תגית: פסלי חוצות

פסל פסל תרדוף לאורך שדרות רוטשילד

פסל פסל תרדוף לאורך שדרות רוטשילד

סיור בעקבות פסלי חוצות המוצבים בתל אביב – יפו.

לאורך שדרות רוטשילד. שדרה כמוזיאון פתוח.

על הפסל הראשון שבשדרה אפשר להתווכח האם זה בכלל פסל? אבל בקרן רחוב הרצל הציבה העירייה את דמותו של הקיוסק הראשון שעמד בשדרה בשנות העשרה של המאה העשרים. עד שיצא קצפו של מר שלמה להט (צ'יץ) שהיה בדיוק בזמן הקצף ראש העירייה.

דיזנגוף רוכב על סוסתו

 "דיזנגוף רכוב על סוסתו" ליד בית מספר 20

נלך לאורך השדרה לכיוון התיאטרון הלאומי "הבימה" נפגוש את ראש העירייה המיתולוגי של העיר תל אביב מר מאיר דיזנגוף רכוב על סוסו החום. איתו יצא כמעט כל בוקר לבקר ברחובות העיר לבדוק בעיקר את ניקיונן. את דיזנגוף על הסוס אנו יכולים לראות בזכותו של האמן דוד זונדלביץ שנולד בשנת 1950 בליטא. עלה ארצה בשנת 1990 ויסד במושב בית ינאי בית ספר לפיסול "בסיס". על ביצוע היצירה "דיזנגוף רכוב על סוסתו התחרו 10 אמנים והוא זכה. אני סבור שסוסתו של דיזנגוף נהגה לנוע במתינות מתוך יחס של כבוד ליושב על גבה אבל דיזנגוף נתן לה את השם "מהירה".

 במרחק מטרים ספורים מהפסל עומדת האנדרטה לכבודם ולזכרם של מייסדי העיר העברית הראשונה. את האנדרטה עיצב האמן אהרון פריבר שעלה ארצה בשנת 1922 והיה מבין תלמידיו המצטיינים של האמן אברהם מלניקוב שלימד פיסול בבית הספר "בצלאל".

תחרות לעיצוב האנדרטה נערכה במלאת 40 שנים לייסודה של העיר. ביום 23 בחודש מרס בשנת 1951 נחנכה האנדרטה ברוב עם שבה השתתפו אחרוני המייסדים. האנדרטה נמצאת בתוך "כיכר המייסדים", ציון לכך הוא בציון החרוט באבן המוצב בקצה הרחבה.

מצידה האחד של האנדרטה מופיעים שמם של כל 66 המייסדים. מצידה האחר יצר האמן תבליט של ארבעת השלבים שחלו, בדרכו של המקום עליו ניצבת כיום העיר ללא הפסקה.

"אקוודוקט" ליד בית מספר 27

נמשיך בדרכנו בתוך השדרה.

במרכז השדרה נמצא פסל שלא שייך אליה והובא לכאן בגלל שלא היה מקום להציבה במקום ההתרחשות. זהו פסלו של האמן ערן שקין שנולד בשנת 1962 במדינת ישראל. ערן שקין אוהב פסלים  וציורים הקשורים בנושא מים.

הפסל נעשה לאזכור המקרה שקרה ביום האחד במרס 1993 שבו הגיע זייאד סלמה צעיר כבן 19 משכונת זייתון שברצועת עזה לתל אביב במונית, לחפש עבודה. לא היה לו עבר כמפגע והוא לא היה חשוד במעשי חבלה, גם אישור כניסה לחיפוש עבודה היה לו רק שפג תוקפו יומיים קודם לכן. המונית הורידה אותו ברחוב העלייה בתל אביב. כשירד מהמונית בשעה מוקדמת של אותו בוקר ראה מולו מעברו השני של הכביש שני אנשים עומדים בפתחה של מספרה. לאחר מכן הוברר שהיו אלה נתן עזריה בעל המספרה וגרגורי אברמוב שעלה ארצה שלושה חדשים קודם לכן והמתין לפתיחת המספרה בכדי להסתפר. זייאד סלמה ראה אותם ורץ אליהם ודקר אותם בסכין שהייתה בידו. שניהם התמוטטו מיד ונפלו ארצה. הוא המשיך את מסע ההרג והנקם שלו במעלה רחוב העלייה. דקר עוד 8 אנשים שנקרו בדרכו פנה ועבר לרחובות סמוכים והמשיך בצעקות "אללה הוא אכבר" וניסה לדקור עוד עוברי אורח. בעל מוסך שראה את מעשיו והבין שיש לעצור את ההרג נטל מוט ברזל וחבט בו בראשו. זייאד נפל ונעצר בידי הסובבים אותו עד לבוא המשטרה.

