תגית: חיפה

חיפה

חיפה

נתחיל את סיורינו בעיר חיפה בתצפית מרחוב יפה נוף שהוא רחוב הפנורמה של העיר חיפה, מכאן נוכל לראות את כל העיר פרושה על כף ידינו ואם הראות טובה נוכל לראות למרגלות ההר את העיר העתיקה במעגל היותר רחוק הנמל וכל המפרץ עד לעכו. מפרץ זה היה בעת העתיקה מקום המחבוא של שודדי הים שהיו שודדים וגונבים מאוניות העוברות בים. שמו בערבית היה "אל חרמייה".

הסבר קצר על ההיסטוריה של העיר.

בערך בשנת 1761 יסד ד'אהר על עומר מושל הגליל את העיר חיפה המודרנית המוכרת לנו כיום. מתי נוסדה העיר בעת העתיקה לא כל כך ברור אבל, חיפה, מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת מגילה (דף כד) "לא ישא את כפיו. אמר רב אסי: חיפני ובישני לא יישא את כפיו. תניא הכי: אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה"

וגם במסכת בבא בתרא (דף י"ב) מופיע לנו השם חיפה. "אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים". קברו של רבי אבדימי נמצא בדרך העצמאות.

סביר מאוד שיהודים ישבו באזור חיפה בזמנו של אליהו הנביא שעיקר פעילותו היתה בהר הכרמל. בוודאי גם באו לבקרו במערה בה התגורר כפי שזה גם כיום מקום משיכה לתיירים. ( נמצאת בקריית אליעזר)

בחפירות ארכיאולוגיות באזור חיפה נמצאו מטבעות מתקופתו של אלכסנדר ינאי. אך את מקור השם חיפה ניתן רק לנחש. אולי משמו של הכהן הגדול "כיפא" או משמו של השליח הראשון של ישו כפי שמופיע בלוקס ג' ואולי מקור השם מחיפוי העיר המחפה על הכרמל או להיפך.

 בגינה קטנה בקצה המערבי של הרחוב נמצאת אנדרטת הנצחה לביקורו הקצר של נפולאון בחיפה בצורת תותח תורכי ישן. כאשר יצא צבאו של נפולאון לכיוון עכו הוא עצמו רכב בראש הצבא בדרך היבשה אבל את הנשק הכבד תותחי מצור, וכו'. הוא שלח בספינות. נפולאון עמד בגבעה הזו וצפה על מפרץ עכו וראה כיצד הספינות שלו נופלות לידי ספינות מלחמה אנגליות שארבו בתוך המפרץ. הוא ניסה להציל את המצב כששלח רץ מהיר לכיוון טנטורה בניסיון לעצור את הספינות אל איחר את המועד. נפוליון המשיך את דרכו לעכו. אך בליבו כנראה כבר הבין את אשר יקרה לו שם. אבל אי אפשר לשנות את ההיסטוריה. בשנת 1840 הקימו אנדרטה לזכרם של חיילי נפולאון בכניסה למנזר סטלה מאריס.

 מכאן ניתן לעבור אל שכונת כאבאביר

את המסגד הגדול של תנועת "האחמדיים" בעל שני הצריחים ניתן לראות מרחוק.

בצדו המערבי של הר הכרמל המשקיף אל הים התיכון שוכן הכפר הערבי כבאביר ביחיד זה כובאר אך מרגלות הכפר נושקות אל נחל שיח, ופרוש השם הוא 'צלף השיח' ואלו מרובים בנחל ולכן ניתן לכפר השם כבאביר.

הראשון שהגיע לאזור הכפר עד כמה שהמידע ההיסטורי ידוע היה ערבי בשם עודה שהגיע בשנת 1850, מהכפר נעלין שבהר השומרון. כנראה שאחת הסיבות שהוא הגיע היה למנוע את הגיוס של אחד מחמשת ילדיו לצבא התורכי שהיה ידוע היטב בתענוג השירות בו. במשך השנים הגיעו עוד משפחות מהכפר נעלין ואליהם הצטרפו משפחות מוסלמיות מאזור חיפה והכפר פרח ושגשג.

האחמדים היושבים כיום בכפר הם משנת 1928 והראשון שהגיע היה ג'לאל אל דין שאמס שהגיע מהודו והתיישב בכפר. כיום האחמדים הם 80% מתושבי הכפר, השאר הם מוסלמים ומעט יהודים. בשנת 1934 נחנך המסגד עם מרכז רוחני להפצת עקרונות התנועה האחמדית. התנועה מתנהלת כיום כעמותה שהוועד המנהל אותה נבחר מבין תושבי הכפר האחמדיים.

