תגית: רבי

רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא

גדולתו וחשיבותו בכל הדורות הייתה כל כך גדולה עד שמספיק היה לומר רבי והכול ידעו למי הכוונה. רבי ערך את המשנה וקבע אותה לדורות בערך בשנת 200 לספירה. גם אם היו עוררין על פסיקתו היא לא מוצאת את ביטויה בספרי התלמוד. הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל, נצר ישיר להלל הזקן ולמעשה היה אחרון התנאים. מקובל שהוא נולד בתקופת הגזרות הקשות ביותר שהיו לעם ישראל גזרות השמד של אדריאנוס הקיסר שבאו בתגובה למרד שמעון בר כוכבא במאה השנייה לספירה.

רבי, למד מגדול הדור בתקופתו רבי שמעון בר יוחאי, ואחרים. כנראה שרבי נפטר לבית עולמו בשנת 220 כעשרים שנים לאחר שסיים את סגירת המשנה. כנראה שנקבר בציפורי שכיום היא גן לאומי שבחפירות הארכיאולוגיות שהחלו במקום כבר משנת 1931 מצאו ממצאים רבים המוכיחים שציפורי הייתה עיר גדולה והתקיימה כעיר יהודית לפחות עד המאה החמישית. פסיפסים רבים נמצאו באתר ובהם יש גם דמויות של נשים.

יש הטוענים שנקבר בבית שערים ולא בציפורי.

רבי יהודה הנשיא, היה ראש הסנהדרין המקובל לא רק על היישוב היהודי כי אם גם על שרים ושועים מהשלטון הרומי בארץ ישראל. הוא הוציא פסקי הלכה שדרשו מהיהודים לנהוג בכבוד בשלטון הרומי ולא לרמות את מס ההכנסה של הרומים. מבחינה פוליטית הוא העביר את מרכז שילטונו לציפורי והסנהדרין היה מתכנס בציפורי. מאחר והיה חכם ומקובל על העם הוא שלט על הסנהדרין וכל פסקי הדין היו בהתאם להנחיותיו.

כנשיא הסנהדרין הוראותיו הועברו לקהילות ישראל בתפוצות ומי שלא קיבל את פסיקתו היה צפוי לעונש מלקות ונראה שיהודי התפוצה לא הימרו את פיו. נשיא הסנהדרין היה קובע את עיבור החודש וכמובן שגם את עיבור השנה והייתה לו הסמכות להטיל חרם ויותר חשוב מכך לבטל חרם או נידוי שהוטל על ידי חכמים.

רבי יהודה היה ידוע בעושרו העצום והוא נהג לתמוך בבתי המדרש ובתלמידים שידם לא הייתה משגת לשבור שבר. השאלה הגדולה היא מנין עושרו הרב? שהרי היה תלמיד חכם שלמד כל חייו. מסתבר שהלל הזקן היה עשיר ובמשך הדורות היו בני המשפחה צוברים עוד ועוד שטחי קרקע חקלאי, ולמשפחה היו כרמי גפנים, שדות חיטה ומטעי זיתים חלקם הגדול באזור העיר לוד.

עיקר עושרו בא מגידול האפרסמון שאותו גידלו בעמק הירדן עוד מתקופת הורדוס וקליאופטרה ולברך 'בורא מיני בשמים' אפשר וצריך רק על האפרסמון של רבי.

מעמדו של רבי היה כל כך חזק שחז"ל מספרים כי הקיסר אנטוניניוס (ואולי היה זה רק המושל) שישב דרך קבע בטבריה היה נוהג לבוא לביתו של רבי בציפורי דרך מנהרה שהובילה מביתו של המושל בטבריה ועד לביתו של רבי בציפורי. מקובל שהקיסר התייעץ בו בעיקר ביחסים שבינו לבין משפחתו ושריו הקרובים. הקיסר התלונן בפני רבי שהשרים מפריעים לו במערכת השלטון המסובכת גם ללא ההפרעה. הצעתו של רבי הייתה פשוטה להרוג את המפריעים אבל את התשובה הוא נתן בהדגמה אישית מוזרה. רבי היה לוקח את הקיסר לטייל עמו בגינתו הגדולה ושם היה עוקר מהשורש ירק אחד בכל פעם עד שהקיסר הבין את הרמז "לא את כולם בבת אחת אלא כל פעם אחד מהשרים".

מעמדו הנכבד של רבי בא לו מכך שהוא היה זה שחתם את המשנה – התורה שבעל פה. זהו מפעל חשוב ביותר שהחל לאחר חורבן בית שני כאשר היה ברור לחכמים שלא ניתן יהיה לקיים את הילכות הדת כפי שהיה נהוג בבית המקדש שאיננו יותר ויש להחליף אותם במשהוא אחר שירכז את ערכי הדת.

