תגית: נתן אלתרמן

סיור מזמר בעקבות נתן אלתרמן

סיור מזמר בעקבות נתן אלתרמן

סיור מזמר בתל אביב בעקבות שירתו של נתן אלתרמן. הסיור הוא מעגלי וניתן להתחיל ולסיים בכל נקודה.

משוררים רבים כתבו על ערים שונות בעולם. אלתרמן כתב את שירתו על תל אביב ונלך בעקבות שירתו ונוכל לראות את התפתחותה של עיר.

דויד המלך כתב שירתו על ירושלים, אלתרמן כתב על תל אביב. מה מבדיל בין ירושלים לתל אביב. הים. ת"א ללא ים כמו סוס ללא עגלה לירושלים אין ים ואין חוף ים ולכן נתן ראש העירייה שלמה להט, לחוף אלנבי "חוף ירושלים" לכבודו של טדי קולק ולכבודה של ירושלים. זהו החוף היחידי בתל אביב שרצועת החוף לא נקראת בשם הרחוב היורד אליו. הים מצא את ביטויו בשירים אחדים. בדרך כלל הים סוער, רוגש, רגוע. אך אלתרמן כתב שיר הלל לים התיכון.

תחנה ראשונה: כיכר הרברט סמואל.

 {כאן צריך להשמיע את השיר: "קשה להיות ים"}.

מסביב לחוף ירושלים יש מספר אתרים חשובים.

בית אוסישקין,

בנין האופרה

האתר בו עמד בנין "הקזינו".

(על כל אחד ניתן לספר בקצרה).

שכונת רוזנפלד (כיום מגרש חניה גדול)

בדרך אל בית הקפה "שלג הלבנון",

נעבור ליד ביתו של המשורר והמלחין מרדכי זעירא שהיה מבין ידידיו של אלתרמן.

 בדרך אל התחנה השנייה נעבור ליד בית מנחם אוסישקין שעומד בקרן הרחובות הירקון אלנבי. בנין בסגנון איסלמי אקלקטי. את הבניין בנה אוסישקין למגוריו בארץ. לאחר זמן קצר הוא חזר לרוסיה וחזר ועלה לארץ בשנת 1924 והתיישב בירושלים בשכונה היוקרתית רחביה. גם שם בנה בית גדול ומרהיב ביופיו. אוסישקין דרש בכל תוקף להחליף את שם הרחוב בו הוא התגורר לרחוב שיקרא על שמו, רק לאחר שהפעיל לחץ כבד על העירייה הוחלף שם הרחוב.

כיום מתארגנים תושבי הרחוב במטרה להחזיר עטרה ליושנה ולהחזירן לשמו המקורי של הרחוב,

 התחנה השנייה: ביתו של מרדכי זעירא (הירדן 15)

נולד בשנת 1905 בקייב שברוסיה. הסופר הרוסי מקסים גורקי עוזר לו לצאת מרוסיה בשנת 1924 והוא עולה לארץ. בעידודו של משה הלוי מנהל ומייסד תיאטרון "האוהל" עבר לתל אביב ולמד משחק ואחר כך למד הלחנה שיריו סיפרו את הנעשה בארץ. שירו "על גבעות שייח' אברק" הוא תגובה לרצח אלכסנד זייד. "חמישה יצאו מולדת לבנות" הוא על רצח חמישה יהודים שיצאו לעבוד ביערות קק"ל ונרצחו בידי פורעים ערבים, שלזכרם נקרא קיבוץ מעלה החמישה. זעירא עבד בחברת החשמל כקורא מונים וכתב שיר הלל למנהל ומייסד החברה פנחס רוטנברג, "שיר הרשת" שהכול קוראים לו הזקן מנהריים.

בתים אחדים במעלה הרחוב במספר 18 התגורר הסופר מכס ברוד. ברוד הכיר אישית את תומס מסריק ועזר באמצעותו ליהודי צ'כיה. מכס ברוד עלה לארץ בשנת 1939. עיבד למחזה את הספר "החייל האמיץ שוויק" של ווצלאב האשק. כידיד נעורים של הסופר פרנץ קפקא ערך את כתביו וכאשר ביקש קפקא ממנו להוציא לפועל את צוואתו, בה נאמר שיש להשמיד את כל יצירותיו, לא קיים את הסעיף הזה בצוואה.   