התנועה האסלאמית-אחמדית נוסדה בשנת 1889 בידי מירזא ע'ולם אחמד שנולד בכפר קאדיאן שבחבל פונג'אב שבהודו. בגיל 40 קיבל השראה והתגלות מאללה ובעקבותיהן הכריז שהוא עצמו המשיח, אשר עליו הטיל אללה לחדש את פני האסלאם. הוא מצא בקוראן סימוכין לנבואותיו ולמצווה החשובה שעליו להפיץ את תורתו בעולם כולו. כיום נפוצה הדת על פני חמשת היבשות ויש לה כמעט 15 מיליון מאמינים.

 ברחוב המקביל לרחוב הפנורמה נמצאים מקדש הבאהיים והגנים שלהם. ניתן לבקר במקדש ובגנים הנפלאים שהם הקימו על מורדות הכרמל.

שמה של הדת נגזר משמו של מייסדה מירזא חוסין עלי, שנקרא על ידי המאמינים "בהא אוללה" כלומר זוהר השמיים. דת זו נוסדה בשירז שבפרס (כיום אירן) בתאריך 9.10.1820 ולכן למספר 19 יש חשיבות בערכי הדת. גם לוח השנה שלהם מורכב מ-19 חודשים בני 19 יום. גם דת זו היא התפצלות מתוך האסלאם ומושפעת בעיקר מהפלג השיעי. מטרת הדת החדשה היא לאחד את כל מרכיבי האסלאם ולהכיר בכל הנביאים הקודמים שהיו בכל הדתות. "בהא אוללה" פירושו שער ומכאן שם הדת המתייחסת לאימאם השנים עשר (12) של כת השיעה. בשנת 1844 בדיוק אלף שנים לאחר עלייתו לשלטון, של האימאם הנסתר של כת השיעה הכריז על עצמו עלי מוחמד שהוא בעצמו הנציג האוטנטי של האימאם הנסתר של השיעה, ולכן הוא משמש כיום ה"באב" (שער) הנוכחי. הוא החל להטיף בעיר שירז על חזרה לשורשי הדת. בספטמבר 1844 הוא חזר מהעלייה למכה (חאג') החליט לשנות את חוקי הדת השיעית בעיקר בכך שביקש ליצור שוויון בינו לבין החליף הרביעי, עלי איבן טאלב. בגלל התגרותו בקודשי האסלאם הוא נאלץ לעבור לאיספהן ושם נאסר.  בקיץ 1850 הומתו שבעה מאנשיו בכלא וגם הוא עצמו נורה למוות וגופתו הושלכה לתעלה צדדית. חסידיו שחששו שיקרה משהו לגופתו לקחו וקברו אותה במקום נסתר ובלתי ידוע לציבור. לאחר טלטולים רבים וקשים הובאו עצמותיו לקבורה בעכו ביום 31 בינואר 1899 שנהפכה בינתיים למרכז הדת הבהאית. מאמיניו הרבים העבירו את עצמותיו ביום 21 במרס 1909 למרכז הר הכרמל ומעל לקברו הוקם מבנה גדול, שהפך למקדשם. הבהאיים רואים ביופי החיצוני אחד מעיקרי הדת ולכן הם שוקדים על יופיו של המבנה ועל הגנים שמסביב לו. כיום הדת נפוצה בלמעלה ממאה ותשעים מדינות וספרי הקודש שלה תורגמו לשפות רבות. מאמינים מרחבי העולם מגיעים למרכז בחיפה לפי תורנות מסוימת ועובדים תקופה קצרה במקום ללא תשלום. בגנים אסור לשבת.

