תגית: יצחק רבין

מיתוס בע"מ

מיתוס בע"מ

פעם אמר פרופ' אלי בר-נביא שהמיתוס חייב שיהיה לו הרבה דם ולא ברור מה בדיוק קרה. אבל צריך מרחק של זמן. (היו היה פעם). זה נכון בכל מקום רק לא אצלנו. המיתוס נולד מיד עם האירוע.
למשל המיתוס הוותיק ביותר שלנו הוא מה אמר אם אמר יוסף טרומפלדור כאשר הובילוהו פצוע קשה עם המעיים שלו בחוץ בין חוות תל חי לכפר גילעדי. זה שהיו 4 אנשים שאחזו באלונקה והם העידו מה אמר זה לא חשוב. אחד האנשים היה הרופא ד"ר גרי, אחר היה אברהם הרצפלד. אמירתו של טרומפלדור היא חשובה על מנת ליצור דוגמא אישית של המפקד שנפילתו תהיה הרואית ורבים אחרים ילכו בעקבותיו. לכן מה אמר לא חשוב. הסיפורים סביב האירוע חשוב שלא יישכח מלב האומה. ואכן כבר עברו למעלה מתשעים שנים ויש רבים שיודעים גם באיזו שפה אמר מה שאמר. למרות שידע עברית הרי היה כשנתיים בדגניה ובמגדל והיה אדם משכיל. ידע גם ידע עברית אולי לא כמו אבא אבן אבל יכול היה לדבר עברית. אבל בשביל מיתוס הגבורה זה לא מעניין. אמר בעברית מה הרבותא בזה. מי היה יוסף טרומפלדור ראה להלן.

