תגית: קסיופיאה

פסל פסיפס נחום גוטמן

"תולדות תל אביב" על פסל פסיפס של נחום גוטמן

פסל פסיפס "תולדות תל אביב"

עת"א הזמינה אצל האמן התל אביבי נחום גוטמן פסל שיספר את תולדות העיר. הוא עשה שלושה לוחות מרכזיים הניצבים בלב מזרקה ועוד הוסיף מסביב למזרקה 12 תמונות שיספרו את האירועים שקרו לפני שנולדה העיר שהוא כה אהב. נחום גוטמן כתב ספרים אחדים על העיר וצייר ציורים שיתארו אותה והפעם העירייה ביקשה פסל. הפסל הוצב בינואר 1976 בכיכר שלפני בניין העירייה שהיה ברחוב ביאליק קרוב לביתו של המשורר.

פסל פסיפס נחום גוטמן

בעירייה הועלה רעיון להקים חניון מתחת לכיכר ביאליק ולצורך זה הועבר הפסל ממקומו בשנת 2008 ואופסן באחד ממחסני העירייה. בינתיים התברר שהחניון לא מתאים להיות ברחוב ביאליק. העירייה קיבלה החלטה להעמיד את הפסל בכיכר החדשה שהוקמה בתחילת שדרות רוטשילד.

בשנת 2011 הוצב הפסל בכיכר שלפני בית מספר 1.

לאחר שהכין את הסקיצות הדרושות להכנת הפסיפס נסע לרוונה שבאיטליה ושם היה כעשרה חודשים ובנה את הפסיפס. המיקום בשדרות רוטשילד מספר 1 היה מאחר ומאחורי הבית במבואה המערבית של מגדל שלום יש קיר גדול עם פסיפס מעשה ידיו של האמן ומצד שני ברחוב רוקח שבלבה של שכונת נווה צדק נמצא המוזיאון הנושא את שמו.

נתאר בקצרה את הנראה בפסל:

IMG_7602על הלוח הימני רואים את ארזי הלבנון בדרכם לירושלים לבניית בית המקדש בידי שלמה המלך.

וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, יְרוּשָׁלִָים. (דברי הימים ב'  פרק ב'  פסוק 15)

שלמה, בנם של דוד המלך ובת שבע, עלה לכס המלוכה עם מותו של דוד. הוא כונן את בית המקדש בירושלים ומסופר עליו כי היה החכם מכל אדם ואף ידע את שפת החיות. לשם בניית המקדש כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור אשר סיפק ארזים מן הלבנון. הספינות הפניקיות הביאו את הארזים עד יפו, כשהם צפים ע"פ המים, ומשם העלה אותם שלמה לירושלים.

בארץ ישראל היו לאורך שפלת החוף "עצי שקמים לרוב". אבל העץ גדל כפי שהוא רצה וענפי העץ היו לא ישרים וגם רכים כך שלא ניתן להשתמש בענפי העץ לבניית בית כלשהו ובוודאי שלא גג. לשלמה המלך לא הייתה ברירה הוא היה חייב להביא עצי ארזים מהלבנון שהם בעלי גזע וענף קשיח ובעיקר ישר כך שניתן לבנות ממנו גג לבית. לאחר שהגיע עם המלך חירם להסדר ומשלם את שכר העבודה מביאים עבדי חירם את ארזי הלבנון בשיט לאורך חוף הים עד שהם מגיעים לפתחו של נמל יפו שהיה בשפך הירקון עד כאן יכולים עבדי חירם המלך להגיע ומכאן הם נכנסים לטריטוריה של המלך שלמה ועבדיו הם שמקבלים את הטיפול בהובלת העצים בנהר הירקון עד למעיינות ראש העין ומשם הדרך קצרה לירושלים.

בלוח המרכזי:

IMG_7603עכשיו רואים את "אחוזת בית". במרכז את רחוב הרצל ובקצהו העליון את גימנסיה הרצליה  בקצה השני רואים את הרכב כשהיא חוצה את העיר. את ד"ר חיים חיסין הרופא של השכונה החדשה, כשהוא רכוב העייר ומחפה על גופו בשימשיה מפני השמש הלוהטת, אפשר לראות את שמואל הגר משקה את העצים הרכים שזה עתה נשתלו ברחובות העיר.