מזל גדול היה שהוא פנה במעלה רחוב העלייה ולא דרומה. באותה שעה הגיעו ילדי בית הספר הנמצא במורד הרחוב אל בית ספרם.

הרעיון של האמן בייצרו את הפסל היה שהוא קטע את זרם המים שזורם באקוודוקט שמסמל את זרימת החיים והראה את זה בזרימת המים. ברגע שנפסקה זרימת המים באקוודוקט נפסקו החיים. היפה בפסל ובמיקומו שמאחוריו ניתן לראות דקל הצומח מעלה מעלה ומראה לנו שצריך להתגבר ולהמשיך את הצמיחה.

 "חלון לשדרה" ליד בית מספר 39

חלון לשדרהפסל זה נעשה על ידי האמן בוקי שוורץ שנולד בישראל. למד במכון "אבני" ולאחר מכן נסע להשתלם בלונדון וזכה בפרסים אחדים, ביניהם פרס גוגנהיים.

פסל זה מורכב משני חלקים שכל אחד מהם יכול לשמש כפסל חוצות. בכדי לקבל את חווית הפסל צריך לשבת על הכסא המוצב ברום המדרגות שבשדרה ולהשקיף על חלקו השני המוצב בחצר "בית ציון" ולראות חלון הנשקף אל מרכז העסקים התל אביבי.

כסא בשדרה

 "עורבים על דקל" ליד בית מספר 76

עורבים על דקלהאמנית מאיה כהן-לוי הכינה פסל מלוחות פלדה המרותכים ביניהם ויוצרים דמות של עץ הדקל שהוא סמל המזרח. על ענפי העץ עומדים עורבים בתנוחה כאילו כרגע הם הגיעו לעץ או עכשיו הם פורחים מכאן. האם הפסל יבלבל את העורבים הנמצאים בין עצי הפיקוס שבשדרה?

 "מקהלה" בבית מספר 96

האמנית עפרה צימבליסטה הוזמנה לעצב את כל הבניין בשדרות רוטשילד 96. בעלי הבית ביקשו גם פסל שיעביר את המסר על יופיו של הבית, והאמנית הציעה להעמידו במרפסת הבית בקומה ב'. בפסל רואים שתי נשים וגבר אחד מתוך מקהלה, השרים בקול רם. הצבעים שבהם צבעה את הפסל הם צבעי פסטל בהיר, צהוב, כחול ואדום.

  "שיר" בגן אלאלוף בפינת רחוב אנגל

שירשיר שכתבה נעמי שמר בשנת 1958 לתל אביב העיר הלבנה הוצב בתוך הגן לכבודו של נתן אלאלוף בפינת רחוב אנגל שהיה מלחין מחונן שכתב את המוסיקה ל"הדיבוק". עלה ארצה בשנת 1924 והלחין שירים של ביאליק וטש'רניחובסקי.

בשנת 1982 הוענק לה פרס ישראל בזמר העברי.

 "אביב" מול בית מספר 113

אביבהאמנית דרורה דומיני נולדה בישראל וזכתה להקים את הפסל הראשון בשדרה בשנת 1989. את הפסל עיצבה האמנית בצורת שער, השער לשדרה או אולי השער לעיר המחדשת את פניה. השער עומד על ספלי קפה המזכירים לנו את מנהג המזרח לכבד את ההלך בספלון קפה וכוס מים. מבעד לשער רואים את בריכת דגי הזהב המשרים שלווה על המתבונן. הפסל הוקם בין ביתו של ראש העיר מצד אחד, וביתו של סגן ראש העירייה מצידו השני. אולי לסמל את הקשר לעיר.

 "יסוד" מול בית מספר 129

האמן מיכה אולמן נולד בתל אביב ולמד בבית הספר לאמנות "בצלאל" שבירושלים. לימים היה מורה בבית הספר.