יוסף טרוּמְפֶּלְדוֹר,
נולד בקווקאז, כנראה ביום 21.11.1880
למד בבית הספר העירוני בעיר רוסטוב וסיים אותם בהצלחה. למד רפואת שיניים שהיה המקצוע המקובל במשפחה. בגיל צעיר מאוד נהיה צמחוני. בגיל 22 גויס לצבא הרוסי ושרת בו. במחנה הצבא פגש והכיר את דוד בלוצ'רקובסקי שיהיה לימים אחד ממייסדי "אחוזת בית".
במלחמת רוסיה – יפן הצטיין וזכה למרות היותו יהודי וציוני בדרגת סמל ובאות הצטיינות על שמו של גיאורג הקדוש, הורג הדרקון.
פגז ריסק באוגוסט 1904 את ידו השמאלית ורופא כרת אותה עד למרפק. כעבור שנה נלקח טרומפלדור ביחד עם הרג'ימנט ששמר על פורט ארתור בשבי היפני.
במחנה השבויים היפני ניהל את חיי האסירים היהודים ודאג למחסורם ברוב הדברים וגרם להם לתעסוקה כל יום כדי לעבור את השבי ללא סבל נוסף. בעיקר עורר את הצד הציוני של היהודים השבויים ויסד וערך עיתון שנכתב באידיש וברוסית והוא כתב את רוב המאמרים.
הוא היה נערץ על השבויים היהודים וגם על ידי הגויים, כשהגיע זמנו להשתחרר בשנת 1906 ממחנה השבויים נשאו אותו על כפיים מצריף המגורים שלו ועד לשער תוך שירה וקריאות הלל לכבודו.
קיבל דרגת קצונה מידי הצאר עצמו והצרינה ענדה על חולצתו את המדליות שזכה בהן. הצרינה נתנה לו מתנה אישית יד תותבת.
בשנת 1911 ארגן ועידה ציונית בעיר רומני שדגלה בהתיישבות בארץ ישראל. לאחר הוועידה כתב מכתב לאחיו שבו פירט את מחשבותיו ורצונו לעלות להתיישב בארץ ישראל. שם כתב שאם מישהו יאים על שדותיו הוא יגן עליהם בעזרת החרב וגם "אם אפול בקרב מאושר אהיה" כך אני יודע על מה נפלתי.
בשנת 1912 עלה טרומפלדור יחד עם חבריו לארץ והגיעו לדגניה שם עבדו חודשים אחדים ועברו למגדל שלחוף הכינרת ויסדו את הקומונה האינטימית של מגדל. העבודה הייתה קשה מנשוא וכעבור שנתיים התפרקה הקומונה. טרומפלדור חזר לדגניה ועד לפרוץ מלחמת העולם עבד בפלחה והיה ראש המדברים בוויכוחים הרעיוניים בין החברים.
בשנת 1913 נשלח כציר לקונגרס הציוני ה-11 וחזר לדגניה. במלחמת העולם עבר לאלכסנדריה מתוך אמונה בניצחון הבריטים. בעת היותו במחנות הגולים באלכסנדריה הגיע לשם העיתונאי הבכיר של העיתון "השחר" שיצא ברוסיה – זאב ז'בוטינסקי שפנה אל טרומפלדור והציע את עזרתו בהגשת בקשה אל השלטונות להקמת צבא עברי מבין צעירי המחנה. השלטונות הבריטים סרבו בכל תוקף וז'בוטינסקי עזב את מצרים ונסע ללונדון לנסות מזלו אצל הממשלה בלונדון. טרומפלדור הסכים להצעת הבריטים והקים את גדוד נהגי הפרדות ועמד בראש הגדוד.
באוקטובר 1916, יצא טרומפלדור ללונדון כדי לסייע לזב'וטינסקי בהקמת גדוד יהודי לוחם. משם חזר לרוסיה והקים מחדש את תנועת הנוער "החלוץ" במטרה שיעלו לארץ ישראל להתיישבות חקלאית. בשנת 1919 יצא בדרכו לשוב לארץ ישראל, בדרך התעכב באיסטנבול וסייע לחלוצים הממתינים לעלייה ארצה. בבואו ארצה ראה את מלחמת המפלגות אחדות העבודה ופועלי ציון ויצא בקול קורא: "אל תריבו תתאחדו למפלגת פועלים אחת" המפלגות לא רצו לשמוע ורק לאחר מותו בחנוכה 1920 הוקמה "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל" בהתאם לרעיונותיו.
בזמן המאבק לאיחוד המפלגות ביקש דוד בן גוריון מטרומפלדור לצאת לגליל ולראות מה קורה שם ומינה אותו למפקד הגליל. טרומפלדור היה למפקד היאחזות תל־חי וכאשר פרצו כוחות ערביים בטוענות שונות לתוך הנקודה כבר היה מאוחר. בתוך חילופי האש שבין המגינים והערבים התוקפים נפצע אנושות טרומפלדור ובדרך לכפר גילעדי הוא נפטר. כאשר שאל אותו הרופא ד"ר גרי כיצד אתה מרגיש ענה לו טרומפלדור "אין דבר טוב למות בעד הארץ". זהו תרגום של משפט לטיני "מתוק ומהולל למות למען המולדת". טרומפלדור ידע לטינית הוא היה רופא שיניים ופעם רופאים היו צריכים לדעת לטינית.
אז על איש כזה אפשר להגיד אמר או לא אמר ביומני גליפולי גם מופיע משפט שלו שרצוי למות מוות הירואי ולא סתם מוות.

בשנת 1933 נהרג על שפת ימה של העיר תל אביב ד"ר חיים ארלוזורוב. עד היום כל אחד יודע לספר בוודאות מוחלטת מי ירה איך ירה למה ירה. המיתוס סביב המאורע הזה נולד באותו יום כלל לא חיכו רגע גם כל הגורמים עדיין היו בשטח ניתן היה לברר בדיוק מה קרה. אבל למקרה זה יש חשיבות במאבק שבין הימין והשמאל בעם. זה מלהיב את ההמון ולכל צד יש את הסיפור שלו. מה קרה באמת זה פשוט לא מעניין אף אחד. יש חשיבות לאפקט שהמקרה מביא לעם.

מי היה ד"ר חיים ארלוזורוב ראו להלן.
עסקן ציוני.