בלוח השמאלי:

IMG_7604אפשר לראות את המאורע החשוב שארע בנמל יפו. יונה שרצה לברוח דרך נמל יפו לתרשיש נבלע על ידי הדג הגדול ורק לאחר ששהה במעי הדג שלושה ימים הוא מוחזר ליבשה בנמל יפו.

"וַיְהִי, דְּבַר-ה', אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹור. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְווֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה-וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹוחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ְה'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳונִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַייִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִימָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, ְהָ'. ו־ה', הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳונִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִישָּׁבֵר."

יונה בן אמיתי נשלח על ידי אלוהים להכריז על חורבנה של העיר נינווה, הנמצאת בתחומי עיראק של ימינו. נינווה הייתה עיר מפוארת וגדולה מכל ערי הסביבה. יונה בן אמיתי מבקש להימלט מביצוע השליחות. הוא בורח ליפו, מוצא בה ספינה ומשלם את שכר האוניה כדי שתצא מיד לדרך, הכול כדי לברוח מפני אלוהים. בים מתחוללת סערה, המלחים מבינים כי הסערה איננה אקראית ונגרמה בשל סיבה כלשהי. הם מפילים גורלות ויונה שעלה בגורל מושלך למעמקי הים ונטרף על ידי דג גדול. בהיותו במעי הדג נושא יונה תפילה ומבקש רחמים. הדג מעביר את יונה אל אשתו הדגה והיא בהתאם לציווי מהאלוהים מחזירה את יונה אל הדג שמחזיר אותו לנמל יפו.


 

מסביב ללוחות יש 12 תמונות ונעבור עליהם בקצרה לפי הסדר:

 

1.  אגדה מהמיתולוגיה היוונית: על אנדרומדה ופרסאוס.

אגדה מהמיתולוגיה היוונית מספרת על גורלה של אנדרומדה בתה של קסיופיאה ומלך יפו. כמו כל אמא  גם האימא של אנדרומדה סיפרה לכל מי שרצה לשמוע כמה יפה וחכמה בתה. כמובן שהדבר הרגיז את בנותיו היפות של פוסידון אל הים והן תבעו מאביהן את עלבונן.

אל הים החליט לא לשתוק ולהחריב את יפו. פוסידון, הטיל את המשימה הקשה על מפלצת הים מדוזה והיא גרמה להצפת העיר. מלך יפו, הבין כי קסיופיאה סיבכה אותו ואת העיר בהתרברבותה הגדולה וחיפש דרך להרגיע את פוסידון. האורקל בדלפי יעץ עצה ואמר כי יש לרתום אל סלעי החוף את הנערה היפה שבעיר כקורבן למפלצת הים.

מי היא הנערה היפה בעיר כמובן, אנדרומדה, והיא נקשרה לסלע.  יוספוס פלוויוס מעיד בספרו שבזמנו עוד ראו את סמני השלשלאות על הסלע. למזלה של אנדרומדה בדיוק באותו זמן הגיע פרסאוס כשהוא רכוב על גבו של סוסו המכונף פגסוס, פרסאוס, ראה נערה יפה קשורה לסלע מברר מיד מה קרה משחרר אותה מכניע את מפלצת הים ומחזיר את אנדרומדה ליבשה המלך מסכים מיד ששני הצעירים יתחתנו ומרוב שמחה וצהלה הם עלו לשמיים ושם הם משייטים במערכת הכוכבים עד עצם היום הזה.

2. תחותומס השלישי

באמצע המאה ה-15 לפני הספירה ערך מלך מצרים, פרעה תחותומס השלישי, 16 מסעי מלחמה שיעדם איזור נהרות הפרת והחידקל.