מעניין, אבל רבי התנגד לכל ניסיון של מרד או עימות כנגד השלטון הרומי. בוטל הרצון לבנות את בית המקדש מחדש כדי שלא ליצור מצב של ניגוד אינטרסים עם השלטון הרומי.

בתקופתו של רבי, הביא רבי יוסי בן חנינא ציטטא מפי הקדוש ברוך הוא עצמו כהוראה מפורשת "שאין למרוד באומות העולם" "אגודת ישראל" בתחילת דרכה אמרה ש"אין לעלות בחומה" וזו אותה הכוונה.

אבד מלך רבי אברהם־יעקב פרידמן הרבי מסדיגורה

אבד מלך רבי אברהם־יעקב פרידמן הרבי מסדיגורה

אתמול הובא למנוחת עולמים רבי אברהם־יעקב פרידמן הרבי מסדיגורה. בנו של רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן שנפטר בשנת 1979 והתגורר בתל אביב. גם כאשר כל שאר האדמו"רים עברו לירושלים או לבני ברק נשאר רבי מרדכי בתל אביב.  במרחבי רומניה החל רבי ישראל בעל שם־טוב (בעש"ט), לעשות את הנסים המיוחסים לו ולהעמיד תלמידים לתורתו. שעיקרה היא שלא חשוב כל כך הפלפול ולימוד הגמרא, אלא הדְבקות ואהבת הקדוש ברוך־הוא. אחדים מתלמידיו של הבעש"ט עלו ארצה והם טמונים בבית העלמין  בנחלת יצחק שבתל אביב. תלמידו המובהק והראשון היה רבי דוב בער – המגיד ממזריטש' – למגיד היה תלמיד רבי שניאור זלמן מלאדי, שהקים את שושלת חסידות חב"ד.

הבעש"ט קבע את יורשו בעולם החסידות עוד בחייו. מבין תלמידיו הוא מינה את רבי דוב בער, המגיד ממזריטש'.

לרבי דוב בער נולד בן יחיד, רבי אברהם המלאך, שמיום הולדתו היה עוסק בדברי קדושה ופרישות ולכן נקרא "המלאך". גם לרבי אברהם המלאך נולד בן אחד, הוא רבי שלום שכנא הגדול, וגם לו נולד בן אחד והוא רבי ישראל פרידמן, הידוע בכינויו רבי ישראל מרוז'ין, הוא ראש השושלת הסדיגורית.

אבד מלך

 לרבי ישראל פרידמן מרוז'ין נולדו עשרה ילדים שישה בנים וארבע בנות שכל אחד מהם מקים שושלת חסידית.
1. רבי שלום-יוסף         שנפטר ביום י' באלול תרי"א, באותה שנה שבה נפטר אביו, רבי ישראל פרידמן.   הוא הספיק לשבת על כס האדמו"רות בסדיגורה, כמעט 8 חדשים, ונפטר.
2. רבי אברהם יעקב     (הראשון) האדמו"ר הזקן מסדיגורה[1].     נפטר ביום י"א      באלול תרמ"ג. אותו ירש בנו, רבי ישראל.פרידמן.(השני)
3. רבי דוב בער            שישב בליאובה. נפטר ערירי, ביום כ"ג בכסלו תרל"ז.
4. רבי מנחם־נחום       היה אדמו"ר בשְטֶפֶנֶשְט. נפטר ביום י"ד בכסלו תרכ"ט, ומצא מנוחת עולמים         בעיר שְטֶפֶנֶשְט.
5. רבי דוד־משה           שהיה אדמו"ר בפאטיק, ולאחר מכן בטשורטקוב.
6. רבי מרדכי שרגא  שהיה אדמו"ר בהוסיאטין.נפטר ביום כ"ב באייר תרנ"ד.

לרבי היו גם ארבע בנות:

הרבנית חיה־מלכה אשת הרב יצחק מסקווירה. שנפטרה בלא ילדים
הרבנית גיטל אשת רבי יוסף מונזון.
הרבנית מרים אשת הרב מנחם־מנדל מויז'ניץ.
הרבנית לאה אשת הרב דוד הלפרין.

 אברהם-יעקב פרידמן (השני) האדמו"ר מסדיגורה

נולד ביום ח' באב תרמ"ד, 30.7.1884; בסדיגורה בוקובינה. הוא היה בנו השני של האדמו"ר רבי ישראל מסדיגורה, שהיה נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, מייסד החצר החסידית בסדיגורה. הוא עלה על כס האדמורות בשנת תרס"ז (1907) ביחד עם אחיו הבכור ר' אהרון שנפטר בשנת תרע"ג (1913). בפרוץ המלחמה עבר לווינה עם כל בית רוז'ין ועסק שם בעזרה ליהודים שברחו מרוסיה. עלה ארצה בשנת 1938 והתגורר ברחוב נחמני 27 בתל־אביב. לביתו נהרו רבים מחסידי בית סדיגורה. היה הרבי היחידי בעיר תל־אביב שהיה מטאטא כל בוקר את המדרכה שלפני ביתו בגלל נדר שנדר בתקופת המלחמה העולמית. הוא ראה בהקמת המדינה הכוונה מהשמים, וביקש שכל היהודים יעלו לארץ־ישראל, כדי לעצב את דמותה ההילכתית של המדינה. היה חבר מועצת גדולי התורה של תנועת "אגודת־ישראל". נפטר ביום ה' בטבת תשכ"א, 24.12.1960.