אנדרטה לזכרו של חיים ארלוזורוב

נולד ביום י"ג באדר תרנ"ט, (1899) בעיר רומני, בפלך פולטאבה שבאוקראינה.
למד עברית בנעוריו. לאחר הפוגרום ברוסיה בשנת 1903, עברה המשפחה לגרמניה, שם סיים את לימודיו וקיבל תואר ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת ברלין. בזמן לימודיו ארגן תנועת נוער ציונית בשם "תקוות-ציון". בשנת 1918 הוא הצטרף אל אגודת "הפועל הצעיר" והפך במהרה לאחד ממנהיגיה. בשנת 1921 ביקר לראשונה בארץ והשתתף בהגנה על יהודי תל־אביב בפרעות ה'אחד-במאי' בשנת 1921.
הוא היה ציר בקונגרסים הציוניים מה-11 ועד ל-17. בקונגרס הציוני, ה-כ"ג שנערך בקרלסבאד בשנת 1923 נבחר כחבר הוועד הפועל. כעבור שנה חזר ארצה. בשנת 1926 נשלח לארה"ב על-ידי "קרן היסוד", ושנה לאחר מכן על-ידי הסתדרות העובדים, כדי לייצג אותם בוועידות שונות בחו"ל. משנת 1931, היה חבר ההנהלה הציונית ומנהל המחלקה המדינית שלה. הוא פעל רבות להעלאת יהודי גרמניה. כתביו כונסו בשבעה כרכים.
מאשתו הראשונה נולדה לו בת, שולמית. לאחר גירושיו, נשא לאישה את סימה רובין, שהייתה לצידו בעת הרצח, בליל שבת כ"ג בסיוון תרצ"ג, 17.6.1933, על שפת ימה של תל־אביב.
התנועה הרביזיוניסטית הואשמה בביצוע הרצח על ידי תנועת העבודה. רצח זה חולל סערה קשה בציבור, שנמשכת עד היום הזה.
בעקבות הרצח הוחלט על הקמת 'קופת חולית לאומית', למען העובדים החברים בתנועה הרביזיוניסטית ובית"ר.

יצירת המיתוס מאפשר גם לדלג על האירוע הקשה פנים אל פנים כי אם מספרים את הסיפור כי הוא מתרחש במימד אחר או במקום אחר ואנחנו יכולים לקבל את המקרה. החשיבות הגדולה של המיתוס שיעזור לנו להתגבר על בעיות כלשהם מנהיגות, דרך נאותה, משהו שיכוון אותנו.

בשנת 1994 נרצח ראש ממשלה מכהן יצחק רבין למרות שעשרות אנשים ראו כיצד ירו בו מיד החלה מערכת של ספקולציות שלא הרוצח ירה כי אם מישהו אחר. המיתוס במקרה נגדע באיבו מאחר ומיד השלטונות מנעו את המשך הסיפורת על המקרה. בחורה אחת הלכה לבית סוהר לכמה חודשים והיורה יושב בכלא כנראה עד לסוף ימיו אלא אם כן…..

מי היה יצחק רבין?

יצחק רבין

רבין

נולד ביום 1.3.1922 בירושלים היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל. היה ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל.
הוא סיים את לימודיו בהצטיינות בבית הספר החקלאי ע"ש "כדורי" בגליל התחתון בשנת 1940. בתקופה זו הצטרף ל"הגנה" ולמד להפעיל כלי נשק. בעקבות חברו וידידו מנוער משה נצר הצטרף להכשרה בקיבוץ רמת יוחנן. עם ייסוד הפלמ"ח בשנת 1941 היה מראשוני המצטרפים. עבר קורס קצינים בג'וערה ובשנת 1945 התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. בעקבות שיכנועו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון הסכים לוותר על המשך לימודיו באוניברסיטת ברקלי. מיד לאחר מכן מונה למפקד הגדוד השני של הפלמ"ח. באוקטובר 1947 מונה לקצין המבצעים של הפלמ"ח.
בפרוץ מלחמת הקוממיות בדצמבר 1947 היה אחראי על גזרת ירושלים. בגיל 26 התמנה למפקד חטיבת הראל שהשתתפה בקרבות על פריצת הדרך לירושלים.
היה סגן מפקד מבצע דני לכיבוש רמלה לוד שהיה מבצע בסדר גודל של ארבע חטיבות.
לאחר המלחמה השתתף בשיחות להסכמי שביתת הנשק בין ישראל לבין מצרים שנערכו ברודוס. לאחר שהשתתף בלימודים בבית הספר לפיקוד ומטה בקמברלי שבאנגליה קיבל דרגת אלוף בצה"ל ומונה לראש אגף ההדרכה.
ראש הממשלה לוי אשכול מינה אותו ביום 25 בדצמבר 1963 לרמטכ"ל. שימש בתפקידו זה עד שנת 1968
בפברואר 1968 מונה רבין על פי דרישתו לשגריר ישראל בארצות הברית. בתקופתו חלה התקרבות משמעותית בין ישראל לארה"ב. לאחר שובו ארצה בשנת 1973 הצטרף למפלגת העבודה ונבחר לכנסת השמינית והתמנה לשר העבודה.
בעקבות ועדת אגרנט נאלצה גולדה מאיר ראש הממשלה להתפטר. רבין התמודד על התפקיד מול שמעון פרס וניצח. ביום 3 ביוני 1974 התמנה לראש הממשלה החמישי.
בשנת 1992 בעקבות הבחירות שנערכו בשנה זו נבחר רבין שנית לתפקיד ראש הממשלה כאשר הוא נושא גם בתפקיד שר הביטחון.
בספטמבר 1993 נחתמו הסכמי אוסלו עם הפלסטינים ורבין הסכים להסכם. בעקבות הסכמים אלו הוענק לו ולשמעון פרס ביחד עם יאסר ערפת פרס נובל לשלום.
בליל 4 בנובמבר 1994 נערכה עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב שבה התחבקו רבין ופרס ושרו יחדיו את השיר לשלום של מירי אלוני.
בגמר הטקס הוא צעד לעבר מכוניתו ונורה בשלוש יריות אקדח ששמו קץ לחייו.