 

תחנה שלישית: בית הקפה "שלג הלבנון". (אלנבי מספר 15)

כנראה שהיה זה בית הקפה הספרותי הראשון בתל אביב. המלצרים בבית קפה זה היו הראשונים להכריז על שביתה. המטרה : לקבל באופן רשמי תשר אז קראו לזה טיפ בגובה 10% ממחיר ההזמנה.

על פי החוק היה נסגר בית קפה בתקופה ההיא בשעה 19:00 כדי לאפשר לאורחים להגיע לביתם למנוחה לקראת יום העבודה החדש.

האמנים שישבו ב"שלג הלבנון" החליטו יום אחד להגיש עצומה לשלטונות הבריטיים, לאפשר את פתיחת בתי הקפה עד לשעות יותר מאוחרות. טענתם הייתה שרק בשעה 09:00 נכנסים לקולנוע, כולל מוגרבי להצגה שנייה, וכאשר יוצאים בסביבות 23:00 אין בית קפה פתוח בסביבה הקרובה. ב"שלג הלבנון" העמידו בשנת 1931 דפי "עצומה" להחתמה ועליה חתמו 411 אישים מכל רחבי העיר למען הארכת שעות הפתיחה.

נתן אלתרמן, מרדכי זעירא ויעקב אורלנד היו מבאי בית הקפה הקבועים. כאן כתב אלתרמן את השיר "שלג בלבנון" והלחין שלמה ארצי.

באחד הימים ישב מרדכי זעירא, שגר בסמוך, יחדיו עם ידידו יעקב אורלנד בבית הקפה. מאחר וסיפורים רבים היו על חיי האמנים ובעיקר על אלתרמן. החליטה גברת זעירא שמוטב שהיא תצטרף אל בעלה בבית הקפה. כך ישבו שלושתם אורלנד זעירא ואשתו ושתו תה בבית הקפה. לבית הקפה נכנסה גברת שמכרה פרחים לפרנסתה. אורלנד התרומם מכיסאו קנה פרח אחד והגיש באבירות לאשתו של זעירא ההמום שלא הבין מה מקורו ותכליתו של המחווה הזה. גם הוא מיהר לקנות פרח והגיש לאשתו. אורלנד התיישב וכתב מיד את השיר "שני שושנים", לזעירא לא הייתה ברירה הוא הלחין אותו, ואנחנו הרווחנו שיר נחמד.

  תחנה רביעית:

בניין קולנוע מוגרבי (כיום מגרש חניה)

את הבניין בנה שלמה מוגרבי ובכיכר שלידו עמד שעון. לימים בגלל התנועה ההולכת וגוברת במרחבי העיר ביטלו את הכיכר והזיזו את עמוד השעון ליד מדרגות הכניסה לקולנוע. ליד עמוד השעון ישב זמר אופרה מווינה ומכר נקניקיות. על השעון כתב אלתרמן את שירו "הילד ניסים".

על המרפסת מול מוגרבי נאם מנחם בגין לראשונה לאחר שעלה מהמחתרת. מוגרבי היה מקום האכסניה לתיאטראות ; הקומקום, המטאטא, לי-לה-לו, האוהל, הבימה והקאמרי.

בקפה נוגה, פינסקר 4 היה בית הקפה שבו החל את דרכו אורי גלר במעשי קסמים בחגיגות שונות בר מצווה או ימי הולדת.

 

תחנה חמישית:

קפה אררט ברחוב בן יהודה 9 נפתח בשנת 1937 בידי גב' לובה גולדברג לאחר שנפרדה מקפה "כסית" שהיה במעלה הרחוב בפינת מנדלי. קפה אררט היה בית הקפה של קבוצת האמנים שנקראו "יחדיו" והיו תחת ארגונו של אברהם שלונסקי. ביניהם היו מנשה לוין, יוסף אריכא, מרדכי זעירא והצייר משה קסטל. אביגדור המאירי ישב באררט ותרגם את "הרומן הזעיר" שיצא בספרונים קטנים בשנות השלושים. החברים שאלו את שלונסקי מנין לקח את השם אררט בעבור בית הקפה? הוא ענה כרגיל במליצות. אררט זה ראשי תיבות של "אני רוצה רק טה".