הפסל הזה הוא חריג מכל פסלי החוצות המקובלים. הפסל עשוי יסודות בטון הקבורים באדמה. כאילו שזה ייסוד העיר שאותה יגלו הארכיאולוגים בבואם לחפור את העיר העברית. הפסל מציין את "בית ארבעת המרחבים" שהוא הבית הישראלי מתקופת הברזל. בכל אחד מארבעת חדרי הבית הציב האמן צורה גיאומטרית שונה.

פסלי חוצות בתל אביב

 פסלי חוצות בתל-אביב/יעקב מרקל

המשוטטים בתל אביב, לא יכולים שלא להתפעל מעשרות הפסלים המפארים את רחובותיה ומרחביה של העיר העברית הראשונה. כל מי שחלף אי פעם בכיכר היכל התרבות שליד תיאטרון "הבימה", וודאי ניסה לתהות על קנקנו של פסל שלושת העיגולים של האמן מנשה קדישמן. כל העובר ליד בניין העירייה ברחוב אבן ֿגבירול, מכיר את אנדרטת השלום שהוקמה לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במקום בו נרצח. פסלים ואנדרטאות אלה, ורבים רבים אחרים, מהווים חלק ממרקם החיים התרבותי העשיר ורב הסגנון של העיר תלֿ אביב. לא אחת, מעוררים בנו סמלים אלה תהיות וסקרנות: מי הוא האמן שעיצב את הפסל? בהשראת מה הוא נבנה? ומה הוא מסמל?

את המענה לשאלות אלה נותן לנו ספרו החדש של מורה הדרך הוותיק יעקב מרקל, יליד ותושב העיר תלֿ אביב, המתמחה בסיורים היסטוריים בעיר. הספר, "אמנים יוצרים בתלֿ אביב – יפו", אשר יצא לאור בימים אלה, מעלה על נס את סיפוריהם של האמנים והיוצרים שפעלו בעיר, לצד פרטים חשובים על יצירותיהם.

העיר הראשונה בארץ שבה הוחלט להקים פסלי חוצות הייתה דווקא ירושלים. ראש העיר המיתולוגי שלה, טדי קולק, האמין שעל ירושלים להידמות לערי בירה אחרות בעולם, אשר בהן פסלי חוצות הם חלק מנוף הסביבה ומתרבות המקום.

בשנות השבעים של המאה העשרים הוחלט, כי גם בתלֿ אביב – יפו, כמו במכובדות שבערי העולם, יוצבו פסלים בחוצות העיר. או אז, נבחרו 15 אמנים, וכל אחד מהם קיבל 15,000 דולר ליצירת פסלו. מבין פסלים ראשונים אלה, ניתן למנות את יצחק גולומבק, יעקב חפץ, דינה כהנא-גלר ואחרים.

יצחק גולומבק נולד בשנת 1956 בפולין. במהלך השנים, הציג את תערוכותיו בעיר וזכה לפרסים רבים.  בדרך כלל, לא נהג גולומבק לתת שם מיוחד לפסליו. הפסל המוצג כאן, שכותרתו "ללא שם", הוקם בשנת 1990, לאחר שהוזמן מהאמן על-ידי העירייה. הפסל מוצב בשדרות ירושלים – קרן רחוב יהודה הימית, למרות שמלכתחילה הועידו אותו למדרכה שמול שדרות דוד המלך2. הפסל מציג את הסביבה העירונית, שבה מוציאים או זורקים לרחוב חפצים שאינם נחוצים עוד, והם הופכים לערימה. הפסל עשוי ברזל, צבוע ירוק וגובהו כמטר ושמונים.  במקורו היה הפסל צבוע ירוק זית, אך לאחר שיפוץ לא מוצלח הוא נצבע בירוק כהה, אשר לדעת רבים פוגם ברעיון המקורי.