בתחילת שנות השישים נרצחו שלושה אזרחים יהודים בישראל הרצח לא פוענח עד היום אבל מיד כשזה קרה הואשם צעיר ישראלי ברצח מאחר ולא מצאו אותו בביתו. כעבור חודשים רבים נמצאה גופתו בעין כרם בירושלים והתברר שהוא התאבד עקב מצוקה נפשית הרבה זמן לפני ששנים מהנרצחים נרצחו. כל הסיפורים על הרוצח הצעיר נעלמו והיו כלא היו. המיתוס לא התאים בכלל למציאות.
היו בוודאי עוד מקרי רצח בלתי פתירים שאני לא זוכר.

יצחק רבין
יצחק רבין

סיור בעקבות הפסלים היכל התרבות, כיכר הבימה, כיכר מסריק, רחבת כיכר רבין

סיור בעקבות הפסלים

במסלול: היכל התרבות, כיכר הבימה, כיכר מסריק, רחבת כיכר רבין

 "התרוממות" בכניסה לרחבת היכל התרבות

פסל של מנשה קדישמןרוב פסליו של מנשה קדישמן בדרך כלל גדולים, והם עשויים מתכת כבדה, היא פלדת קורטן. הפֶסל הזה ניתן במתנה לעיר תל אביב. הפֶסל מוצב באזור התרבות של העיר, ליד תיאטרון "הבימה" ו"היכל התרבות". הפסל מראה לנו, כי אפשר להתרומם מעל לכוח המשיכה של כדור הארץ ולא ליפול. אם אפשר להתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ, אפשר לשנות את הדרך. הפסל יוצר ברגע הראשון של ההתבוננות אפקט של הפתעה מוחלטת: האם הפסל עומד לקרוס? האם כוח המשיכה של האדמה יאפשר לו להמריא? הפסל עשוי פלדה הנראית כאילו העלתה חלודה. הדבר מקנה הרגשה של מקוריות, כי הפסל אינו צבוע, וזאת בניגוד לאהבתו הגדולה של קדישמן לצבעים. גובהו 15 וקוטר כל עיגול הוא 5 מטרים.

 האמן: מנשה קדישמן, נולד בשנת 1932, בתל אביב.

קדישמןשתי תקופות בחייו משפיעות על יצירתו לאורך השנים: תקופת היותו רועה צאן בקיבוץ מעיין ברוך בעת שרותו כחייל בנח"ל, ותקופת חייו בתמנע במשך כשנתיים. הוא ידוע בעיקר בפיסול ובציור של כבשים, שאותם ראה ורעה ליד הגבול הבין לאומי של הארץ. הפריע לו מאוד, כי גם הכבשים סובלות מהגבול הבין לאומי.