חבריו של ביאליק יוסף אהרונוביץ, לופמן שטיינברג שהיה גיסו של יוסף טרומפלדור וכולם היו קשורים לירחון "מאזניים", נהגו גם הם לשבת כאן.

הנאמנות לעיתון היה בלתי מסויגת. באחד מימי שישי שבו נהגו להיפגש בבית הקפה "באדר" שהיה ליד "שלג הלבנון", העלה המשורר יצחק למדן הצעה לייסד עיתון חדש שיקרא "גיליונות" זעמו של ביאליק הביא לחיסול ההצעה עוד לפני שהועלתה.

 

תחנה שישי:

ליד קברו של יצחק אלטרמן, אביו, בבית העלמין טרומפלדור נספר את שורשיו של נתן.

אריסטו אמר שאין לדעת מה קדם למה? האם התקופה היא שיוצרת את האישיות או שהאישיות יוצרת את התקופה. על בסיס זה אני שואל מה הופך את המשורר לאישיות דגולה המילים או המנגינה, המפרסמת את השיר.

נתן אלתרמן נולד בשנת 1910 בוורשה בירת פולין, בבית יהודי, עברי, ציוני ותרבותי. אביו יצחק אלטרמן הגיע לוורשה כשנה קודם לכן כדי ללמד בבית הספר לגננות שבניהולו של יחיאל הלפרין. מוצא המשפחה היה מאזור הומל שהיה אזור מוכה פרעות בתקופת חמלניצקי. הומל הייתה עיר שמחצית מתושביה היו יהודים רובם משתייכים לחסידות חב"ד.

 בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לרוסיה והתיישבה בעיר קישינב. שם פתח האב יצחק גן ילדים שבו דיברו הילדים עברית. בין המחנכים בגן ילדים זה נמנו יעקב פיכמן, הלל צייטלין, בוקי בן יוגלי וחיים נחמן ביאליק. כדי להמחיש לילדים עצמים או דברים אחרים, למשל את התיש, שהם לא יכלו לראות בעין כתב את השיר "יש לנו תיש" שבו פירט אותו ובכך המחיש זאת לילדים.  

המשפחה הגיע לארץ בשנת 1925 והתיישבה בתל אביב. האב נתמנה למפקח העירוני על גני הילדים ובנו נתן החל את לימודיו בגימנסיה הרצלייה. בעצת אביו נסע נתן לאחר סיום הגימנסיה ללמוד רפואה בפריס. כעבור שנת הלימודים הראשונה החליט האב שבנו צריך ללמוד חקלאות ולא רפואה. מתוך רעיון אידיאולוגי של התחברות אל הציונות שראתה בחקלאות את השיבה אל ארץ האבות. הוא סיים את לימודי החקלאות שלו באוניברסיטת ננסי. כשחזר לארץ פנה לעבוד כאגרונום מוסמך בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". לאחר השבוע הראשון הבין שהוא אגרונום לא יהיה ורצונו להיות משורר. גם בהיותו בצרפת כתב שירים רבים שהופיעו בעיתונו של אברהם שלונסקי "כתובים". לפרנסתו עבד כעורך לילה בעיתון "דבר" וביקש לפרסם את שיריו בעיתון. העורך המיתולוגי של "דבר" ברל כצנלסון הסכים וקבע לנתן מקום קבוע בטור האחרון של העיתון שהיה השביעי. כאלף (1,000) שירים הדפיס בעיתון. נתן כתב גם שירים אחדים בעבור ילדים שפורסמו ב"דבר לילדים".

פריז גרמה לנתן אלתרמן הלם מוחלט. הבחור המופנם נפתח לשני דברים עיקריים בפריס. נשים ויין. משני הדברים סבל כל חייו. מסופר עליו שבאחד הבקרים כשהגיע לקפה אררט יצא לקראתו המלצר והתהלל בפניו שהבוקר הגיע משלוח חדש של קוניאק, ויסקי, סליבוביץ וודקה 45 וכו', נתן ענה לו: "הסדר לא משנה, רק תביא".

