושען. הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה והיה מראשיה בעיר לודז'. העריץ את הרצל הערצה רבה.
הוקמה אגודה בשם "בוני בתים בע"מ". הם חיפשו קרקע לבניית בתיהם. השטח המתאים שנמצא להם, היה כרם ג'יבאלי, בשטח של 109 דונם. שטח של חולות ודיונות. לרכישת הקרקע הכניסו כל אחד מהחברים באגודה בערך 1,500 פרנק בבנק אפ"ק שהיה ביפו. אריה עקיבא וייס ביקש מארתור רופין, שהקרן הקיימת תלווה להם עוד 300.000 פרנק שיוכלו לגשת לרכישת הקרקע ולבניית הבתים. תלאות רבות עברו משנת ההצעה בשנת 1906 ועד שאפשר היה להגיע לטקס ההגרלה. מושל יפו הורה לבנות מחנה צבאי על גבול השטח. בעלי הקרקע היו תשעה איש שהם היו יורשי יורשים. בשלב מסוים עלה שבט בדואי על הקרקע, בטענה כי הוא רועה בשטח את עדריו כבר שנים רבות. כל המכשולים נפתרו וניגשו לטקס חלוקת המגרשים ביום 11.4.1909. את הטקס ארגן וייס באמצעות צדפים שאסף על שפת הים ביפו.

כיצד הוקמה השדרה.
האזור של השדרה היה ערוץ נחל שיבש. בתכנון השכונה היה צריך להילקח בחשבון מקום לעצים ושטח ירוק. לכן הוחלט שבעמק הזה שאף אחד לא רצה לבנות עליו את ביתו, יטעו עצים ופרחים.
כאשר ניגשו ליישור השטח פעולה שצריכה הייתה לעלות יותר ממחיר הקרקע. מצא וייס פתרון בדמות אותה מריצה עם גלגל מתכת. לאורך הדיונות הונחו לוחות עץ ועליהם נעו בקלות יחסית המריצות עם החול. העמק התמלא עפר והשטח של השכונה הייה שטוח אבל בכל זאת לא רצו לגור מעל לחול התחוח.
זהו המקום שבו החלה העיר תל-אביב כאן גם המקום שהכריזו על מדינת ישראל.

בוטניקה
במרכז עצי תמר מצוי משני צידי השדרה עצי הצאלון בעלי פריחה אדומה בשני צידי השדרה יש שיחים נמוכים "עופרית הכף" שמוצאם מכף התקוה הטובה. וליחד האנדרטה שיחי "אלווה ורה" המשמש לרפואה ולתעשיית הקוסמטיקה. מצפון לאנדרטה צמחי "ער אציל" שאנו נוהגים לקרוא לו דפנה או צאלון.