 

 

 

 

 

יעקב חפץ נולד בשנת 1946, בעיר רחובות. למד בתלֿ אביב אצל הצייר רפי לביא, זכה למלגות ופרסים והציג את תערוכותיו בארץ ובעולם. בזכות נישואין לחברת קיבוץ איילון, היה חבר בו עד לשנת 1999, אז עזבו בני הזוג לארה"ב. את פסלו "ניסיונות התעופה הראשונים מספר 3" העמיד ברחוב איינשטיין   12 ברמת אביב. הפסל הוקם בשנת 1989, והוא עשוי לוחות פלדה. גובהו 4.5 מטרים. פסל דומה לזה מוצב במחנה חיל האוויר בתל נוף.

 

 

 

 

 

 

דינה כהנא-גלר, נולדה בשנת 1949, בקיבוץ להבות הבשן. למדה בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים, בו גם לימדה ושימשה כראש המחלקה לעיצוב קרמי. מלבד יצירתה, כהנא-גלר גם אוצרת תערוכות של אומנים אחרים. את פסלה "ללא כותרת" העמידה ברחוב קרליבך 1. הפסל הוקם בשנת 1990, והוא עשוי אבן ובטון. גובהו 4.8 מטרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

שני אמנים דגולים העמידו בתל-אביב פסל העוסק בעקדת יצחק האחד הוא מנשה קדישמן, שנולד בשנת 1932, בתלֿ אביב. קדישמן ידוע בעיקר בפיסול ובציור של כבשים, שאותם ראה ורעה ליד גבול הארץ, עת היה רועה צאן בקיבוץ מעיין ברוך בעת שירותו כחייל נח"ל.  קדישמן למד פיסול אצל האמנים משה שטרנשוס ורודולף להמן. בשנת 1959 נסע ללמוד בבית ספר לאמנות "סנט מרטינס" בלונדון. לאחר שהציג את עבודותיו בגלריות מכובדות בעולם, חזר קדישמן לארץ בשנת 1973, והחל לייצר כאן פסלים גדולים עשויים מתכת ועץ. ברבים מפסליו הגדולים יש מוטיב מרכזי של אדמה וכוח המשיכה שלה, גם בבחינת "מן העפר באת ואל העפר תשוב". בשנת 1982 החל לפסל את פסלי העקדה, בעיקר עקב המצב הכללי שהיה בארץ. הוא עצמו שימש פעם כמודל לפסל עקדה, בתור אברהם אבינו, בעבור האמן היהודי – אמריקני ג'ורג' סיגל, שקרא לפסל שלו "עקדת יצחק". בשנת 1985 יצר את הפסל "עקדת יצחק" והוא הועמד ברחבת הכניסה ל"מוזיאון היהודי" בניו יורק. אותו פסל הקים גם בהולנד בשנת 1986, ורק בשנת 1987 נוצרה הגרסה הישראלית לפסל זה העומד ברחבת המוזיאון לאמנות בתלֿ אביב. פרסומו הרב ביותר של קדישמן בא לו מהפסלים ומהציורים של הכבשים הצבועות. שימושו במוטיב זה החל בביאנאלה בוונציה שנערכה בקיץ 1978, שם הוחלט שהמוטיב המרכזי יהיה אמנות וטבע. קדישמן, הפך את הביתן לדיר כבשים, שאותן הביא מהרי יוגוסלביה, צבע את גבן בצבע כחול לבן, וישב ביניהם כרועה צאן כפי שהיה בעברו. מובן, שמיצג זה היה מקורי ביותר, משך את כל מבקרי הביאנאלה, נתן לו פרסום עולמי והפך אותו לאחד מבכירי הפַסלים בישראל. לאחר מכן ייצר הדפסים, תמונות ופסלים המבוססים על המייצג האמור.

