תגית: מעלה העקרבים

מעלה העקרבים

מעלה העקרבים

מתוך הספר "נחלת יצחק"

 בחודש אדר ב' תשי"ד, מרס 1954, נערכו חגיגות במלאות חמש שנים לעיר אילת. עם שחזור הנפת דגל הדיו באום רשרש כיום אילת.

בתום החגיגות באילת, שנערכו ברוב עם, יצא ביום 17 במרס 1954, בשעה 7:00 אוטובוס של חברת אג"ד שמספרו ת-1383 בדרכו חזרה מאילת לכיוון תל־אביב. באוטובוס נסעו 14 נוסעים ועוד 4 חיילי אבטחה. האווירה הפורימית הביאה את החיילים להניח את נשקם על המדפים העליונים באוטובוס ולא להחזיקם בידם. למרות שידעו כי המעבר בכביש הישן בין באר שבע ואילת מצריך כוננות מסוימת.

בערך בשעות הצהרים הגיע הרכב לדרך שנקראה "מעלה העקרבים" והחל לטפס באיטיות במעלה ההר שהיה עם עיקולים אחדים שגרמו לעיכוב בנסיעה. כשהגיע הרכב לעיקול שליד האנדרטה שהקים חיל ההנדסה לכבוד 'פורצי הדרך' ניתכה אש תופת על הרכב מרוביהם של 12 אנשי פידאיון בפיקודו של סעיד איבן בנדק בן לשבט העזזמה שבנגב, שארבו מאחורי האנדרטה.

מעלה עקרביםמעלה עקרבים, הדרך הישנה לאילת, אום רשרש

אפרים פירסטנברג הנהג הראשי של האוטו ואשתו חנה, שישבו בכסא הראשון מצד ימין נהרגו ממטח האש הראשון, נהג המשנה קלמן עשרוני, שנהג ברכב בקטע זה של הדרך למרות שנפגע אנושות ושתת דם רב, הצליח לסובב את ההגה כך שהרכב ידרדר לאחור ויפגע בצלע ההר כדי שהרכב ייעצר ולא יידרדר לתהום. לאחר מטח הירי הראשון עלו שני מחבלים לרכב וערכו שוב וידוא הריגה כדי להיות בטוחים שכולם הרוגים. חיילת אחת נפצעה קשה מאוד, חיים בנו בן 8 של אפרים פירסטנברג נפצע קשה, לאחר מספר רגעים קרא לאחותו ושאל אותה האם הערבים כבר הלכו. המחבלים חזרו לאוטובוס וירו בו עוד כדור בראשו. לאחותו מירי, כבת חמש היה מזל גדול היא ניצלה בזכות חייל שגונן עליה בגופו בכך ששכב מעליה והמחבלים לא יכלו לראותה והיא הבינה שאסור לה להשמיע הגה וכך הערבים לא פגעו בה. עוד אישה אחת שהשימה עצמה כמתה, לא נפגעה קשה.

הנהג אפריים פירסטנברג נמצא כשהוא מחזיק באקדחו, ואילו אשתו חנה, גופתה נמצאה מחוץ לרכב כשהיא זרוקה וללא נעליים שכנראה נגנבו, ואצבעות ידה נגדעו כדי לגנוב את טבעת הנישואין.

שמות ההרוגים הם: אפריים פירסטנברג, חנה פירסטנברג, קלמן עשרוני, חנה קירשנבוים, ראובן בוקסנבאום, יוסף דיין, אברהם חזן, ברוך משולם, משה עזרא, פוליטי קלמן ואליהו ליבוביץ.

רכב צבאי ובו שלושה חיילים עבר כעבור זמן קצר באותה הדרך וכאשר ראה את המחזה המחריד נתקף בהלה וברח מהמקום ונסע לבאר שבע שם הם הודיעו על המקרה למשטרה (החיילים הועמדו לדין על נטישת פצועים).

לאחר מכן עבר במקום רכב של חברת האשלג שאסף את הפצועים, מרים לסר שנשארה בחיים תודות לחייל שסוכך עליה בגופו, ואת החיילת אסתר לוי. [היא ירדה מהארץ ולאחר מספר שנים חלתה בסרטן ונפטרה בשנת 2003}.

כוחות צבא שהגיעו למקום אספו את הגופות והסיעו אותן לבאר שבע, אולם התקבלה החלטת ממשלה בראשותו של משה שרת, וניתנה הוראה להחזיר את הגופות למקום ולהביא עיתונאים וצלמים במטרה לצלם שיחזור של האירוע לצורך פרסומו בעולם, התמונות צולמו באותו הלילה.

ביום 10.11.1968 הצליח צה"ל לתפוס את סעיד אבו-בנדק כשהוא מסתתר במערה, ומסרב להיכנע הוא חוסל במקום. ראש הממשלה משה שרת ביקש ממרדכי זעירא לכתוב שיר שיעזור לציבור לעבור את הימים הקשים בעקבות האירוע הקשה. זעירא כתב את "שיר שמח" ויעקב אורלנד הלחין והשיר הפך לחביב הקהל.