 השכונה הגרמנית

בשנת 1868 הגיעה קבוצה של כחמש מאות גרמנים בני כת הטמפלרים ממדינת וירטמברג שבגרמניה לחיפה. הקבוצה בראשותם של התיאולוג כריסטוף הופמן וג'ורג' הרדג מחליטה להתיישב בפאתי העיר חיפה. בעיקר כדי שלא להיות במגע צרוף עם תושבי העיר המוסלמים ובעיקר ששטח הקרקע הגדול שיכלו לרכוש במחיר סביר היה מחוץ לעיר. (כיום רחוב בן גוריון). כריסטוף הופמן מסביר ומשכנע את בני קהילתו שיש להחזיר את הארץ המובטחת לעם האל ולצורך זה לפתח ולהכשיר את הארץ לקראת בואו של המשיח. הקהילה מקימה שכונה במתכונת של הכפר הוירטמברגי שלשיטתו היו רגילים, והם בנו בתי אבן. הם מביאים את כל מגוון בעלי המקצוע הדרושים. כעבור חודשים אחדים רבים ביניהם ראשי הקבוצה והיא מתפצלת. חלק מהקבוצה בראשותו של התיאולוג הופמן עוברת ליפו ושם רוכשת את שרידי המושבה שהשאירו אחריהם המתיישבים האמריקנים שעזבו את הארץ בעזרתו של הסופר מרק טווין. הקבוצה בראשותו של ג'ורג' הרדג נשארת בחיפה. הטמפלרים הקימו בארץ 7 התיישבויות ברחבי הארץ.

כיום חידשו את הבתים שנשארו והביקור במושבה הוא חוויה מרנינה. רחוב בן גוריון מהווה המשך של מורדות הגנים הבאהיים. ברחוב יש כיום גלריות, מסעדות, בתי קפה ומוזיאון העיר הממוקמים בתוך המבנים ההיסטוריים של הטמפלרים. ביניהם בית גוטליב שומאכר – מהנדס וארכיאולוג שחקר אתרים ארכיאולוגים אחדים ברחבי ארץ ישראל. וביתו של לורנס אוליפנט שמשרתו האישי היה נפתלי הרצל אימבר ואולי בבית זה חיבר את ההמנון הלאומי שלנו "התקווה".

 סמל העיר: חיפה שהיא עיר מעורבת עוד מתקופת המנדט הבריטי, רוצה בסמל לעיר כפי שיש לעיר תל אביב. בשנת 1934 יזם ראש העירייה חסאן שוכרי את יצירת הסמל לעיר שישקף את כל גווני העיר. זהו מבצע לא קל ופשוט, תושבי העיר השונים יהודים כערבים, צריכים לאמץ ולחבב אותו, ובעיקר השלטון הבריטי צריך לאשר אותו. ראש העירייה פנה לציבור להגיש הצעות לסמל. הוגשו כמה עשרות הצעות ביניהן של הציירת אסתר ברלין אשתו של האדריכל יוסף ברלין. ההצעה שלה הייתה הכי קרובה לליבו של ראש העירייה והיא קיבלה את היוזמה לתכנן את הסמל בהתאם להנחיות שקיבלה ממועצת העירייה. ביום 22 ביוני 1936 אישרה מועצת העירייה את הסמל שהוגש לה על ידי האמנית אסתר ברלין.

  מנזר הכרמליטים ב"סטלה-מריס" 

אחד המבנים המפורסמים בחיפה הוא בניין מנזר הכרמליטים הנמצא בהמשך רחוב שדרות הציונות בדרך סטלה מאריס. המסדר הכרמליטי קרא לכנסייה שלו "כוכב הים" שתרגומו ליוונית הוא סטלה מאריס. המבנה משקיף ממרומי ההר על הים. הכנסייה מוקדשת למרים אם ישו ויכול להיות שהשם הוא שיבוש של שמה מכוכב מרים נהיה כוכב הים.

המסדר הכרמליטי מקורו מתקופת שלטון הצלבנים בארץ הקודש ונוצר על ידי נזירים שהשתכנו במערת אליהו. בשנת 1291 גורשו הנזירים מהארץ כמו שאר הצלבנים שהיו כאן.

בשנת 1630 החלו נזירים של המסדר לחזור אל ההר ורכשו את האזור מחדש מהשליט של הר הכרמל. הם בנו מנזר בקרבת מערת אליהו אך שליט הגליל ד'אהר אל עומר הרס אותו ולאחר שנים אחדות שוב בנו מנזר ושליט אחר עבאללה פשה מושל עכו הרס את המבנה החדש עד שהאפיפיור גרגוריוס השישה עשר אישר למסדר מעמד של "כנסיית אֵם" והדבר יצר מצב שבו לא היה נוח לשליטים להתנכל למבנה ולנזירים.

בתקופת השלטון הבריטי הועמד ליד המנזר המכ"ם שהיה פולש ומחפש בים את אוניות המעפילים ותנועת המרי העברי החליטה לפוצץ אותו באמצעות יחידת פלמ"ח.