תגית: זאב ז'בוטינסקי

אברהם שטרן – יאיר

אברהם שטרן "יאיר".

נולד ביום י"ח בטבת תרס"ח, 23.12.1907; בעיירה סובלאק שבליטא.
נרצח ביום כ"ה בשבט תש"ב, 12.2.1942, ונטמן בחלקה  40  שורה  16  מקום 10.
אברהם שטרן יאיר משחר נעוריו הצטיין מאוד בלימודיו בבית הספר וגם בביתו המשיך ולמד עברית מפי מורה פרטי. כנער בעל זיקה ציונית עלה לארץ ישראל ביום 10 בינואר 1926 כדי להמשיך את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים. בסיום ליטמודיו קיבל את תעודת הבגרות ופנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, במחלקה למדעי הרוח. במסגרת לימודיו הכיר והתיידד מאוד עם סטודנט אחר דויד רזיאל, ושניהם היו פעילים בסניף ה"הגנה" בירושלים. אברהם סיים את לימודיו באוניברסיטה בהצטיינות וקיבל מֶלַגַה להמשך לימודי שפות יוון ורומי, באוניברסיטת פירנצה, איטליה.
כאשר הוביל סגן מפקד ה"הגנה" בירושלים, אברהם תהומי את הפילוג מה"הגנה", פרשו אתו שני החברים אברהם ודויד והקימו יחדיו את ארגון הגנה ב', שהפך ברבות הימים לארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). אברהם שטרן שלמד מוסיקה ונגינה עוד בהיותו ברוסיה, כתב בתקופת לימודיו, שירים אחדים וביניהם גם את השיר "חיילים אלמונים" שיהיה לימים ההמנון של המחתרת. הוא אימץ לעצמו את השם המחתרתי "יאיר" – כשמו של מנהיג הקנאים במצדה – אלעזר בן יאיר. הוא כתב ביחד עם דויד רזיאל את הספר "האקדח", ללימוד השימוש בכלי נשק זה, ועוד מאמרים רעיוניים בשאלות תנועות שחרור ומחתרת. הוא הקדיש את חייו למחתרת, ונשלח על ידי אברהם תהומי לפולין לעסוק ברכש של נשק למחתרת ובהקמת תאים של חברים שיצטרפו בעתיד למלחמה בבריטים בארץֿישראל. שטרן, ראה בבריטים, יותר מאשר בערבים את האויב העיקרי של היהודים להשגת עצמאות בארץֿישראל.לכן קרא למלחמה באויב לפי הבנתו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה החליטו בהנהגת היישוב שמחתרת "ההגנה" תעזור לצבא הבריטי במאמץ המלחמתי.
גם זאב ז'בוטינסקי המפקד העליון של בית"ר ושל מחתרת אצ"ל החליט שיש להפסיק כל פעולה עד לאחר המלחמה. אברהם שטרן התנגד לכך ודרש להמשיך במאבק כנגד הבריטים ולכן הקים מחתרת חדשה בניגוד לדעתו של ז'בוטינסקי, שתקבל את השם לוחמי חרות ישראל, לח"י.
לדעת שטרן, הבריטים הם האויב של היהודים ולא הערבים ובתקופה זו גם לא הנאצים, (ועידת ואנזה התכנסה ביום 20.2.1942) ולכן ניסה לכרות איתם הסכם שיאפשר לו להוציא את כל היהודים מגרמניה ולהביאם לארץ.
כאידיאליסט, עשה כל פעולה שתביא להקמת מדינה לעם היהודי מבלי לברור את האמצעים. קיצוניותו הביאה לפעולות לח"י כנגד הבריטים שבהם נפגעו גם יהודים חפים מפשע. פעולות כאלו גרמו לכך שלא קיבל תמיכה מהציבור היהודי בארץ והיה למעשה נרדף הן על ידי הבריטים וגם על ידי היהודים. "יאיר" הורה לחבריו לתקוף את הבריטים בכל מקום אפשרי.
במחלקה למודיעין של הצבא הבריטי החליטו שיש לחסל את מפקד המחתרת, מתוך הבנה שאם המפקד יחוסל תתחסל גם המחתרת. בלח"י מצד שני ניסו לחסל את ג'פרי מורטון מפקד המחלקה למודיעין.
כדי לפגוע במורטון הטמינו ביום 20 בינואר 1942, פצצה בדירת מסתור ברחוב יעל 8 בתלֿאביב מתוך כוונה שהוא יגיע לבדוק את האירוע, וכך יחוסל. במקום ג'פרי מורטון, הגיעו שני קצינים יהודים וקצין אנגלי והם נהרגו.
בערב 3.01.1942 נערך מפגש בין "יאיר" לבין מספר מצומצם של חברים וביניהם היה גם משה סבוראי. לאחר המפגש הציע משה סבוראי ליאיר לבוא ולהתגורר בדירתו למספר ימים, עד שתתאפשר העברתו לירושלים.
ביום 27.1.1942 בשעה 4 אחר הצהרים הגיעו ארבעה בחורים חברי המחתרת לדירה בקומה השלישית ברחוב דיזנגוף 30. אברהם אמפר, זליג ז'ק, יעקב אליאב ומשה סבוראי. לבולשת האנגלית נודע הדבר דרך מודיע יהודי, ולחדר פרץ הקצין ג'פרי מורטון וירה. ראשון נפגע זליג ז'ק ואחריו אברהם אמפר גם משה סבוראי נפגע ונפל לרצפה. יעקב אליאב ששניות ספורות קודם לכן נכנס לשירותים ושמע את היריות הבין מיד מה קרה וניסה לברוח דרך החלון. לאחר מספר שעות נלקחו כולם לבית החולים הממשלתי ביפו. ז'ק ואמפר נותחו אך נפטרו ביום 1.02.1942. סבוראי ואליאב אושפזו בקומה הראשונה של בית החולים. הופקדה עליהם שמירה צמודה של שוטר בריטי שטען בפניהם שהוא בכלל אירי, ודיבר איתם באנגלית אבל למעשה ידע היטב עברית.
יש מספר גרסאות כיצד הגיעו הבריטים לחדרו של יאיר ברחוב מזרחי ב' 8 בקומה השלישית. ברגע שנודע לבולשת היכן מסתתר "יאיר", הגיע לדירת המסתור הקצין ג'פרי מורטון וירה בו למוות בגבו. מורטון פנה לסמל ברנרד סטמפ ושאל או הורה לו אתה ראית שהוא ניסה לברוח! עד לקום המדינה ניסו עוד בלח"י להתנקש בחייו.
לפי החלטת המשטרה מסע הלוויה היה פרטי ורק בני המשפחה הקרובים ביותר הורשו להשתתף בה. חודשים אחדים לאחר הירצחו נולד בנו בכורו שקיבל את שמו המחתרתי של אברהם שטרן – "יאיר".
ודיאו מסיור בבית הקברות נחלת יצחק ע"י יעקב מרקל