 

 

 

תחנה  שביעית:

המצבה של שושנה דמארי.

השיר "כלניות" שנכתב בידי נתן אלתרמן כשיר טבע בעבור תיאטרון "לי-לה-לו" שאליו הצטרפה שושנה דאמרי בשנת 1943. משה וילנסקי הלחין ושושנה שרה את השיר במסגרת ההצגה. כלניות הפך לשיר המזוהה איתה. הצמד וילנסקי ואלתרמן כתבו שירים אחדים לתיאטרון שאותם ביצעה שושנה דאמרי.

 

תחנה שמינית ליד בית כנסת (רחוב חברון פינת טרומפלדור)

כאן יש להשמיע את השיר "עוד חוזר הניגון".

שירים אחדים כתב אלתרמן ברוח הדת שכן משפחתו הייתה מזוהה עם חסידות חב"ד. השיר הזה נכתב בהשראת הסיפור המופיע בספר שמואל ב' פרק י"ב פסוקים ד' עד ז'.

זהו שיר ההתקדשות של אלתרמן והוא מופיע הראשון בספרו "כוכבים בחוץ" הספר שהפך אותו למשורר לאומי.

 

תחנה תשיעית (פינסקר פינת אידלסון)

כשנתן אלתרמן חזר מפריס הוא התגורר עם הוריו ברחוב אלנבי 19. בשנת 1935 התחתן עם צעירה נאה ומוכשרת, שחקנית בתיאטרון הקאמרי בשם רחל מרכוס. בני הזוג גרו זמן קצר בדירה שבבית זה שבפינת הרחוב. בשנת 1941 לאחר 4 שנות נישואין שקטים אירעו לו שני דברים שהוא לא ידע כיצד להתמודד איתם. נולדה לו בת תרצה, וצעירה יפיפייה ומוכשרת מתאהבת בו ללא גבולות ומקדישה למענו את חייה.

 

תחנה עשירית: (ליד בית ביאליק).

ביאליק הוא המשורר הלאומי של העם היהודי הוא מסמל את המודל הישן הגלותי. אלתרמן הוא משורר לאומי מודרני של הישראלים לכן הוא גם משנה את שמו מאלטרמן הגלותי לאלתרמן הצברי. נתן רצה מאוד להיות "צבר". שני המשוררים יש להם מושא הערצה. גורו. לביאליק את אחד-העם לאלתרמן את בן-גוריון. אחד-העם הוא המנתב את ביאליק להיהפך למשורר הלאומי, לאחר פרעות קישינב, לאלתרמן עושה את זה בן גוריון. השוני ביניהם הוא בכתיבת הביוגרפיה האישית דרך השירה. כך עושה ביאליק. אצל אלתרמן אין דבר כזה הוא כותב על תל אביב עירו האהובה ומספר עליה לא על עצמו. בן גוריון אמר עליו שהוא סיסמוגרף למאורעות.

 

תחנה אחת עשרה: (ליד בית העירייה הישן בכיכר ביאליק)

בשלהי שנת 1949 עלו ארצה רבבות עולים מכל הארצות. עליית התימנים במטוסי ענק שנקראה "מרבד הקסמים" משפיעה על שירתו. בטור השביעי מיום 11 בנובמבר 1949 כתב אלתרמן את השיר "בואי תימן" ולאחר מכן כתב את "בכרמי תימן" ו"מרים בת יוסף" כולם שירי הלל לעליית התימנים.

 

תחנה שתים עשרה: ליד קצין העיר תל אביב

כאן צריך להקריא את שירו "אנחנו מגש הכסף" שיר זה הופיע בטור השביעי ביום 19 בדצמבר 1947. השיר משמש כנבואה לכך שתהיה מלחמה ואנחנו ננצח בה.

