תגית: יעקב חפץ

פסלי חוצות בתל אביב

 פסלי חוצות בתל-אביב/יעקב מרקל

המשוטטים בתל אביב, לא יכולים שלא להתפעל מעשרות הפסלים המפארים את רחובותיה ומרחביה של העיר העברית הראשונה. כל מי שחלף אי פעם בכיכר היכל התרבות שליד תיאטרון "הבימה", וודאי ניסה לתהות על קנקנו של פסל שלושת העיגולים של האמן מנשה קדישמן. כל העובר ליד בניין העירייה ברחוב אבן ֿגבירול, מכיר את אנדרטת השלום שהוקמה לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במקום בו נרצח. פסלים ואנדרטאות אלה, ורבים רבים אחרים, מהווים חלק ממרקם החיים התרבותי העשיר ורב הסגנון של העיר תלֿ אביב. לא אחת, מעוררים בנו סמלים אלה תהיות וסקרנות: מי הוא האמן שעיצב את הפסל? בהשראת מה הוא נבנה? ומה הוא מסמל?

את המענה לשאלות אלה נותן לנו ספרו החדש של מורה הדרך הוותיק יעקב מרקל, יליד ותושב העיר תלֿ אביב, המתמחה בסיורים היסטוריים בעיר. הספר, "אמנים יוצרים בתלֿ אביב – יפו", אשר יצא לאור בימים אלה, מעלה על נס את סיפוריהם של האמנים והיוצרים שפעלו בעיר, לצד פרטים חשובים על יצירותיהם.

העיר הראשונה בארץ שבה הוחלט להקים פסלי חוצות הייתה דווקא ירושלים. ראש העיר המיתולוגי שלה, טדי קולק, האמין שעל ירושלים להידמות לערי בירה אחרות בעולם, אשר בהן פסלי חוצות הם חלק מנוף הסביבה ומתרבות המקום.

בשנות השבעים של המאה העשרים הוחלט, כי גם בתלֿ אביב – יפו, כמו במכובדות שבערי העולם, יוצבו פסלים בחוצות העיר. או אז, נבחרו 15 אמנים, וכל אחד מהם קיבל 15,000 דולר ליצירת פסלו. מבין פסלים ראשונים אלה, ניתן למנות את יצחק גולומבק, יעקב חפץ, דינה כהנא-גלר ואחרים.

יצחק גולומבק נולד בשנת 1956 בפולין. במהלך השנים, הציג את תערוכותיו בעיר וזכה לפרסים רבים.  בדרך כלל, לא נהג גולומבק לתת שם מיוחד לפסליו. הפסל המוצג כאן, שכותרתו "ללא שם", הוקם בשנת 1990, לאחר שהוזמן מהאמן על-ידי העירייה. הפסל מוצב בשדרות ירושלים – קרן רחוב יהודה הימית, למרות שמלכתחילה הועידו אותו למדרכה שמול שדרות דוד המלך2. הפסל מציג את הסביבה העירונית, שבה מוציאים או זורקים לרחוב חפצים שאינם נחוצים עוד, והם הופכים לערימה. הפסל עשוי ברזל, צבוע ירוק וגובהו כמטר ושמונים.  במקורו היה הפסל צבוע ירוק זית, אך לאחר שיפוץ לא מוצלח הוא נצבע בירוק כהה, אשר לדעת רבים פוגם ברעיון המקורי.

 

 

 

 

 

יעקב חפץ נולד בשנת 1946, בעיר רחובות. למד בתלֿ אביב אצל הצייר רפי לביא, זכה למלגות ופרסים והציג את תערוכותיו בארץ ובעולם. בזכות נישואין לחברת קיבוץ איילון, היה חבר בו עד לשנת 1999, אז עזבו בני הזוג לארה"ב. את פסלו "ניסיונות התעופה הראשונים מספר 3" העמיד ברחוב איינשטיין   12 ברמת אביב. הפסל הוקם בשנת 1989, והוא עשוי לוחות פלדה. גובהו 4.5 מטרים. פסל דומה לזה מוצב במחנה חיל האוויר בתל נוף.

