תגית: ליפתא

כפר ליפתא מי נפתוח ירושלים

כפר ליפתא מי נפתוח ירושלים

כפר ליפתא ירושליםהכפר ליפתא הנמצא במבואותיה המערביים של העיר וכיום נמצא כמעט מתחת לכביש מספר 1, הדרך העתיקה מיפו לירושלים. הכפר מוזכר במקורותינו בשם "מי נפתוח" שהיה בגבול שבין שני השבטים היושבים בירושלים, יהודה ובנימין. בתקופה ראשונית זו שלט במצרים פרעה מרנפתח ויש להניח שהמקום קיבל את שמו כאות הוקרה. פרעה מרנפתח היה בנו ה-13 של רעמסס השני, מתוך מאה בנים. פרעה מרנפתח הלך בעקבות אביו ויצא לכיבושים אחדים של ארץ כנען וסביבותיה. כנראה ליצור מצב שלא יהיה איום צבאי על מצרים. כנהוג כל מנהיג כובש כתב את הצלחותיו. גם מרנפתח הקים מצבה גדולה שתראה את ניצחונותיו. ב"אסטלת מרנפתח" מופיע לראשונה המילה ישראל כאישות מדינית וצבאית שנכבשה על ידו. תקופת כיבושיו של מרנפח חופפים את יציאת מצרים והתנחלות בני ישראל בארץ ישראל.

כפר ליפתא מי נפתוח ירושליםבאתר זה במבואותיה המערביים של ירושלם מתפתח יישוב יהודי קטן שעיקר פרנסתו הייתה הספקת מים וירקות לעיר ירושלים. העיר סבלה תמיד ממחסור במים ואלה הובאו אליה ממעיינות שמסביבה. הכפר התפתח ובגלל שהיה באזור זה מעיין מים חיים ואדמה עידית מתאימה, אפשר היה לפתח במקום גידולי חקלאות מרובים והכפר הפך בתקופה שלאחר כשלון המרד הגדול לבירת המחוז. בשרידי הכפר יש מבנה צלבני שגם בתקופה העותמנית הוסיפו לו חלקי מבנה וניתן היה להשתמש במבנה גדול ורחב מידות.

בסביבות שנת 1600 לספירה היו בכפר כ-400 תושבים שרובם מוסלמים.

כפר ליפתא מי נפתוח ירושליםבשנת 1834 פרץ מרד של הפלחים שישבו בארץ ישראל והיו בדרך כלל נוצרים כנגד שלטונו של איברהים פחה בנו המאומץ של מוחמד עלי שליט מצרים. גם בירושלים היה מרד ואיברהים פחה מיהר להגיע עם כ-15,000 חיילים לדכא את המרד. כמובן שהמקום הראשון מכיוון יפו היה הכפר ליפתא שמיד נחרב. בהמשך לאותו המרד שפשט בכל רחבי הלבנט פרץ גם מרד בלבנון בשנת 1860 והמוסלמים טבחו בנוצרים ללא רחם ונשארו יתומים רבים שהסתובבו בחוצות באפס מעשה. בירושלים התגורר נוצרי בן לכת הטמפלרים יוהאן לודוויג שנלר שבעזרת ממשלת גרמניה הביא מאות יתומים מלבנון לירושלים והקים בית יתומים. את הקרקע לבניית מתחם בית היתומים רכש בעזרת כסף שקיבל ממשלת גרמניה, מערביי כפר ליפתא.

בית היתומים עומד עד היום ברחוב מלכי ישראל. במלחמת העולם השנייה גרשו הבריטים את הגרמנים מהארץ כולל גם את יושבי בית שנלר והצבא הבריטי תפס את המקום. האצ"ל והלח"י בצעו התקפות על המתחם הבריטי. בצאת הבריטים את הארץ עבר המתחם לרשות מדינת ישראל וכיום מוקמת במקום שכונה חרדית של חסידי גור.