אנדרטת הראשונים

במקום הזה ליד האנדרטה, נערכה ביום 11.04.1909 טקס ההגרלה של המגרשים באחוזת-בית. בשנת 1943 נהרס הבניין שעמד כאן, ושימש כבית הועד ומעליו עמדו שני דודים גדולים שסיפקו מים מתוך הבאר שליד. כך היו לתל-אביב מים זורמים בבתים. טקס הסרת הלוט מעל לאנדרטה נערך ב- 26.5.1951 .
על הקמת האנדרטה הוחלט בשנת 1949 במלאת 40 שנה להקמת תל-אביב. נעשה מכרז להקמתה של האנדרטה במכרז זה לא השתתף נחום גוטמן. אם כי את סמל העיר הוא צייר בהתאם להנחיות אביו ש.בן-ציון ומאיר דיזנגוף.
את האנדרטה פיסל האמן אהרון פרבר, נולד בפולין 1902. למד אומנות בוינה ועלה לארץ בשנת 1922. היה ממייסדי 'עין-חרוד' ו'תל-יוסף'. למד בבצלאל בירושלים בין השנים 1925 1928. זכה בפרסים רבים בעיקר בפרס עת"א על התבליט באנדרטה.
תבליט זה מתאר בצבע זהב את ההיסטוריה של תל-אביב.
א. בחלק התחתון – ראשיתה של אחוזת בית, החולות עם כל החיות והזוחלים שהיו בה. עליהם מוקמים הבתים בעלי קומה אחת. אנו רואים את המריצנים שיישרו את דיונות החול. את עץ השיקמה הגדול והמפורסם שעמד ברחוב אלנבי פינת יהודה הלוי. תחת עץ זה למדו ילדי הגימנסיה ציור אצל אירה יאן. ברקע רואים את האוהלים של הפועלים..
ב. בחלק האמצעי – גימנסיה הרצליה, מגדל המים עם שני דודי המים שלו. ביתו של מאיר דיזנגוף במתכונת הראשונה.
ג. בחלק העליון – תל-אביב בבניינה לאחר שנות השלושים. רואים ברקע את בתי תל-אביב. בית ביאליק המשורר הלאומי. בית הבימה התיאטרון הלאומי. צמחיה רבה, ארז הלבנון עץ התאנה ברקע את נמל תל-אביב שנוסד בשנת 1936. כיכר צינה דיזנגוף.
עץ התמר סמל המזרח קושר את שלושת חלקי התמונה.

משני ציידי האנדרטה מופיע סמל העיר כפי שצויר ע"י נחום גוטמן. בשנת 1924 הכריז ראש העיר על פרס של 15 לירות מצריות עבור הסמל שיזכה. לא ברור איך אבל נחום גוטמן זכה וצייר את סמל העיר לפי רעיון של אביו. שער במבוא אל הים ומגדל אור כפי שיש בכל נמל. זה ניתן לפרש שהעיר שולחת אור לגולה ומחכה שיבואו אליה העולים מכל ארצות תבל. שבעת הכוכבים כפי שהציע הרצל שיהיו שבע שעות עבודה. והפסוק מספר ירמיהו פרק ל"א 3 : "עוד אבנך וניבנת" . כך נהג שמעון רוקח לחתום על מכתביו.

שמות המייסדים כפי שהם רשומים על האנדרטה מצידה המערבי.

1. אבועלפיה רבקה ושלמה.
המשפחה מגיע לארץ מגירוש ספרד, מתיישבים בחברון צפת וטבריה. שלמה נולד בבירות מגיע לארץ לראשון-לציון, כמורה נשא לאישה את הבת של פריימן. בנם הבכור הוא רפאל שהתגייס לגדוד נהגי הפרדות. שלמה חלה ונפטר בביירות. אשתו רבקה גידלה 8 ילדים ובנתה לבדה את הבית ברחוב יהודה הלוי 20 נפטרה ב- 1961 .

2. אדלר ישראל-יהודה
מורה בבית הספר לבנות. לציור, טבע, חשבון ועוד. נהג בעיקר להמשיך ללמד גם בהפסקות. על שמו יישוב ליד חיפה . רמת ישי.

3. אליאבזון יהושע בנה את ביתו ברוטשילד 7.

4. אידלסון שמואל נשוי לרחל-לאה בתו הבכורה של א. איזנברג מייסד רחובות. אחותה של יהודית הררי. היה פקיד בבנק אפ"ק.

5. איז'מוזיק דוד.
נולד בשנת 1873 שם ניהל ביח"ר ועסק במסחר עצים. עלה לארץ בשנת 1906 והתיישב ביפו. היה ממייסדי 'בית משפט השלום' ביפו. שימש כסגן ראש העיר, מאיר דיזנגוף. קרובו קזרנובסקי בנה את הקזינו של תל-אביב על חוף הים. בתו סימה נשואה ליצחק, אחיו של אהרון ציזלינג, האיש שלא הסכים לחתום על מגילת העצמאות עד שבן-גוריון שכנע אותו כי "צור" פירושו גם סלע.