כשהחלה המלחמה היה אלתרמן כבן 38 והיה פטור משירות צבאי. אלתרמן כתב שירים אחדים על פעולות הפלמ"ח מתוך אהדה וכבוד שרחש לידידו יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח. כשפרצה המלחמה דרש מיצחק שדה לגייס אותו והוא עבר קורס רגמים, והגיע לדרגת סגן רגם מומחה. כשהחל הקרב נפלו מספר פגזים בקרבת ה"עמדה" בא היה אלתרמן ויצחק שדה נבהל שעוד יקרה לו משהו ומיהר להחזירו לתל אביב. אפשר גם להשמיע את השיר "זמר הפלוגות".

 

תחנה שלוש עשרה: גן מאיר (להשמיע את השיר "בשבילי גן מאיר")

בגן מאיר בוצע הרצח והאונס הראשון במדינת ישראל. ביציאה מהגן לכיוון רחוב המלך קינג ג'ורג' החמישי צריך להשמיע את השיר "גן השקמים" הנמצאים עדיין ברחוב.

 

תחנה ארבע עשרה: שוק בצלאל

כאן להשמיע את השיר "שוק המציאות"  שהלחין סשה ארגוב.

למרבה הפלא שמו של השוק נלקח משם הרחוב הסמוך שהפך לרחוב טשרניחובסקי לאחר מות המשורר.

 

תחנה חמש עשרה: קפה עטרה – ברחוב אלנבי מול רחוב ביאליק.

ביום חתונתה של תרצה לעודד קוטלר בכה אלתרמן ללא הפסק ויעקב אורלנד ידידו הטוב לקח אותו החוצה מהאולם והם ישבו כאן ליד קפה "עטרה" ואלתרמן בכה ליד עצי האיקליפטוס עד השעות הקטנות של הלילה.

 

 

מסע בעקבות נתן אלתרמן

מסע בעקבות נתן אלתרמן

נתן אלתרמן נולד ביום ט' באב תר"ע, 14, באוגוסט ,1910 בעיר הבירה של פולין, ורשה. בית הוריו יצחק ובלה היה בית תרבותי עברי וציוני. אביו הגיע לוורשה כשנה קודם לכן בכדי להשתתף בניהול בית ספר למורות שהיה בהנהלתו של יחיאל הלפריין. השפה העברית הייתה שפת הלימוד. בין המורים שלימדו בבית ספרו של הלפריין היו גם המשורר יעקב פיכמן, והסופרים הלל צייטלין ובוקי בן יוגלי ואחרים. בשנת 1914 פרצה מלחמה והיה ברור לכל שעיר הבירה תיכבש במהרה ומי שיסבול מכך יהיו בעיקר היהודים ועל כן החליטה משפחת אלטרמן לחזור למולדתם רוסיה. במוסקבה הבירה לא היו תנאי מחיה נוחים והמשפחה נודדת לקייב בירת אוקראינה, גם שם לא מצא יצחק פרנסה והמשפחה עברה לקישנב בירת מולדביה שבה היה יותר חופש פעולה ליהודים. בקישנב פתח אלטרמן גן ילדים עברי בביתו, ולימד את הילדים בשיטת הלימוד הברפלית שבה מלמדים במנגינה. הוא חיבר שיר ללימוד זואלוגיה, יש לנו תיש. נתן נכנס ללמוד בגימנסיה מקומית.

סבו של נתן מצד אמו היה מחסידי חב"ד עלה לארץ ב-1929 והתיישב בכפר סומייל. כתב ביחד עם המשורר לוין קיפניס את ספרי הלימוד "מקראות גדולות"

בעזרת הסופר הרוסי מקסים גורקי, שהיה ידידו של הרודן סטלין, הצליחה המשפחה לעלות לארץ ב-1925 והתיישבה בתל אביב. נתן נכנס ללמוד בגימנסיה הרצלייה בכיתה ט'. העריץ וכיבד את שלושת מוריו שהשפיעו על אישיותו. ברוך בן יהודה, אביה של נתיבה. את דמותו הכניס למחזה "כנרת כנרת". העריך מאוד גם את המורה והמחנך ד"ר חיים בוגרשוב, ואת דוד ילין, שיהיה לימים נשיא הסתדרות המורים. את המשורר יעקב פיכמן כיבד מאוד מאחר והיה מבאי בית הוריו. מעולם לא פגע בכבודם. אף אחד לא רצה ליפול לתוך פיו. באחד הימים ראה את אברהם ברויידס מי שהיה נשיא אגודת הסופרים, ואמר עליו: "הנה הולך איש שהתחפש לאישה שדומה לאיש". למה הוא השתלח בו לא ברור לי. באחד הימים ראה את לאה גולדברג מגיעה לכסית ואמר: "הנה מגיע הצער והיגון לכסית".