בדרכו חצה תחותומס השלישי את ארץ ישראל. באחת הפעמים, משניסה לכבוש את העיר יפו, נתקל תחותמס בהתנגדות. מושל יפו לא הסכים להיכנע ולא פתח בפניו את שערי העיר. מסע זה מתואר בפפירוס האריס, שם מסופר על צוחותי, שר הצבא של המלך תחותמס, שנקט בתחבולה מחוכמת: הוא שיכנע את מלך יפו וביקש מקלט מדיני בתואנה כי גנב את שרביט המלך, וגנב ממלכו כסף וזהב אותם הוא מביא בתוך הכדים שעל גבי החמורים והכול ינתן תמורת הגנתו בתוך העיר. לאחר שהוכנסו החמורים לתוך העיר, פרצו מן הסלים 200 חייליו של תחותימס, אשר הסתתרו בתוך הסלים, אל מול התושבים המופתעים, וכבשו את יפו.

קצת מזכיר את הסיפור הטרויאני אבל זה קרה מאות שנים קודם לכן.

3. תל קסילה

הוא תל ארכיאולוגי השוכן כיום בתחומו של מוזיאון ארץ ישראל. במקום נמצאו ממצאים שתרמו רבות לידע אודות הפלשתים, אשר ישבו בתל החל ממאה ה-12 לפנה"ס זו התקופה של יציאת העברים ממצריים.

הארכיאולוג בנימין מייזלר החל לחקור את התל‏‏. זו הייתה החפירה הארכיאולוגית הראשונה שבוצעה לאחר קום המדינה.

רובע המגורים שנמצא בתל בנוי כך שהרחובות בנויים בתבנית של שתי וערב. הבתים עצמם נבנו לפי תוכנית אחידה של ארבעה מרחבים – שלושה חדרים האחד ליד השני והחדר הרביעי סוגר עליהם. כך נוצר מצב שהמבנה סגור מכל צדדיו. כך הוא זכה לכינוי השגור "בית ארבעת המרחבים" שמאפיין את תקופת יציאת מצריים. 1200 לפ"ה. לכן הבית נקרא "הבית הישראלי".

התרבות הפלשתית, היא תרבות עירונית בעיקרה. ובתל קסילה רואים את התכנון העירוני המדויק.

סוף התקופה  של העיר בא  בערך בשנת 950 לפנה"ס, כאשר היא נכבשה על ידי דוד  המלך.

4. הקרב בין צ'לאח א-דין וריצ'רד לב ארי.

בשנת 1191 נערך קרב קשה בין שניהם שנגמר בתיקו ולכן נחתם חוזה שלום ביניהם שבו סוכם שהצלבנים ישלטו במישור החוף ויוכלו לעלות לירושלים רק כצליינים ולא ככובשים.

צ'לאח א-לדין נולד בבגדאד, ולאחר שעזר לסולטן ז'נגי הוא גומל לו בחזרה ומינה אותו למושל בעלבך. צלאח נשלח ללמוד בדמשק ולהרחיב את השכלתו שם הוא חי בחסותו של הסולטן נור א-לדין ומקבל חינוך צבאי.

הוא משתתף במסעות המלחמה נגד הסולטן הפאטימי של מצריים. בשנת 1169 לספירה מונה לווזיר בתפקידו זה הוא האחראי על המלחמה כנגד הפאטימה שבמצריים וכנגד הצלבנים שהיו בהנהגתו של המלך הצלבני אמלריך הראשון.  בשנת 1171 צ'לאח א-דין מחסל את שלטון הסולטנים הפאטימים והופך לשליט מצריים.

צלאח א-דין הפך את מצרים לאחוזה משפחתית. במותו של נור א-לדין בשנת 1174 צ'לאח נהיה הסולטן של מצרים, צלאח א-לדין הוא מייסד השושלת האיובית במצרים.

צ'לאח א-לדין כבש את דמשק ללא קרב. תושבי העיר שמחים לקראת בואו. כמובן שהוא מיד מתחתן עם אלמנתו של נור א-לדין.

בזמן שצ'לאח א-דין חיזק את כוחו בסוריה, הוא משתדל שלא להילחם נגד הממלכה הצלבנית. בשנת 1177 נערך קרב באזור גזר והוא מפסיד בקרב אבל נסוג ומארגן מחדש את צבאו. בקרב ליד גשר בנות יעקב, שנערך בשנת 1179 הוא מנצח את הצלבנים. הצלבנים מתוך פחד ממנו ממשיכים להתגרות בו.