6. איתין אהרון.
היה בעל הדפוס הראשון בת"א. נולד ברוסיה ושם אביו, סעדיה, היה 12 שנה מהחטופים לצבא הצאר. תמך בילדים נזקקים ביניהם רפאל קלצקין שהיה עובד במקווה ישראל ובא לתיאטרון הבימה ללמוד משחק.

7. בהרב רבקה
עלתה לארץ כאלמנה בגיל 55. עזרה לחתנה יהודה הלב"ץ לייסד את היישוב עטרות שליד ירושלים. בנה יקותיאל היה מהמחזור הראשון של הגימנסיה וממייסדי חח"י, סולל-בונה וחברת "אוירון" .

8. בלוצרקובסקי ניסן
נולד בשנת 1857 בברדיג'ב רוסיה. עלה לארץ בשנת 1906. היה שותף בביח"ר של לאון שטיין.ובעל מלאכה לרהיטי ברזל. בביתו היה בית הכנסת הראשון בתל-אביב. בתו שרה נשואה לדוד סמילנסקי.

9. בלכמן אברהם
חלבן לא חתם על האמנה המשותפת בבנק אפ"ק. בנה את ביתו במשותף עם צדיקוב.

10. ברגר דב
נולד בשנת 1860 בבסרביה. עלה לארץ בשנת 1881. בראשית דרכו בארץ היה פועל חקלאי בזיכרון יעקב ונשא לאישה אחת מבנות המקום. אך במהרה עבר ליפו ונהיה סוחר במצרכי מכולת.

11. בריסקר אליהו
לא חתם על נאמנה עם בנק אפ"ק. בנה את ביתו במשותף עם אריה זילבר. במקצועו היה ספר.

12. גוטמן שמחה-אלתר.
עלה לארץ בשנת 1905 כמורה בבית הספר לבנות בנווה שלום. כינויו הספרותי הוא: ש. בן-ציון. אביו של נחום גוטמן .

13. גולדברג משה
נולד בשנת 1856 בירושלים והגיע ליפו בגיל שלוש יחד עם אביו שהיה ממייסדי הקהילה האשכנזית בעיר. נפטר בשנת 1911 בפאריס כאשר נסע לשם לבקר את אחות אישתו שנפטרה מעט לפני זה.
אביו, יהושע גולדברג, נולד ב-1839 בירושלים. מכונה 'חיים בקר' על שם עיסוקו הקודם ירד ליפו בשנת 1859 ופתח חנות מכולת ביחד עם חיים פינסקר לאחר שהערבים הרגו את שותפו פתח אכסניה לעולים ביפו והצליח להבריח עולים רבים בעזרת פקידי המכס. בשנת 1883 מונה למוכתאר של האשכנזים ביפו. ושישמש גם כסוכנו של הברון רוטשילד לעניני המושבות.

14. גילוץ מנחם
נולד בשנת 1884 בליטא. הצטרף ל'פועלי-ציון' ועלה לארץ בשנת 1906. הצטרף לאחוזת- בית בנה את ביתו ברחוב אחד-העם 24. נמנה בין יוזמי ומייסדי נחלת-בנימין. היה היזם של המרכז המסחרי בדרום ת"א. נפטר בשנת 1974 כאחרון הגברים המייסדים.

15. מאיר דיזינגוף
ניהל את ת"א משנת 1911 עד 1936 ריש גלותא. התווכח עם ג'אמל פחה וקיבל ממנו את העגלות ומזון למגורשים. מהנדס כימאי נציגו של הברון רוטשילד. צינה אישתו נפטרה ב- 1930 לאחר מכן חלה נפטר בשנת 1936 ותרם את ביתו לעיר להקמת מוזיאון. כחובב אומנות הביא לארץ את פסל משה.