 בשנת 1995 הוענק לו פרס ישראל בתחום הפיסול. האמן השני שעסק בעקידת יצחק היה דניאל כפרי, שנולד בשנת 1945 בסלובניה. משפחתו שרדה את השואה בסיוע ידיד גוי, ובשנת 1949 עלתה לארץ ונקלטה בקרית מוצקין. בבית הספר התגלה כישרונו המיוחד של כפרי לפיסול. לאחר גמר שירותו הצבאי בשנת 1966 התקבל ללימודים ב"בצלאל", בשנים אלה עבד לפרנסתו כחורט מצבות. לאחר מלחמת יום הכיפורים כפרי חזר בתשובה והפך חרדי. הוא הפסיק לפסל, שכן הדבר אסור על פי התורה. כפרי חי כחרדי במשך 18 שנה, אז חזר בשאלה. משפחתו הלכה אחריו ונשארה מאוחדת. כפרי גר בשכונת ימין משה בירושלים, מול חומות העיר העתיקה. לכפרי סטודיו בעיר קררה שבאיטליה וסטודיו ליד העיר כּרכור בישראל. פסלו, "שערי האמונה", העשוי אבן גיר, הוזמן בשנת 1974 מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים בידי מרדכי מאיר שהיה הבעלים של מגדל שלום בתלֿ אביב. הפסל היה אמור להיות מוצב על שפת הים אך לבסוף הוחלט להעמידו בראש הפסגה של גן אברהם ביפו העתיקה. כפרי  רצה להראות בפסלו את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לכן, הוקם הפסל בצורת שער דרכו נכנסים אל הארץ המובטחת. הפסל מתחיל מתוך שתי אבני הכותל המערבי, וממשיך אל עמודי ההבטחה ומעליהם קורה המציינת את הגשמת ההבטחה.

 בעמוד הימני של הפסל ניתן לראות את אברהם אבינו, שקיבל הוראה מהאל להעלות את בנו יצחק לעולה. מתוך אמונה באל, אברהם מוכן להקריב את בנו ועל אמונה זו הוא מקבל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בעמוד השמאלי רואים את "חלום יעקב", בו יעקב אבינו שוכב על הארץ ולמראשותיו אבן, ובחלומו הוא רואה מלאכים עולים ויורדים בסולם. בעקבות החלום יעקב מקבל את ההבטחה על הארץ שמתחתיו. הקורה העליונה מראה את כיבוש יריחו, המסמלת את הגשמת ההבטחות לאבות האומה.

מיכה אולמן נולד בשנת 1936, בתלֿ אביב. למד בבית הֿספר לאמנות "בצלאל" בירושלים, ולאחר מכן למד בלונדון. בהמשך, לימד ב"בצלאל" ובטכניון בחיפה, ואף הוזמן להיות מרצה אורח באקדמיה לאמנויות יפות בדיסלדורף, גרמניה. אולמן הציג תערוכות יחיד מעבודותיו במגוון גלריות בארץ ובעולם. אולמן יצר אנדרטה לזכר שריפת הספרים שהתרחשה במאי 1933, על-ידי סטודנטים גרמניים בכיכר בֶּבֶּל בברלין. האנדרטה נחנכה במרץ 1995.

אלי אילן נולד בשנת 1928, בוויניפג, קנדה. בשנת 1948 עלה לישראל והשתתף במלחמת הקוממיות. למד ציור וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1957 הוא חזר לקנדה ולמד פיסול באוניברסיטה "אונטריו", לצד לימודיו באקדמיה לשוטרים. בשנת 1959 חזר לישראל, התגייס למשטרה ושירת בה 4 שנים. משנת 1963 הקדיש את כל זמנו לפיסול. בשל מורכבות יציקת פסלים מברונזה, אילן התגורר רוב הזמן בטוסקנה שבאיטליה. אילן נפטר בשנת 1982 ונטמן בקריית שאול. פסלו, "מלחמת בני חושך בבני אור" מוצב ברחבת הֿי"א אשר בקרן הרחובות ויצמן – בארי. הפסל הוקם בשנת 1973, והוא עשוי מברונזה. אילן הקדיש את הפסל לזכר י"א הספורטאים, המאמנים ושופטי הספורט הישראליים אשר נרצחו באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 בידי קבוצה של מחבלים.

 

 

 