 

 

 

 

 

 

דינה כהנא-גלר, נולדה בשנת 1949, בקיבוץ להבות הבשן. למדה בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים, בו גם לימדה ושימשה כראש המחלקה לעיצוב קרמי. מלבד יצירתה, כהנא-גלר גם אוצרת תערוכות של אומנים אחרים. את פסלה "ללא כותרת" העמידה ברחוב קרליבך 1. הפסל הוקם בשנת 1990, והוא עשוי אבן ובטון. גובהו 4.8 מטרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

שני אמנים דגולים העמידו בתל-אביב פסל העוסק בעקדת יצחק האחד הוא מנשה קדישמן, שנולד בשנת 1932, בתלֿ אביב. קדישמן ידוע בעיקר בפיסול ובציור של כבשים, שאותם ראה ורעה ליד גבול הארץ, עת היה רועה צאן בקיבוץ מעיין ברוך בעת שירותו כחייל נח"ל.  קדישמן למד פיסול אצל האמנים משה שטרנשוס ורודולף להמן. בשנת 1959 נסע ללמוד בבית ספר לאמנות "סנט מרטינס" בלונדון. לאחר שהציג את עבודותיו בגלריות מכובדות בעולם, חזר קדישמן לארץ בשנת 1973, והחל לייצר כאן פסלים גדולים עשויים מתכת ועץ. ברבים מפסליו הגדולים יש מוטיב מרכזי של אדמה וכוח המשיכה שלה, גם בבחינת "מן העפר באת ואל העפר תשוב". בשנת 1982 החל לפסל את פסלי העקדה, בעיקר עקב המצב הכללי שהיה בארץ. הוא עצמו שימש פעם כמודל לפסל עקדה, בתור אברהם אבינו, בעבור האמן היהודי – אמריקני ג'ורג' סיגל, שקרא לפסל שלו "עקדת יצחק". בשנת 1985 יצר את הפסל "עקדת יצחק" והוא הועמד ברחבת הכניסה ל"מוזיאון היהודי" בניו יורק. אותו פסל הקים גם בהולנד בשנת 1986, ורק בשנת 1987 נוצרה הגרסה הישראלית לפסל זה העומד ברחבת המוזיאון לאמנות בתלֿ אביב. פרסומו הרב ביותר של קדישמן בא לו מהפסלים ומהציורים של הכבשים הצבועות. שימושו במוטיב זה החל בביאנאלה בוונציה שנערכה בקיץ 1978, שם הוחלט שהמוטיב המרכזי יהיה אמנות וטבע. קדישמן, הפך את הביתן לדיר כבשים, שאותן הביא מהרי יוגוסלביה, צבע את גבן בצבע כחול לבן, וישב ביניהם כרועה צאן כפי שהיה בעברו. מובן, שמיצג זה היה מקורי ביותר, משך את כל מבקרי הביאנאלה, נתן לו פרסום עולמי והפך אותו לאחד מבכירי הפַסלים בישראל. לאחר מכן ייצר הדפסים, תמונות ופסלים המבוססים על המייצג האמור.

 בשנת 1995 הוענק לו פרס ישראל בתחום הפיסול. האמן השני שעסק בעקידת יצחק היה דניאל כפרי, שנולד בשנת 1945 בסלובניה. משפחתו שרדה את השואה בסיוע ידיד גוי, ובשנת 1949 עלתה לארץ ונקלטה בקרית מוצקין. בבית הספר התגלה כישרונו המיוחד של כפרי לפיסול. לאחר גמר שירותו הצבאי בשנת 1966 התקבל ללימודים ב"בצלאל", בשנים אלה עבד לפרנסתו כחורט מצבות. לאחר מלחמת יום הכיפורים כפרי חזר בתשובה והפך חרדי. הוא הפסיק לפסל, שכן הדבר אסור על פי התורה. כפרי חי כחרדי במשך 18 שנה, אז חזר בשאלה. משפחתו הלכה אחריו ונשארה מאוחדת. כפרי גר בשכונת ימין משה בירושלים, מול חומות העיר העתיקה. לכפרי סטודיו בעיר קררה שבאיטליה וסטודיו ליד העיר כּרכור בישראל. פסלו, "שערי האמונה", העשוי אבן גיר, הוזמן בשנת 1974 מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים בידי מרדכי מאיר שהיה הבעלים של מגדל שלום בתלֿ אביב. הפסל היה אמור להיות מוצב על שפת הים אך לבסוף הוחלט להעמידו בראש הפסגה של גן אברהם ביפו העתיקה. כפרי  רצה להראות בפסלו את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לכן, הוקם הפסל בצורת שער דרכו נכנסים אל הארץ המובטחת. הפסל מתחיל מתוך שתי אבני הכותל המערבי, וממשיך אל עמודי ההבטחה ומעליהם קורה המציינת את הגשמת ההבטחה.