אבד מלך מסאדיגורה

 מרדכי־שלום־יוסף פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה.

נולד ביום ט"ו בכסלו תרנ"ז, 20.11.1896; בסדיגורה רומניה.  הוא היה בנו של האדמו"ר רבי אהרן, שישב גם הוא על כס האדמו"רות בסדיגורה, והיה בנו של רבי שלום־יוסף בכורו של רבי ישראל, נכדו של מייסד שושלת בית רוז'ין. רבי מרדכי היה מראשי "אגודת ישראל" וחבר במועצת גדולי התורה, ונחשב לאחד מאחרוני אדמו"רי בית רוז'ין ורבים מחסידי בית רוז'ין היו באים לבית המדרש הגדול והיפה שהקים בצפון העיר תל־אביב. מצד אמו היה נינו של הרב מרדכי־שרגא, בנו השישי של רבי ישראל מרוז'ין. בראשית מלחמת העולם הראשונה ברח מרוסיה לווינה עם כל בני משפחת בית רוז'ין, ועזר משם ליהודי רוסיה במשלוח חבילות מזון. כעשרים שנים נשאר בווינה כי לא יכול היה לחזור לסדיגורה שסופחה לרומניה. בשנת 1934 עלו לארץ חסידיו שהקימו את שכונת המגורים "הצבי" ליד נתניה. ביום ט' באדר תרצ"ט, (1939) עלה להשתקע בארץ. אחריו עלו שאר בני משפחתו אמו, רעיתו ושני בניו, והוא פתח את בית מדרשו ברחוב בצלאל יפה 10 בתל־אביב. מאז עולים חסידי סדיגורה לבית מדרשו "כנסת מרדכי" שהפך למרכזם הרוחני.  הקים וייסד בעזרת אחד מחסידיו ר' ניסן ב"ק בנו של בעל הדפוס העברי הראשון בארץ, את בית־הכנסת "תפארת ישראל" בעיר העתיקה בירושלים. זכות ההדלקה בהר מירון בחגיגות ל"ג בעומר עומדת לצאצאי בית סדיגורה ובויאן. חסידיו המרובים הקימו את שכונת "בתי הורנשטיין" בירושלים, ואת "כפר חסידים" בגליל. בערוב ימיו הקים בית כנסת מפואר "כנסת מרדכי" הנמצא ברחוב פנקס 41 בצפון תל־אביב. בנו, האדמו"ר הנוכחי מסדיגורה, רבי אברהם יעקב פרידמן שליט"א, עבר לבני ברק לפני שנים אחדות. נפטר ביום כ"ט בניסן תשל"ט, 26.4.1979; ונטמן באזור  1/א'  שורה  2  מקום 12.

 האדמו"ר המפורסם ביותר הקבור בחלקה בני משפחת רוז'ין הוא רבי אברהם־־מתתיהו פרידמן, הידוע בכינויו הרבי משטֶפנֶשט. הוא היה בנו של האדמו"ר מנחם־נחום משטפנשט, שהיה בנו הרביעי של רבי ישראל מרוז'ין.

 שטפנשט, הייתה עיירה קטנה שבה התיישב אביו, מנחם נחום פרידמן זצ"ל. במשך 20 שנות כהונתו הפכה העיירה לעיר ואם בישראל. התלמידים בישיבת האדמו"ר למדו גם השכלה כללית והתייצבו פעמים בשנה לבחינות כלליות מטעם הממשלה בעיר המחוז בוטושן ולפעמים גם ביאסי. לאחר פטירתו של האדמו"ר הזקן, ירש את כיסאו בנו אברהם־מתתיהו פרידמן זצ"ל, שנפטר בשנת 1933 בחצר החסידות בשטפנשט.

[1] סדיגורה

 בעיירה זו נוסדה החצר החסידית של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, אליה ברח בשנת 1842 מפני הצאר ניקולאי הראשון. העיירה הייתה בתקופה זו תחת שלטון בוקובינה שידו של הצאר לא הגיע אליה. בוקובינה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית. לאחר פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין התיישב על כיסאו, בנו השני וכיהן בסדיגורה 32 שנים.