לאחר שסיים את גימנסיה הרצלייה, נסע בעצת אביו ללמוד רפואה בפאריס, וכעבור שנה, שוב בעצת אביו, החל ללמוד חקלאות באוניברסיטת ננסי. לאחר שנתיים חזר לארץ עם תעודת בוגר המגמה לחקלאות של אוניברסיטת ננסי. כמובן שמיד יצא לעבוד במקווה ישראל, לאחר מספר ימי עבודה מועטים הבין שממנו לא יצא אגרנום מפורסם, וחזר לבית הוריו בתל אביב. יש חילוקי דעות האם עבד 3 ימים או שבוע. לראשי התנועה הציונית ולאלתרמן הייתה הזדהות… גם הם עלו לארץ לעסוק בחקלאות ומצאו עצמם מהר מאד בעיר.

כבר אריסטו אמר שאין לדעת מה קדם למה? האם התקופה היא שמביאה את האישיות שתשפיעה עליה, או האישיות היא שיוצרת את התקופה. התשובה בעיני המשיב. על הבסיס הזה אני שואל מה הופך את המשורר לאישיות דגולה המילים שהוא מכניס בשיר או המנגינה שמפרסמת אותו.

אלתרמן החל לעבוד כמתרגם לילה בעיתון 'דבר'. לאחר מספר חודשים הוא עבר לעבוד בעיתון "הארץ" ושם עבד עד אשר הסתכסך עם בנו של המו"ל שלא רצה לתת לו תוספת ולכן חזר לעבוד ב"דבר". הוא פרסם כמעט 1000 טורים בעיתון, שכל טור זה שיר. עיתון "דבר" היה מחולק לשישה טורים ומספרים שאלתרמן שאל את העורך ברל כצנלסון איפה הוא יכול להכניס את שירו וברל ענה אתה תכתוב ב"טור השביעי".

ספר שיריו הראשון נקרא "כוכבים בחוץ" שבו מופיע כשיר הראשון השיר.

עוד חוזר הניגון

עוד חוזר הינגון שזנחת לשוא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר-אורח.

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת לכת – –

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפים
לחרשה ירקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים

ספר שירים זה עורר סערה ספרותית והעמיד את אלתרמן כמשורר הלאומי החדש, הבוהמיין, אולי המודרני של הזמן החדש. בעקבות שירתו חל שינוי ומעבר מהשירה בתקופתו של המשורר הלאומי מהדור הישן חיים נחמן ביאליק. גם אלתרמן וגם ביאליק כתבו את שיריהם מתוך המסורת מהמקרא שאותו למדו בילדותם. גם בשיר הזה הרעיון נלקח מספר שמואל כל המילים מופיעות שם. גם המושג "ניגון" הוא מושג חסידי ולא חילוני. ביאליק מספר על ילדותו בכל כתביו ואילו אצל אלתרמן לא מוצאים דבר על נדודיו בימי ילדותו כמו גם אצל חברתו לאה גולדברג.

אלתרמן מביא מצרפת את המנהג לשתות עד אובדן החושים הוא היה מודע לתופעה שכן גם אביו נהג לשתות בחברת ידידים רק שאביו ידע כיצד לשלוט בשתייה ונתן לא.

שלג הלבנון

זהו בית הקפה הראשון שבו החלו להתאסף אנשי הבוהמה התל אביבים ונתן אלתרמן בראשם ביחד עם אברהם שלונסקי. בבית קפה זה הייתה השביתה הראשונה של המלצרים שדרשו לחוקק בחוק את קבלת התשר שלהם בגובה 10%. בתי הקפה המעטים שהיו בעיר נסגרו בשעות הערב המוקדמות ובבית הקפה שלג הלבנון התארגנה מחאה נגד סגירת בתי הקפה מוקדם והם דרשו לאפשר להם לשרת את הקהל עד חצות. זו השעה שמבקרי תיאטרון המטאטא והקאמרי היו מסיים את ההצגה השנייה והקהל יכול היה לבוא ולראות את השחקנים ובוודאי גם ללגום משהו.