רנו משטיון, בעיקר תוקף את עולי הרגל למכה דבר שפוגע במוסלמים גם כלכלית.

בימים 3/4 ביולי 1187 ניצח בגדול את כל הצבא הצלבני שהיה בארץ ישראל בקרב "קרני חיטין". בקרב זה צ'לאח א-דין הרג את רנו משטיון, שנוא נפשו, וגם שבה את המלך הצלבני ג'י דה ליזיניאן. לאחר מכן צ'לאח כובש את ירושלים, ולאחר 88 שנות שלטון צלבני בארץ הקודש, הוא מטהר את המקומות הקדושים לאיסלאם.

הוא משאיר את כנסיית הקבר ומפקיד את מפתחות הכנסייה בידי משפחה מוסלמית, שעד היום אחראית על פתיחת הכנסייה וסגירתה, ועל מתן היתרי פעולה לעדות הנוצריות השונות. אחרי זמן קצר, כבש צלאח א-דין את כל הערים הצלבניות.

קרב "קרני חיטין" ונפילת ירושלים הביאו את האפיפיור אורבנוס השלישי לדרוש משלושת מלכי אירופה לצאת למסע הצלב השלישי. ברברוסה הגרמני, פיליפ הצרפתי וריצ'רד לב ארי האנגלי.

המלך ברברוסה יצא לדרך בראש צבאו וטבע בנהר. המלך הצרפתי פיליפ הגיע עד לעכו ונשאר שם. היחידי שהמשיך במסע עד הסוף היה ריצ'רד לב ארי, מלך אנגליה, מאחר ובאנגליה אספו כסף למימון המסע בעזרת מס "צ'לאח א-לדין". שיא הקרבות בין צ'לאח וריצ'רד היה בקרב רמלה בשנת 1192 שהסתיים בתיקו ובהסכם שנערך בין הצבאות הוסכם שהצלבנים יישארו במישור החוף ואילו המוסלמים ישלטו בהר כולל ירושלים.

בתקופה האחרונה נוקבים הפלסטינאים פעמים רבות בשמו של צ'לאח א-דין כגיבורם בשל הצלחתו לגרש את הצלבנים.

5. נפוליון הראשון

ב־3 ביולי 1799 כבש נפוליון בונאפרטה את יפו וחייליו שהגיעו חולים במגפה קשה. הם שוכנו במנזר הארמני.  נפוליון כדי לרומם את רוחם של חייליו ביקר אותם במנזר. הוא מן הדמויות המוכרות והמורכבות בהיסטוריה העולמית. הוא השפיע באופן דרמטי על התרבות האירופאית ושמו נקשר גם בתולדות יפו.

במסגרת מסעו למזרח, צר נפוליאון על יפו מכיוון דרום ודרש את כניעתה. על הנצורים פיקד עבדאללה אגא, שהחליט להתבצר עם ששת אלפים חיילים שעמם נמנו שכירי חרב אלבנים, כורדים, אנטוליים, מוגרבים, סורים, מצרים סודנים וקבוצה קטנה של ממלוכים שנמלטה ממצרים מפני נפוליאון. לרשות עבדאללה עמדה יחידת תותחנים בת כאלף איש, שאומנה ולמדה באיסטנבול תחת הדרכה צרפתית. ליחידה היו שלושים תותחים, וארבעים נוספים הוצבו על חומות העיר.

נפוליאון, שתכניתו הייתה כיבוש עכו לא רצה לבזבז זמן יקר. הוא שלח לעיר קצין ומחצצר שדרשו מעבדאללה אגא להיכנע, אלא שעבדאללה הוציא להורג את השליחים והציג את ראשיהם הכרותים מעל החומה.

למחרת עם שחר הפגיזו הצרפתים את חומת העיר ופרצו בה פתח. נפוליאון נתן את האות להסתערות. כוח צרפתי חדר אל מרתף הבניין, ובעקבותיו באו חיילים נוספים. כוח צרפתי אחר גילה סמוך לחוף הים מצד צפון פירצה נוספת בחומה וחדר דרכה לתוך העיר.