קדישמן החל את עבודתו האמנותית בציור הדפסים, שהראשון שבהם יצר בעת לימודיו בלונדון. שם התוודע לצורת אמנות זו. מאז, בכל שלב בחייו האומנותיים חזר תמיד להדפסים. הוא תרם כמאתיים עבודות הדפס שלו לאוניברסיטת תל אביב, כדי שהסטודנטים לאמנות יוכלו ללמוד באמצעותם וגם להכיר את עבודותיו הלא מפורסמות.

בתחילת שנות ה 60 הוא החל לפסל פסלים על יסוד הנוף שראה והלימוד שלמד בעת שהותו בתמנע.

בשנת 1967 הוענק לו הפרס הראשון בתחרות הפיסול בביאנאלה בפריז. בשנת 1968 ייצג את מדינת ישראל בתערוכת ה"דוקו-מנטה" בגרמניה.

בשנת 1973 חזר מנשה קדישמן לארץ, לאחר שהציג את עבודותיו בגלריות מכובדות בעולם, והחל לייצר כאן פסלים גדולים עשויים מתכת ועץ. ברבים מפסליו הגדולים יש מוטיב מרכזי של אדמה וכוח המשיכה שלה. גם בבחינת "מן העפר באת ואל העפר תשוב".

בשנת 1982 החל לפסל את פסלי העקדה, בעיקר עקב המצב הכללי שהיה בארץ. הוא עצמו שימש פעם כמודל לפסל עקדה, בתור אברהם אבינו, בעבור האמן היהודי – אמריקני ג'ורג' סיגל, שקרא לפסל שלו "עקדת יצחק".

בשנת 1985 יצר בעצמו פסל "עקדת יצחק" והוא הועמד ברחבת הכניסה ל"מוזיאון היהודי" בניו יורק. אותו פסל הקים גם בהולנד בשנת 1986, ורק בשנת 1987 נוצרה הגרסה הישראלית לפסל זה העומד ברחבת המוזיאון לאמנות בתל אביב.

פרסומו הרב ביותר של קדישמן בא לו מהפסלים ומהציורים של הכבשים הצבועים שלו. הכול החל בביאנאלה בוונציה שנערכה בקיץ 1978. שם הוחלט, שהמוטיב המרכזי יהיה אמנות וטבע. קדישמן, שהיה בנעוריו רועה צאן בגליל, החליט שהוא יעשה פסל מיוחד במינו מעין פסל חי. את הביתן הפך לדיר כבשים, שאותן הביא מהרי יוגוסלביה, צבע את גבן בצבע כחול לבן, וישב ביניהם כרועה צאן כפי שהיה רגיל והכיר אישית. מובן, שמייצג זה היה מקורי ביותר, ועוד לא הוקם בשום מקום אחר קודם לכן. הדבר משך את כל מבקרי הביאנאלה, ונתן לו פרסום עולמי, ובכך העמיד אותו כאחד מבכירי הפַסלים בישראל. לאחר מכן ייצר הדפסים, תמונות ופסלים המבוססים על המייצג האמור.

בשנת 1995 הוענק לו פרס ישראל בתחום הפיסול.

 "רחבת התרבות" בין היכל התרבות ובית "הבימה"

בקצה שדרות רוטשילד נמצאת רחבה חדשה אותה תכנן האמן דני קרוון שפסליו הם גדולים ובעלי משמעויות. כאן ברחבה שבין התיאטרון הלאומי "הבימה" והיכל התרבות הוא תכנן מקום שתושבי העיר שמחים לבוא ולראות ולטייל בה.

מועד הפתיחה הרשמי של הכיכר נדחה פעם אחר פעם וקרוון מלא תלונות – כלפי הקבלנים, הספקים ועיריית תל אביב, שאינה מציבה לטענתו די שמירה כדי למנוע מהתושבים לעשות שימוש לא נאות בכיכר. קרוון עשה את הרחבה כאילו שהיא טבלית המתארת משהו. רק שכאן הטבלית היא על גבי הקרקע, ונמצאת מעל לחניון תת-קרקעי.

