תגית: יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא

גדולתו וחשיבותו בכל הדורות הייתה כל כך גדולה עד שמספיק היה לומר רבי והכול ידעו למי הכוונה. רבי ערך את המשנה וקבע אותה לדורות בערך בשנת 200 לספירה. גם אם היו עוררין על פסיקתו היא לא מוצאת את ביטויה בספרי התלמוד. הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל, נצר ישיר להלל הזקן ולמעשה היה אחרון התנאים. מקובל שהוא נולד בתקופת הגזרות הקשות ביותר שהיו לעם ישראל גזרות השמד של אדריאנוס הקיסר שבאו בתגובה למרד שמעון בר כוכבא במאה השנייה לספירה.

רבי, למד מגדול הדור בתקופתו רבי שמעון בר יוחאי, ואחרים. כנראה שרבי נפטר לבית עולמו בשנת 220 כעשרים שנים לאחר שסיים את סגירת המשנה. כנראה שנקבר בציפורי שכיום היא גן לאומי שבחפירות הארכיאולוגיות שהחלו במקום כבר משנת 1931 מצאו ממצאים רבים המוכיחים שציפורי הייתה עיר גדולה והתקיימה כעיר יהודית לפחות עד המאה החמישית. פסיפסים רבים נמצאו באתר ובהם יש גם דמויות של נשים.

יש הטוענים שנקבר בבית שערים ולא בציפורי.

רבי יהודה הנשיא, היה ראש הסנהדרין המקובל לא רק על היישוב היהודי כי אם גם על שרים ושועים מהשלטון הרומי בארץ ישראל. הוא הוציא פסקי הלכה שדרשו מהיהודים לנהוג בכבוד בשלטון הרומי ולא לרמות את מס ההכנסה של הרומים. מבחינה פוליטית הוא העביר את מרכז שילטונו לציפורי והסנהדרין היה מתכנס בציפורי. מאחר והיה חכם ומקובל על העם הוא שלט על הסנהדרין וכל פסקי הדין היו בהתאם להנחיותיו.

כנשיא הסנהדרין הוראותיו הועברו לקהילות ישראל בתפוצות ומי שלא קיבל את פסיקתו היה צפוי לעונש מלקות ונראה שיהודי התפוצה לא הימרו את פיו. נשיא הסנהדרין היה קובע את עיבור החודש וכמובן שגם את עיבור השנה והייתה לו הסמכות להטיל חרם ויותר חשוב מכך לבטל חרם או נידוי שהוטל על ידי חכמים.

רבי יהודה היה ידוע בעושרו העצום והוא נהג לתמוך בבתי המדרש ובתלמידים שידם לא הייתה משגת לשבור שבר. השאלה הגדולה היא מנין עושרו הרב? שהרי היה תלמיד חכם שלמד כל חייו. מסתבר שהלל הזקן היה עשיר ובמשך הדורות היו בני המשפחה צוברים עוד ועוד שטחי קרקע חקלאי, ולמשפחה היו כרמי גפנים, שדות חיטה ומטעי זיתים חלקם הגדול באזור העיר לוד.

עיקר עושרו בא מגידול האפרסמון שאותו גידלו בעמק הירדן עוד מתקופת הורדוס וקליאופטרה ולברך 'בורא מיני בשמים' אפשר וצריך רק על האפרסמון של רבי.

מעמדו של רבי היה כל כך חזק שחז"ל מספרים כי הקיסר אנטוניניוס (ואולי היה זה רק המושל) שישב דרך קבע בטבריה היה נוהג לבוא לביתו של רבי בציפורי דרך מנהרה שהובילה מביתו של המושל בטבריה ועד לביתו של רבי בציפורי. מקובל שהקיסר התייעץ בו בעיקר ביחסים שבינו לבין משפחתו ושריו הקרובים. הקיסר התלונן בפני רבי שהשרים מפריעים לו במערכת השלטון המסובכת גם ללא ההפרעה. הצעתו של רבי הייתה פשוטה להרוג את המפריעים אבל את התשובה הוא נתן בהדגמה אישית מוזרה. רבי היה לוקח את הקיסר לטייל עמו בגינתו הגדולה ושם היה עוקר מהשורש ירק אחד בכל פעם עד שהקיסר הבין את הרמז "לא את כולם בבת אחת אלא כל פעם אחד מהשרים".

מעמדו הנכבד של רבי בא לו מכך שהוא היה זה שחתם את המשנה – התורה שבעל פה. זהו מפעל חשוב ביותר שהחל לאחר חורבן בית שני כאשר היה ברור לחכמים שלא ניתן יהיה לקיים את הילכות הדת כפי שהיה נהוג בבית המקדש שאיננו יותר ויש להחליף אותם במשהוא אחר שירכז את ערכי הדת.

מעניין, אבל רבי התנגד לכל ניסיון של מרד או עימות כנגד השלטון הרומי. בוטל הרצון לבנות את בית המקדש מחדש כדי שלא ליצור מצב של ניגוד אינטרסים עם השלטון הרומי.

בתקופתו של רבי, הביא רבי יוסי בן חנינא ציטטא מפי הקדוש ברוך הוא עצמו כהוראה מפורשת "שאין למרוד באומות העולם" "אגודת ישראל" בתחילת דרכה אמרה ש"אין לעלות בחומה" וזו אותה הכוונה.