הצרפתים חידשו את תקיפתם מצפון העיר והצליחו לכבוש אותה בתנועת מלקחיים. שלושים חיילים צרפתים נהרגו בקרב הכיבוש. מחייליו של עבדאללה אגא נהרגו כאלפיים.

בשלב זה הוסר הרסן. הצרפתים השתוללו ברחובות, רצחו את תושבי המקום, אנסו, בזזו, הרסו ושרפו. לפי תיאורים שונים זרם הדם ברחובות. נפוליאון לא התערב בנעשה.

חלק מהשבויים קפצו לים ושחו לשוניות הסלעים הקרובות. רבים אחרים נורו תוך כדי שחייתם והאחרים נורו בידי החיילים שרדפו אחריהם ברפסודות. בשלושת ימי הטבח הוציאו הצרפתים להורג כ-3,000 שבויים.

מגפת דבר פגעה בצבא הצרפתי והפילה חללים רבים מקרב הצרפתים. כדי להוכיח שאין חשש להידבקות ביקר נפוליאון עצמו, בלוויית אנשי מטהו, במנזר הארמני כדי להפגין כי המחלה לא מדבקת ואף סייע לשאת את גופתו של חייל נגוע. לאחר מכן המשיך לעכו.

6. חצר היהודים

ישעיהו אג'ימן, היה הגזבר של חיל היניצ'רים. ביקר ב-1820 ביפו, בה פגש את היהודי היחיד ביפו, אהרון מטלון. הוא הפקיד בידי מטלון 150 לירות תורכיות, לאחר שהתרשם מחזונו להקים ביפו אכסניה ליהודים. ישעיהו אג'ימן עצמו נהרג שנים אחדות לאחר מכן, במהלך קרב שבו השתתפו היניצ'רים.

בכסף זה רכש אהרון מטלון מגרש במורד הצפוני מהכנסייה הפרנציסקאנית, שעליו עמד בית דו-קומתי שהפך לאכסניה ליהודים שהגיעו ליפו והחלה לפעול ב-1825. הבית, שנקרא "דאר אל יהוד" (בית היהודים), נרשם ע"ש ועד הקהילות הספרדיות בירושלים. במקום היו חדרי אירוח ובית כנסת.

הבית נהרס בפקודת עיריית תל-אביב בשנת 1965, בעת פינוי הריסות מיפו. סמוך למקום שהיה בית אג'ימן, עומדת כיום מצבת זיכרון לראשוני קהילת יפו.

7. משה מונטיפיורי

בביקורו הרביעי בשנת 1855 באמצע מלחמת קרים הגיע משה מונטיפיורי ליפו וקנה פרדס שהיה בצידה המזרחי של העיר. הוא מעניק אותו ליהודי יפו במתנה מתוך מטרה שהם יעבדו בגידול וכדי שתהיה להם פרנסה. לאחר מותו נמכר הפרדס בשנת 1922 והפך כעבור שנתיים לשכונת מונטיפיורי.

8.  הרצל ביפו

בשנת 1898 הגיע ד"ר הרצל ליפו בדרכו לפגוש את הקיסר וילהלם השני ושהה במלון קמיניץ.

לפני 153 שנים, (1860) נולד חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל. יום זה, יום הולדתו,נקבע על ידי הכנסת בחוק בנימין זאב הרצל. מטרת החוק "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

הרצל ביקר בארץ ישראל למשך כעשרה ימים לפני 114 שנים בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר 1898. הרצל הגיע לארץ ישראל בעקבותיו של הקיסר וילהלם השני, איתו נפגש באיסטנבול, כדי לבקש ממנו שיסייע לו במגעים אצל הסולטן התורכי עבדול חמיד השני, במתן אפשרות של התיישבות יהודית בתחומי ארץ ישראל. ביקורו של הרצל היה בראש משלחת של מנהיגי ההסתדרות הציונית ועד למפגש המיוחל של הרצל עם הקיסר הגרמני בירושלים, הם סיירו וטיילו במספר מקומות בארץ. המשלחת כללה גם את דוד וולפסון ומקס בודנהיימר, את הרופא ראובן שנירר ואת המהנדס יוסף זיידנר. במקומות שביקרו פגשו את המתיישבים הראשונים של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל. אחדים ראו בביקורו של הרצל סמל להתעוררות הציונית החדשה ואחרים ראו בו סימן לביאת המשיח .