מצד ימין לרחבה עומד עץ סגלון על גבי גבעה מלאכותית שבאה לסמל את הגבעה שעליה עומד כיום היכל התרבות. מהגבעה הגדולה נשאר שריד שאותו רואים בגן יעקב. גבעה זו היה מקום המפגש של שיירות הגמלים שעבדו בהובלת זיפזיף לבניית העיר תל אביב.

על הקרקע רואים משטחים גדולים של מתכת. אלו מדרגות החירום לצורכי מילוט מתוך החניון התת־ קרקעי. (אצל מי המפתחות של הדלתות?)

מצד שני את האור לתוך החניון מכניסים דרך פסי זכוכית הנמצאים ליד מדרגות הכניסה הרגלית לחניון. לפי דעת האמן מאחר ובמקום הייתה משתלה שבה למדו ילדי בתי הספר שבסביבה הקרובה חקלאות או עבודות גינה (לגנן הראשי קראו קוהלת) הוא יצר בתוך הרחבה גינה קטנה מושקעת בתוך הרחבה כדי שתהיה הפרדה בין שטח הטיולים לבין הגינה ושתל בה צמחייה בעלת צבעים המשתלבים האחד בשני. מסביב לגינה יש ספסלי ישיבה כך שניתן לשבת ולהנות ממראה הפרחים והצמחייה.

בצידה המזרחי של הרחבה קיימות 3 במות עשויות בטון ובהם יש את כל האביזרים הדרושים להפעלת הבמה צריך רק להביא את הנגנים והזמרים לעלות ולהופיע בפני הקהל. קרוון מצא דרך להביא לרווחת הצופים ומעל לספסלי ישיבה יש מתקן המאפשר להניח בחודשי הקיץ בד להגנה מפני השמש.

קרוון התנגד בתוקף להעמיד במרכז הרחבה בית קפה או כל מתקן למכירת אוכל. מסביב יש מספר בתי קפה לנוחיות הקהל.

נתקדם במעלה הרחבה ונמצא בריכת מים שמשקפת את העומדים ומסתכלים לתוכה  כולל גם את היכל התרבות ובית "הבימה". לתוך המים הכניסו חומרים כימיים מיוחדים המונעים מאצות למיניהם להתפתח במים עומדים. ליד הבריכה נמצאות מדרגות הכניסה לחניון המוגנות בקירות זכוכית.

בחניון קיימת תאורה חשמלית וגם אור הנכנס דרך קירות ופסי זכוכית. כל רכב שנכנס לחניון לא צריך לחפש מקום פנוי על כך דולקת מנורה שמציינת איפה יש מקום פנוי לחנייה.

הקבלן הראשי לביצוע העבודות ברחבה הוא "אלקטרה – בנייה" ואת המרצפות עשו בבית החרושת של אקרשטיין.

 ציור קיר ענק של הצייר שוובל – על קיר היכל התרבות צייר שוובל ציור המתאר את תל אביב בראשיתה. שיני הזמן כירסמו בציור וקצת קשה כיום לזהות ולרות את המקומות שבציור.

שדרות חן

פסל "ללא שם" שדרות ח"ן ליד בית מספר 39 , הפסל נבנה בשנת 1989, והוא עשוי פלדת אל־חלד ללא צבע. אורכו 8 מטרים.

האמנית סיגל פרימור הוציאה אל חוצות העיר את הסלון שלה, כדי לשתף את הקהל. הפסל מורכב משלושה חלקים. מצד אחד רואים וילון או פרגוד המסתיר את הנעשה במטבח. מצד אחר, רואים את הספה שבסלון, אך הספה פונה החוצה אל הרחוב, לא לתוך הבית. במרכז אנו רואים שידה עם מגירות. החלק הימני גם דומה לפסנתר כנף המוצב בסלון. השידה היא עם מגירות פתוחות. הכול גלוי לעין כול. גם הווילון פונה החוצה. הפסל הזה הוא הסלון של אחד הדיירים הגר בסביבה או הסלון של הפסלת המתגוררת לרוב בארה"ב. הפסלת נישאה לאודי אלוני בנה של שולמית אלוני, וכבר הספיקה להתגרש.

סיגל פרימור נולדה בבאר שבע ישראל. למדה בבית  ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. הציגה מעבודותיה בגלריות שונות.