נפתחו עו בתי קפה והמפורסם שבהם היה "כסית" ברחוב בן יהודה פינת מנדלי. אברהם שלונסקי וחבורתו שהוא נתן להם את השם "יחדיו" נהגו לשבת שם עד ששתי בעלות בית הקפה החליטו להיפרד. ואחת מהן פתחה בית קפה חדש ברחוב בן יהודה 9 וביקשה משלונסקי לבוא עם חבריו לשבת אצלה וגם לתת שם יפה לבית הקפה. הוא הציע את השם "אררט" מתוך אותו השיקול של להיות ביחד בתוך הספינה. הוא גם נתן לשם הזה הסבר. "אני – רוצה – רק – טה". שלונסקי לא שתה תה גם כאשר היה חולה. היו עוד בתי קפה שבהם נהגו לשבת אלתרמן וחבריו.

בשנת 1935 נשא לאישה את שחקנית תיאטרון הקאמרי רחל מרכוס. בשנת 1941 נולדה בתו היפיפייה תרצה ובאותה השנה נכנסה לכסית נערה כבת 19 מאיירת ומציירת צילה בינדר, והתאהבה בו עד כלות. אחיה ניסה להניע אותה מנתן אך ללא הצלחה. צילה הבינה שלעולם לא יעזוב נתן את אשת חיקו וישאר לעד נשוי לרחל ובכל זאת לא יכלה לעשות דבר כדי להשכיח אותו מליבה. אלתרמן כותב לה את שיר זמר שלושת התשובות המתאר את מסכת חייה הקשים.

נתן אלתרמן כתב על כל נושא או מאורע שארע בתל אביב הוא מאוהב בעיר על פגמיה ועל כל מה שקורה בה ועל כל דבר הוא כותב שיר.

כשפרצה מלחמת העצמאות ב-1948 היה אלתרמן מבוגר כבן 38 ולא היה חייב בגיוס לצבא אך הוא מבקש מידידו הקרוב ביותר יצחק שדה שהקים בדיוק באותם ימים את חטיבה 8 המהוללת שיסכים לגייס אותו למרות גילו. יצחק שדה מגייס אותו ואלתרמן עבר קורס רגמים. הוא הצליח להגיע לדרגת סגן רגם מומחה. בעת המלחמה נפלו מספר פגזי האויב בקרבת העמדה שבה היה אלתרמן ויצחק שדה נלחץ. לטענתו הוא לא יכול היה להתרכז מאחר וחשב כל הזמן על ידידו וחשש שמה יקרה לו משהו, והורה לסגנו לקחתו בחזרה לתל אביב ולהשאירו שם.

מערכת יחסים עכורים היו לו עם בתו הרגישה שהייתה שחקנית מוכשרת פזמונאית משוררת ומחזאית. היא לא יכלה לסבול את התנהגותו בעיקר כלפי אמה. תרצה אתר יצאה עם בעלה עודד קוטלר לארה"ב ללמוד והתעלפה מצער על במת הלימוד. אלתרמן נסע לניו יורק והביא אותה בחזרה לארץ והבטיח לה שיפסיק לשתות ויהיה "ילד טוב" זה כנראה החזיק שבוע ימים. הוא דאג לה מאוד ואהב אותה בכל ליבו ומאחר ולא יכול היה לדבר על ליבה ואל ליבה כתב לה שיר מרגש מאוד.

שמרי נפשך כוחך שמרי שמרי נפשך
שמרי חייך בינתך שמרי חייך
מקיר נופל מגג נדלק מצל חשך
מאבן קלע מסכין מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף מן החותך
מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים
מן הדומם מן המחכה מן המושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שיער ראשך
עורך שמרי שמרי נפשך שמרי חייך

לאחר שנים היא החזירה לו בשיר משלה שבה היא מציינת שהיא נשמרת כפי שביקש ממנה.

המשך יבוא…