9. השכונות היהודיות של יפו

בתחילת המאה התשע-עשרה מנתה האוכלוסייה היהודית ביפו כ- 5,000 איש. קהילה זו שונה בהרכבה ובעיסוקה מאלו שהתקיימו בערים אחרות ירושלים, צפת וחברון. רוב יהודי יפו עבדו לפרנסתם ולא היו תלויים בתרומות מחוץ לארץ הם עסקו במסחר קמעוני וסיטונאי, היו ביניהם בעלי מלאכה ולאחר 'העלייה הראשונה' השתקעו בעיר גם פועלים, אנשי רוח, משכילים ובעלי הון.

הגידול באוכלוסייתה של יפו הגביר את הצפיפות, שכר הדירה עלה ללא כל קשר לטיב הדיור (בערך כמו היום) ואיכות החיים הייתה השפל המדרגה. רעיון היציאה מיפו היה להוזיל את שכר הדירה ולשפר את איכות החיים בשכונות יהודיות.

שלושה מנכבדי העדה הספרדית שהיה הממון בכיסם, אהרון שלוש, יוסף- בק מויאל  וחיים אמזלג, רכשו שטח של כ-100 דונם של כרמים מצפון ליפו. בשנת 1884 הציע שליחו של "וועד חובבי- ציון", סוחר התֵּה קלונימוס זאב ויסוצקי , להקים על שטח זה את יישוב חדש בעבור היהודים שייקרא "יפו היהודית". אולם היוזמה המעשית לבניית שכונה יהודית ראשונה באה מחברת "עזרת ישראל" שנוסדה בשנת 1886 ע"י האחים שמעון ואליעזר רוקח. הם יסדו את שכונת "נווה צדק" שבה התגוררו רק יהודים.

כעבור שנתיים בשנת 1890 רכש זורח ברנט חלקת אדמה ליד שכונת נווה צדק והקים את שכונת "נווה שלום".

10. נמל יפו – שער העלייה

נמל יפו שימש שנים רבות כנמל היחידי והראשי דרכו הגיעו ארצה צליינים עולים חדשים ותיירים. בתקופת התורכים יכול היה תייר להיכנס לארץ אם הוכיח שיש בידיו מספיק ממון כדי לחיות כחודש ועל כך קיבל פתקה אדומה עליה היה כתוב שמו מטרת בואו ומתי עליו לעזוב את הארץ.

11. תל אביב בראשיתה.

תל אביב נוסדה בשנת 1909 כשכונת מגורים ליהודים בני המעמד הבינוני שרצו להתנתק מהעיר יפו. הם קראו לשכונתם "אחוזת בית" כעבור כשנה הוחלף שם השכונה בהתאם להצעתו של מנחם שינקין "תל אביב". כתרגומו של ספרו של הרצל אלטנוילנד.

12. הכרזת המדינה.

 

ביום שישי 14 במאי 1948 התגשם חלומו של דוד בן גוריון להכריז על ייסודה של מדינת ישראל. ראשי היישוב התכנסו בביתו של מאיר דיזנגוף בתל אביב ושם בטקס שערך 22 דקות שלא לחלל את השבת הכריז על מדחנת ישראל. מדינות ערב הודיע והזהירו את העולם כולו שאם בן גוריון יכריז על מדינת היהודים הם יפלשו לתוך המדינה וייכבשו אותה. ביום שישי בלילה החל חיל האוויר המצרי להפגיז את תל אביב. מאחר ולא היה זמן להכין את המגילה שתהיה עשויה קלף, חתמו חברי מועצת העם על קלף ריק ורק ביום ראשון נמסר הקלף לסופר סתם שיכתוב את פרשת מגילת העצמאות של מדינת ישראל.