 עמוד, בורג וברווזים בכיכר מסריק

את הפסל הזה יצר האמן: מוטי מזרחי בשנת 1989, והוא עשוי צינור פלדה אל-חלד, וברווזים עשויים בברונזה. גובהו 4.5 מטרים.

הפסל מוצב בקצה הגינה על ֿשם תומס מסריק, שהיה נשיא צ'כיה, ולא במרכזה. ליד הפסל בריכת מים ובה מזרקה. האם יש קשר בין הבריכה לבין הפסל? לא ברור, העמוד עליו מוצבות שלושה ברווזים הרוצים לעוף לאן? לבריכה? את העמוד עשה האמן לגובה רב להראות את האפשרות להתרומם, והמשפך שבקצהו יונק לתוכו כלפי מטה את השאיפות שלנו.

מוטי מזרחי נולד בשנת 1946, בשכונת שבזי בתל אביב.

בשנת 1948 עברה המשפחה להתגורר בשכונת רמת ישראל שהייתה מעבר לואדי מוסררה [כיום: נתיבי איילון], במזרחה של העיר. עד היום מנהלת אשת האמן בבית המשפחה מרכז אנתרופוסופי ללמידה וטיפול אישי.

בשנת 1969 החל את לימודיו בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. הוא סיים בשנת 1974 והתמחה בעיקר באמנות מושגית, פרפורמנס בווידיאו ובצילום. היה הראשון שהחל לטפל בעיצוב תדמיתי ודימוי עצמי של האמן היהודי.

בגלל נכותו הקשה החל את דרכו האמנותית כצייר. רק לאחר זמן עבר לפיסול. כשנתיים לאחר סיום לימודיו העניק לו מוזיאון ישראל את פרס קולינר(Beatrice S Kolliner)  כפַסַל הישראלי הצעיר.

כשבע שנים לימד בבית ספר לאמנות "בצלאל" בירושלים ובבית ספר למורי אמנות ברמת השרון. בשנת 1987 העניק לו מוזיאון ישראל את "פרס סנדברג".

הציג את יצירותיו בשנת 1986 בביאנאלה בסאו פאולו, ברזיל, וכעבור שנה ב-1987 בביאנאלה בוונציה, איטליה.

 "השואה והתקומה" ברחבת כיכר רבין

את הפסל הזה עשה יגאל תומרקין לאחר שזכה בתחרות לעיצוב השואה והוא בחר לציין את השואה והתקומה של עם ישראל. לכן עשה "פירמידה הפוכה" להראות שהדברים הם הפוכים. הפירמידה פתוחה כלפי השמיים, לגבי התקומה השמיים הם הגבול. משנות ה-ֿ70 יצירותיו של תומרקין הן בעלות אמירה פוליטית. האמן משתמש ליצירת הפסל בעיקר בחומרים מקומיים. הרעיון של הפסל כשמו כן הוא. עליו להראות את המעבר: מן השואה אל התקומה. תומרקין אוהב להשתמש בעבודותיו בשלושה צבעים: צהוב, אדום וכחול. ברוב פסליו תמצאו את הצבעים הללו.

הצהוב: מסמל את המחלות, את הרוע;

האדום: את המלחמה, את הדם;

הכחול: את האופטימיות, את השמים, ואת העתיד.

הפסל נראה בעינינו כמעין תא מעצר, שאפשר להיכנס לתוכו ואפשר גם לצאת ממנו. השלבים מסביב הם הסורגים המקיפים את בית הסוהר, אך הם מתאימים גם לאותם הבגדים שלבשו במחנות ההשמדה: פסים פסים, לבנים ושחורים. השלבים יכולים גם להזכיר את פסי הרכבת ואת השלבים של התריס הסוגר עלינו.

מסביב לפסל יש שיחים ירוקים, שמסמלים את העתיד.

כאשר נכנסים לתוך הפסל, רואים משולשים מבטון. מסביב צבע צהוב. במרכז שחור. עליו מונחת חלק של מתכת חיבור קרונות רכבת. עליהם רואים כוכב מגן  דוד, המילה "זכור" והרבה חיצים המסמלים את כיוון ההליכה.

מתוך מרכז הפסל היו צריכים לזרום מים החוצה, המסמלים את המשכיות החיים, והם היו צריכים לזרום דרך שלוש תעלות מתכת לתוך חריצי השקיה היוצרים שוב משולשים.