16. הררי חיים ויהודית
מהמורים הראשונים בגימנסיה. במאי ושחקן באג' חובבי הבמה העברית. יהודית היא בתו של אהרון איזנברג. בנה עו"ד יזהר הררי היה ח"כ הוא על הידיים בתמונה המפורסמת של הגרלת המגרשים. בשעת בניית יסודות הבית נערך פוגרום בין הפועלים הערביים שעבדו בבנייה לבין היהודים. דבר שגרר אחריו החלטה להפסקת העסקת ערבים.

17. וינוקור מתתיהו
נולד בשנת 1872 באוקראינה. יצרן של חביות עץ עלה לארץ בשנת 1905. ממייסדי מרכז למלאכה ובנק 'קופת-עם'
18. ויינשטיין ישראל היה מורה בשערי תורה ובבי"ס תחכמוני אביו אליהו היה המוהל והשוחט הראשון.

19. וינשטיין נחום אחיו של ישראל. נולד בשנת 1876 בירושלים. מל עשרות אלפי ילדים בת-אביב ודזנגוף הבטיח לו שכאשר יגיע ל- 20,000 ילד יקבל מהעיריה מכונית. כל המשפחה בנו את בתיהם האחד ליד השני ברחוב לילינבלום 18-20.

20. אריה-עקיבא וייס נולד בגרודנו בשנת 1868 לפי מקצועו היה צורף ושען. הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה והיה מראשיה בעיר לודז'. העריץ את הרצל הערצה רבה. בשנת 1905 השתתף בקונגרס הציוני השביעי בעיר באזל. ביקר לראשונה ביפו בשנת 1904 בהיותו בדרך שמע על מותו של הרצל ואז גמלה בלבו ההחלטה להמשיך בדרכו ולבנות בא"י את ה"אלטניולנד" של הרצל. בזמן ביקורו בארץ נפגש עם אישים חשובים ביישוב והעלה את רעיונו. וויס חזר ללודז' חיסל את עסקיו וחזר ועלה לארץ בשנת 1906. ייזם וארגן את הקמת שכונת "אחוזת-בית". עמד בראש הועד עד לשנת 1911. התמכה באדריכלות והנהיג את הבנייה בלבני מלט כדי לשחרר את הבונים מהתלות באספקת אבנים ע"י ערבים. פיתח את שיטת המריצה ע"י גלגל מתכת ולא עץ. לאחר שנים מספר, יזם ביחד עם אחרים את הקמת "חברה-חדשה" שהקימה את רחוב אלנבי שהפך לימים לרחובה הראשי של העיר. החברה רכשה גם את האדמות שמדרום ליפו שלימים הוקמה עליהם העיר בת-ים. יזם והקים את "אורה חדשה" חברה לסרטים. תכנן ובנה מספר בתים מסוגננים בת"א ביניהם ראינוע "עדן". בתקופת המלחמה העולמית החליט לייסד אגודה לשלום עולמי לכן ייסד ירחון בשם "שינוי ערכין" שיטיף לשלום בעולם. ביוזמתו הועברה הגימנסיה 'הרצליה' מיפו לת"א ושישמש בה כגזבר. מתוך אהבה לשכונתו קרא לבתו שהייתה הראשונה שנולדה ב"אחוזת-בית" בשם אחוזבית.
שען במקצועו, הגיע לארץ לביקור בשנת 1904 ועלה לארץ בשנת 1906 הגה ויזם את הקמת "אחוזת-בית". את חברה-חדשה שהייסדה את רחוב אלנבי. תיכנן את ראינוע "עדן".

21. ויסר מרדכי עלה לארץ בשנת 1905 עם משפחתו. בנה יחד עם וינוקור ביח"ר לחביות עץ. בנה את ביתו בלילנבלום 15 אך מכרו כעבור שנה. ובנה בית אחר לידו. בשנת 1912 הגיע לארץ מר אברבנאל והציע את הקמת הראינוע. וייסר נהיה שותף לו ויחד הקימו את הראינוע ברחוב לילנבלום 2. את שמו ראינוע "עדן" מעניק לו ש. בן-ציון. בתקופת המלחמה העולמים ייזם חברה