 בעמוד הימני של הפסל ניתן לראות את אברהם אבינו, שקיבל הוראה מהאל להעלות את בנו יצחק לעולה. מתוך אמונה באל, אברהם מוכן להקריב את בנו ועל אמונה זו הוא מקבל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בעמוד השמאלי רואים את "חלום יעקב", בו יעקב אבינו שוכב על הארץ ולמראשותיו אבן, ובחלומו הוא רואה מלאכים עולים ויורדים בסולם. בעקבות החלום יעקב מקבל את ההבטחה על הארץ שמתחתיו. הקורה העליונה מראה את כיבוש יריחו, המסמלת את הגשמת ההבטחות לאבות האומה.

מיכה אולמן נולד בשנת 1936, בתלֿ אביב. למד בבית הֿספר לאמנות "בצלאל" בירושלים, ולאחר מכן למד בלונדון. בהמשך, לימד ב"בצלאל" ובטכניון בחיפה, ואף הוזמן להיות מרצה אורח באקדמיה לאמנויות יפות בדיסלדורף, גרמניה. אולמן הציג תערוכות יחיד מעבודותיו במגוון גלריות בארץ ובעולם. אולמן יצר אנדרטה לזכר שריפת הספרים שהתרחשה במאי 1933, על-ידי סטודנטים גרמניים בכיכר בֶּבֶּל בברלין. האנדרטה נחנכה במרץ 1995.

אלי אילן נולד בשנת 1928, בוויניפג, קנדה. בשנת 1948 עלה לישראל והשתתף במלחמת הקוממיות. למד ציור וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1957 הוא חזר לקנדה ולמד פיסול באוניברסיטה "אונטריו", לצד לימודיו באקדמיה לשוטרים. בשנת 1959 חזר לישראל, התגייס למשטרה ושירת בה 4 שנים. משנת 1963 הקדיש את כל זמנו לפיסול. בשל מורכבות יציקת פסלים מברונזה, אילן התגורר רוב הזמן בטוסקנה שבאיטליה. אילן נפטר בשנת 1982 ונטמן בקריית שאול. פסלו, "מלחמת בני חושך בבני אור" מוצב ברחבת הֿי"א אשר בקרן הרחובות ויצמן – בארי. הפסל הוקם בשנת 1973, והוא עשוי מברונזה. אילן הקדיש את הפסל לזכר י"א הספורטאים, המאמנים ושופטי הספורט הישראליים אשר נרצחו באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 בידי קבוצה של מחבלים.

 

 

 