ככל שעברו השנים התרחבה גם ירושלים והשטח האורבני בין העיר לבין הכפר הלך והצטמצם. עד שבראשית המאה העשרים היו בכפר למעלה משש מאות תושבים ועשירי הכפר בנו את ביתם (וילות) הנאה במעלה ההר כדי לשאוף לאוויר הרים צלול. כמובן שבכל ה'פרעות' שקדמו להקמת המדינה נטלו גם תושבי הכפר חלק נכבד בתקיפת השכונות היהודיות, בירי ובשוד, שנבנו בסמוך על אדמותיה החקלאיות של ליפתא,

השלטון הבריטי ניסה למנוע את תקיפות השוד הללו והקים בשנת 1938 תחנת משטרה בתוך הכפר אך המצב התהפך ותחנת המשטרה שהייתה מאוישת בשוטרים ערביים שימשה מקום מקלט ומחבוא לשודדים למיניהם.

בהתאם לתוכנית החלוקה של האו"מ שנערכה בשנת 1947 נקבע כי ליפתא והכפרים שמסביבה, שנלר, ושייח באדר יהיו חלק מאזור ירושלים שנקבע בתוכנית לשטח בינלאומי בפיקוח וניהול האו"מ. בתחילת חודש דצמבר 1947 עם פרוץ המלחמה קיבלו תושבי הכפר כמו כפרים ומקומות אחרים, מהוועד הערבי העליון לפנות מיד את הכפר. במקומם הוצבו במקום חיילי הנאג'דה הערביים והם החלו ביריות לעבר השכונות היהודיות. קריית משה, גבעת שאול ועוד.

לאחר מלחמת העצמאות עבר קו הגבול של שביתת הנשק שבין ירדן וישראל כך ששני שליש מאדמות הכפר היו בשטח ישראל. השטח סופח לשטח העירוני של ירושלים. ירדן הקימה בשטח שעבר לשיפוטה מתחמי צבא גדולים כגון, גבעת התחמושת וגבעת המבתר. השלטון הירדני העביר את התושבים שנאלצו להתפנות לצורך הקמת המתחמים לעיר העתיקה בירושלים והם שוכנו בבתי היהודים שפונו מהעיר.

ממשלת ישראל ניסתה ליישב בבתי הכפר עולים חדשים שהגיעו מתימן וכורדיסטאן אך ללא הצלחה יתרה. האזור היה בגבול שבין ישראל וירדן. המצב הביטחוני והכלכלי היה גרוע ביותר ולמרות החלפת שם המקום ל"מי נפתוח" כפי שכתוב במקרא גם זה לא עזר.

על הקרקע החקלאית של הכפר ליפתא הוקמו שכונות של העיר ירושלם, רוממה, קריית בעלז, צאנז ואזור התעשייה בהר חוצבים. לאחר כיבוש המקום בשנת 1967 הוקמו בשטחי הכפר השכונות רמת אשכול, רמות אלון, ועוד.

כיום בשטח הבנוי של הכפר ניתן לראות ולבקר במסגד במנהרה המובילה אל בריכת אגירה במקום יש טרסות חקלאיות בוסתנים ומספר רב של מבנים שנשארו מהכפר הישן. כיום המקום הוא שמורת טבע מרהיבה שתענוג לטייל ולבקר בה. המקום משמש כאתר טבע למטיילים בו. תלמידי בתי ספר מירושלים מגיעים לאתר כדי לקיים ימי עיון ושדה ללמוד על חיי הכפר הערבי הקדום. עדיין ניתן ללמוד על החקלאות ההררית שהייתה בימי קדם ובעיקר על ארכיטקטורה מוסלמית. המעיין משמש יהודים כמקווה טהרה ותושבים הגרים בסמיכות מגיעים מדי יום שישי למעיין.

בשטח הכפר הסריטו את הספר "מישהו לרוץ איתו" על פי ספרו של דוד גרוסמן. בשנים האחרונות פועלת באחד הבתים הנטושים ישיבה תיכונית.

מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים יש תוכניות טובות לאתר כולו, מתחם מגורים גדול שיכלול בית מלון ושטחי מסחר.