תגית: עץ הזית

עץ הזית

עץ הזית

 עץ הזית קדוש לכל שלושת הדתות המונותיאיסטיות, הוא מופיע בתנ"ך לפחות 23 פעמים. הוא נימנה על שבעת המינים שבהם התברכה ארץ הקודש. כפי שנאמר בספר דברים פרק ח': "אֶרֶץ חִיטָּה, וּשְערָה, וְגֶפֶן, וּתְאֵנָה, וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית, שֶׁמֶן, וּדְבָש".

הפעם הראשונה שהזית מופיע בתנ"ך זה כאשר היונה מביאה "עלה זית בפיה" כאות לסיום המבול. ספר שופטים מראה את חשיבותו הרבה של העץ. במשל יותם מסופר על העצים שחיפשו להם מלך, ופנו בראשונה אל עץ הזית. שכן העץ הוא העץ שממנו מפיקים שמן להקדשת מלכים.

עץ הזית נקרא בקוראן "העץ המבורך", לפי האמונה המוסלמית אללה עצמו ברך את העץ, ולכן אסור לגדוע אותו. (זאת אחת הסיבות שהערבים מרבים לגדלו בכפריהם) גם התורה אסרה זאת.

 

      שמן הזית משמש למספר מטרות:

א. מאור.           אחת המצווה הראשונות לבני ישראל היא לקחת שמן זית זך להעלות אור בנר התמיד.

ב. פרי למאכל.  הזית משמש למאכל מזין (יחזקאל ט"ז) וְרִקְמָה סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאוד                             מְאד ותצלחי למלוכה.

ג. סיכת הגוף.   (שמואל ב'). וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִישָּׁה חֲכָמָה וַיּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי-נָא                                  וְלִבְשִׁי-נָא בִגְדֵי-אֵבֶל וְאַל-תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִיתְ כְּאִישָּה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל-מֵת:

ד. לרפואה.       (ישעיהו א'). מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-ראשׁ אֵין בּוֹ מְתם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לא-זרוּ וְלא                                 חֻבָּשׁו וְלא רֻכְּכָה  בַּשָּׁמֶן:

ה. למסחר.        (הושע י"ב). הוא מיוצא למצרים. ככתוב: "ושמן למצרים יובל". או כמופיע בספר                                 יואל. "ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר"

 

עלי הזית מופיעים בסמל המדינה וגם בסמל צה"ל.

 

תקופת קטיף הזיתים היא בת 100 ימים בחודשים אוקטובר עד דצמבר. לקטיף הזיתים קוראים בעברית מסיק ויש להתייחס אל העץ ופריו בתקופה זו בעדינות וחסד. מכאן בא הביטוי "100 ימי חסד"

עצי הזית העתיקים ביותר שנמצאו בארץ הם בגת שמנים בירושלים ויש האומרים שאלו הם העצים שלידם ישב ישו בלילה האחרון לפני שהוסגר לשלטונות הרומיים.

אגדות ומקומות נקשרו בשמו של הזית.

'עין זיתים', 'בית זית', 'כפר זיתים', 'נווה זית', 'זיתן', מושב 'בן שמן', 'ביר זית', 'תל זית' והחשוב שבכולם הר הזיתים ממזרח לירושלים.

 

אגדה מוסלמית מספרת: "כאשר מת הנביא מוחמד התאבלו כל העצים והשילו את כל עליהם. "עץ הזית" לא. שֶכּן הוא עץ 'ירוק עד'. באו אליו כל העצים בתואנה ושאלוהו, כיצד זה? הנביא מת, אנו בוכים והשלנו את עלינו, ואילו אתה העץ המבורך לא מתאבל עליו, כמונו? השיב להם הזית: "הסתכלו לתוך גופי ותראו עד כמה לבי דואב". הסתכלו וראו כי גזע העץ חלול ושחור. הבינו כי העץ מתאבל כל הזמן על מותו של הנביא.