 האמן: יגאל תומרקין נולד בשנת 1933 בדרזדן גרמניה. אביו היה שחקן ובמאי תיאטרון בגרמניה. יגאל עלה ארצה בשנת 1935 עם אמו, שנישאה שנית בארץ, למהנדס הרצל תומרקין  וזה אימץ אותו והעניק לו את שם המשפחה שלו, תומרקין.

כשהשתחרר מהצבא, החל לעבוד אצל הפסל והמורה רודי להמן, בעין הוד. כעבור שנה יצא לגרמניה לפגוש את אביו ועבד כשנה כתפאורן בתיאטרון "ברלינר אנסבל" אצל ברטולט ברכט. כאמן הוא עוסק גם בציור, בגרפיקה ובעוד מגוון רחב של תחומי אמנות.

חיבתו הרבה לים הביאה אותו להיות בין מייסדי סניף "הפועל-ים" שהיה בחוף הים (Sea Palace) בבת ים.  פרסים אחדים הוענקו בעבור עבודותיו.

בשנת 2004, הוענק לו פרס ישראל באמנות.

 אנדרטת השלום  בכניסה לבית העירייה

ככר רבין במקום בו נרצח, אנדרטת השלום בכניסה לבית העירייה

פסל סביבתי, שהוא אנדרטה לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, שנרצח במקום הזה ביום 4 בנובמבר 1995.

רעיון התכנון לפסל הוא של קלוד גרונדמן ברייטמן שהיא יו"ר אגודת המוזיאונים בישראל.

את העיצוב הסביבתי הכין האמן דוד טרטקובר. הפסל תוכנן והוקם בשנת 1999. בפסל רואים אבנים גדולות ושחורות שמתחתיהן בוערת אש. קירבת האבנים לקרקע מסמלות את קרבת יצחק רבין אל האדמה, בהיותו תלמיד בבית הספר החקלאי על שם כדורי. האבנים מסודרות כאילו חלפה בהם באותה העת רעידת אדמה. זו ההרגשה, שחשו אז כל תושבי המדינה לאחר הרצח.

זהו המקום שבו רצח יגאל עמיר את יצחק רבין אשר היה אז ראש הממשלה המכהן, בשלוש יריות אקדח שנורו אל גבו. במייצג אפשר לראות את מקומו ואת צעדיו של ראש הממשלה ואחריו את צעדיו של הרוצח. האירוע הנורא גרם לזעזוע קשה בקרב הציבור הרחב, ובעיקר בקרב הנוער. הם ביטאו את תחושתם הקשה בתגובה לאירוע, בציורי קיר.

האמן: דוד טרטקובר  צייר, מעצב גרפי, אספן ומומחה לתקשורת חזותית

נולד בשנת 1944, בחיפה. בשנת 1964 למד באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים. בשנת 1966 למד עיצוב גרפי באקדמיה London College of Printing. הציג את עבודותיו במקומות אחדים: במוזיאון ישראל, ירושלים; במוזיאון תל אביב, בביתן הלנה רובינשטיין. במוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1976 היה מרצה בכיר בבית ספר לאמנות "בצלאל" בירושלים.

אצר תערוכות רבות בארץ, והציג בתערוכות רבות בארץ ובעולם. עבודותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים ברחבי העולם.

בשנת 1978 זכה בפרס הראשון על הכרזה "שלום" במסגרת שנת השלושים למדינה. זכה במדליית זהב ובמדליית כסף בביאנאלה לכרזות בפינלנד.

פרסם ספרים אחדים בנושא כרזות ועיצוב. יצר ועיצב בשנת 1989 את קיר הקרמיקה במרכז סוזאן דלאל9; וכן עיצב את קיר הכניסה בנמל התעופה על שם בן גוריון. יצר קיר זיכרון לכנסת הראשונה, ובו תמונה המראה את ישיבת הכנסת הראשונה. תמונת הקיר מוצבת בכניסה בבניין, שבעבר הייתה במקום האופרה, ברחוב אלנבי 1 בתל אביב, ושקודם לכן, עם קום המדינה, שכנה בו הכנסת. בשנת 2002 הוענק לו פרס ישראל.