צדוק בן דוד נולד בשנת 1949, בתימן. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949. בשנת 1971, לאחר שירות בנח"ל מוצנח, החל את לימודיו בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. כעבור שנתיים הוצא מבית ספר בטענה של חוסר התאמה, מוריו ניבאו שלעולם לא יהיה פַסל. לאחר שהשתתף במלחמת יום כיפור, יצא ללונדון לשמש שוליה אצל פַסל קרוב משפחתו. בשנת 1975 יצא ללמוד אמנות באוניברסיטת רידינג באנגליה, ולאחר מכן, למד באוניברסיטת סנט מרטין והפך לאחד המרצים בה. לאחר הצלחתו בחו"ל, הוזמן להשתתף בתערוכות בארץ, ובשנת  1988 אף ייצג את ישראל, יחד עם הפסל מוטי מזרחי, בביאנאלה בוונציה. בן-דוד המשיך לזכות להצלחה גם בחו"ל, וכאשר החלה עיריית לונדון לשפץ את אזור "הקנארי וורף" (Canary Wharf) בשנת 1994, פסלו המוצב שם נבחר לשמש כסמל האזור. פסלו, "שמים וארץ" מוצב ברחוב אחימאיר פינת רחוב רקאנטי. הפסל הוקם בשנת 1995, והוא עשוי בטון, סיבי פיברגלס ונירוסטה. הפסל נתרם בידי הוריו של החייל ניר גולומב ז"ל להנצחת בנם, שנפטר ממחלה בעת שירותו הצבאי, והוצב בכיכר לא הרחק ממקום מגוריו. המשורר נתן זך כתב את דברי השירה האלה, המצורפים לפסל: כל הדברים האנושיים רחוקים מדי, לא בהישג יד, דבר לא נרפא, הכל פתוח. החלק הפנימי של הפסל נצבע כחול המסמל את שמי ישראל. בחלק החיצוני מצויות כ 600 דמויות בגדלים ובתנוחות שונות, העשויות פיסות פלדת אל ֿחלד, ומרותכות זו אל זו ליצירת כמעין מעטפת לחלק הפנימי. מעטים מתושבי שכונת רמת אביב ג' לא אהבו את צבעו הכחול של הפסל ולא את האמן, שעל מוצאו הושמעו הערות גזעניות.

ערן שקיןנולד בשנת 1962, בישראל. בשנת 1980 סיים את לימודיו ב"ויצ"ו צרפת" בתלֿ אביב, ולמד תולדות האמנות באוניברסיטת תלֿ אביב. בשנת 1984 החל את לימודיו בבית ֿספר לאמנויות "בוזאר" בפריז. במאי 2005 החליטה "מקסימדיה", חברה לשילוט חוצות, להעלות סדרה של תמונות קומיקס על עמודי המודעות העגולים, שעדיין נמצאים על מדרכות תלֿ אביב. נבחרו כ 176 עמודים, שעליהם יוצגו דמויות קומיקס מצוירות, פרי עבודתו של שקין. שקין מרבה ליצור פסלים וציורים הקשורים בנושא מים. פסלו, "אקוודוקט" מוצב בשדרות רוטשילד 30. ביצירתו, מעלה שקין שאלות לגבי הקשר בין טכנולוגיה וטבע: "מבחינתי, הפסל מבטא את הנתק בין המחשבה לבין הרגש שקיים אצלי כאדם מודרני תרבותי, האדם המודרני-התרבותי מפר את הקשר הזה, כשהוא יוצר אובייקט שיש בו רק ערך אסתטי או רק ערך פונקציונאלי". בפסל, מעביר האמן את הרגשתו, ובו רואים את מעבר המים החיים דרך האקוודוקט שנוצר בתקופה הרומית, ואת אשר קורה כאשר האדם מתערב בטבע. בפסל אפשר לראות כ הפסל נוצר בהשראת פיגוע טרור שהתרחש במרץ 1993 ברחוב העליה בתל-אביב, שם קיפדו את חייהם נתן עזריה וגרגורי אברמוב. בשל העדר מקום, לא הוצב הפסל במקום האירוע, אלא בשדרות רוטשילד.

 

יעקב דוב גורדון, האמן שפיסל את הפסל "אריה" המוצב בסמטה פלמונית [זה לא נקרא סמטה פלונית?], הגיע לארץ לשנה על בסיס מלגה שקיבל מהאקדמיה בה למד בארה"ב. בדרכו לארץ עבר במצרים ובה השתלם באדריכלות מקומית. בשנת 1920 הוא הגיע ארצה, והתיישב בתלֿֿאביב.  גורדון הבין שהעיר תלֿ אביב תתרחב מאוד, התריע על כך לפני מועצת העיר, ודרש שייתנו את דעתם לצורת העיר ולרוחב רחובותיה. עוד, ביקש לבנות ליד הגימנסיה הרצליה מוזיאון. אום, דבר מרעיונותיו לא מומש, והוא עזב את הארץ. פסל האריה עשוי אבן