 

בעץ הזית אין מתום כל פרט שבו מביא תועלת. מהגזע והבדים עושים מזכרות לתיירות. העלים היבשים משמשים לבערה ולבישול. מהזיתים מוסקים שמן שממנו ניתן גם לעשות סבון ריחני וטוב. מהגלעינים ניתן לעשות מחרוזת שבה משתמש המוסלמי לספירת שמות האל. משאריות הגלעין לאחר הפריכה שנקרא בעברית גפת אפשר להשתמש לבערה ולחימום.

 

מחפירות ארכיאולוגיות מסתבר שגידול הזית החל כ-4,000 שנה לפני הספירה. הזית גדל על קרקע קרטונית רכה, במורדות ההרים בגובה מתחת ל-800 מטר ובאפיקי הנחלים וזקוק למשקעים מעל ל-300 מ"מ בשנה, וטמפרטורה נמוכה יחסית בחורף וחום בינוני בקיץ. העץ מאריך ימים ומגיע למאות שנים והוא בעל יכולת להתחדש משורשיו ע"י נצרים הצומחים סביב הגזע. העץ מתחיל להניב לאחר כ-15 שנה.

 

הפקת השמן.

      הפקת השמן נעשתה מקדמת דנא. תהליך ההפקה מתבצע כך:

  1. פריכה, (כתישה),
  2. לחיצה,
  3. הפרדה
  4. איסוף השמן.

     צורת ההפקה הקדומה ביותר הייתה כתישת הזית באבן, אחד אחד. הדבר טוב לצורכי שימוש ביתי. כאשר היה צריך כמות שמן יותר גדולה, שמו את הזיתים בתוך כלי, (מכתש ועלי) וכתשו אותם. לאחר מכן שמו את הזיתים הכתושים במים חמים והמשיכו לחמם את המים. בשלב שני נתנו למים להתקרר והשמן צף למעלה. כעת נשאר רק להפריד את השמן ולהשתמש בו.

עם חלוף הזמן, החלו לכתוש כמויות יותר גדולות של זיתים. שמו את הזיתים בתוך שקע בסלע, בחצר או בשדה ליד הבית, ובאמצעות אבנים גדולות פרכו אותם. בשלב השני שמו את הזיתים לתוך סלי נצרים, אותם הניחו ע"ג משטח אבן שקצותיו היו מוגבהות. על הסלים הניחו לוח עץ רחב שיכסה את כל הסלים ומעליהם הניחו מוט עץ ארוך שקצהו האחד היה תקוע באבנים גדולות שנקראו בתולות, או לתוך סלע. מרכז המוט (בעברית: "בד") לחץ על לוח העץ שעל הסלים. בקצהו השני של המוט תלו אבנים ולחץ זה גרם להפקת השמן שזרם דרך תעלה לבור האיסוף. בתוך הבור, צף השמן למעלה והמוהַל נשאר מתחתיו. היו אוספים את השמן לתוך כדים גדולים. את עבודת הפקת השמן היו עושים בבית מיוחד למטרה זו. הנקרא 'בית הבד'. ע"ש מוט העץ הארוך בעזרתו לוחצים את הזיתים. עם ההתפתחות התעשייתית החלו לפתח שיטות פריכה והפקה נוספות ומשוכללות יותר. את הפריכה הראשונית עושים באמצעות שתי אבנים גדולות ועגולות (ים ומֶמל) האחת שוכבת, ובה בתוך השקע הניחו את הזיתים, ומעליהם הניחו את האבן הפוכרת, באמצעות מוט עץ סובבו את האבן בכוח אדם או בהמה, בדרך כלל חמור או סוס.

עם התפתחות הטכנולוגיה התעשייתית ואפשרות יצירת בורג מעץ החל השימוש במכבש לחץ להפקת השמן. דבר זה הגביר את תפוקת השמן. כיום מפיקים את השמן באמצעים מכאניים והידראוליים מודרניים משוכללים.