צדוק בן דוד נולד בשנת 1949, בתימן. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949. בשנת 1971, לאחר שירות בנח"ל מוצנח, החל את לימודיו בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. כעבור שנתיים הוצא מבית ספר בטענה של חוסר התאמה, מוריו ניבאו שלעולם לא יהיה פַסל. לאחר שהשתתף במלחמת יום כיפור, יצא ללונדון לשמש שוליה אצל פַסל קרוב משפחתו. בשנת 1975 יצא ללמוד אמנות באוניברסיטת רידינג באנגליה, ולאחר מכן, למד באוניברסיטת סנט מרטין והפך לאחד המרצים בה. לאחר הצלחתו בחו"ל, הוזמן להשתתף בתערוכות בארץ, ובשנת  1988 אף ייצג את ישראל, יחד עם הפסל מוטי מזרחי, בביאנאלה בוונציה. בן-דוד המשיך לזכות להצלחה גם בחו"ל, וכאשר החלה עיריית לונדון לשפץ את אזור "הקנארי וורף" (Canary Wharf) בשנת 1994, פסלו המוצב שם נבחר לשמש כסמל האזור. פסלו, "שמים וארץ" מוצב ברחוב אחימאיר פינת רחוב רקאנטי. הפסל הוקם בשנת 1995, והוא עשוי בטון, סיבי פיברגלס ונירוסטה. הפסל נתרם בידי הוריו של החייל ניר גולומב ז"ל להנצחת בנם, שנפטר ממחלה בעת שירותו הצבאי, והוצב בכיכר לא הרחק ממקום מגוריו. המשורר נתן זך כתב את דברי השירה האלה, המצורפים לפסל: כל הדברים האנושיים רחוקים מדי, לא בהישג יד, דבר לא נרפא, הכל פתוח. החלק הפנימי של הפסל נצבע כחול המסמל את שמי ישראל. בחלק החיצוני מצויות כ 600 דמויות בגדלים ובתנוחות שונות, העשויות פיסות פלדת אל ֿחלד, ומרותכות זו אל זו ליצירת כמעין מעטפת לחלק הפנימי. מעטים מתושבי שכונת רמת אביב ג' לא אהבו את צבעו הכחול של הפסל ולא את האמן, שעל מוצאו הושמעו הערות גזעניות.

ערן שקיןנולד בשנת 1962, בישראל. בשנת 1980 סיים את לימודיו ב"ויצ"ו צרפת" בתלֿ אביב, ולמד תולדות האמנות באוניברסיטת תלֿ אביב. בשנת 1984 החל את לימודיו בבית ֿספר לאמנויות "בוזאר" בפריז. במאי 2005 החליטה "מקסימדיה", חברה לשילוט חוצות, להעלות סדרה של תמונות קומיקס על עמודי המודעות העגולים, שעדיין נמצאים על מדרכות תלֿ אביב. נבחרו כ 176 עמודים, שעליהם יוצגו דמויות קומיקס מצוירות, פרי עבודתו של שקין. שקין מרבה ליצור פסלים וציורים הקשורים בנושא מים. פסלו, "אקוודוקט" מוצב בשדרות רוטשילד 30. ביצירתו, מעלה שקין שאלות לגבי הקשר בין טכנולוגיה וטבע: "מבחינתי, הפסל מבטא את הנתק בין המחשבה לבין הרגש שקיים אצלי כאדם מודרני תרבותי, האדם המודרני-התרבותי מפר את הקשר הזה, כשהוא יוצר אובייקט שיש בו רק ערך אסתטי או רק ערך פונקציונאלי". בפסל, מעביר האמן את הרגשתו, ובו רואים את מעבר המים החיים דרך האקוודוקט שנוצר בתקופה הרומית, ואת אשר קורה כאשר האדם מתערב בטבע. בפסל אפשר לראות כ הפסל נוצר בהשראת פיגוע טרור שהתרחש במרץ 1993 ברחוב העליה בתל-אביב, שם קיפדו את חייהם נתן עזריה וגרגורי אברמוב. בשל העדר מקום, לא הוצב הפסל במקום האירוע, אלא בשדרות רוטשילד.

 

יעקב דוב גורדון, האמן שפיסל את הפסל "אריה" המוצב בסמטה פלמונית [זה לא נקרא סמטה פלונית?], הגיע לארץ לשנה על בסיס מלגה שקיבל מהאקדמיה בה למד בארה"ב. בדרכו לארץ עבר במצרים ובה השתלם באדריכלות מקומית. בשנת 1920 הוא הגיע ארצה, והתיישב בתלֿֿאביב.  גורדון הבין שהעיר תלֿ אביב תתרחב מאוד, התריע על כך לפני מועצת העיר, ודרש שייתנו את דעתם לצורת העיר ולרוחב רחובותיה. עוד, ביקש לבנות ליד הגימנסיה הרצליה מוזיאון. אום, דבר מרעיונותיו לא מומש, והוא עזב את הארץ. פסל האריה עשוי אבן