תגית: הר הבית

הר הבית

הר הבית

בתי מקדש היו בעולם העתיק לרוב וגם באזורינו היו מקדשים שונים. בדרך כלל בית מקדש נוצר ברגע שלציבור יש הרגשה שיש לו אלוהות, שהוא צריך אלוהות, והוא צריך משכן לאל. אצלנו זה קצת משונה הרי לאל שלנו אין לו דמות ואין לו גוף אז למה הוא צריך בית.

לבית המקדש שלנו לא יכול היה העם להיכנס. לקודש הקודשים נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה. ביום כיפור הוא נכנס חמש פעמים והיה צריך לטבול במקווה טהרה שהיה באחת הלשכות בבית. בכל פעם היה עליו ללבוש בגדים חדשים ונקיים.

בדתות אחרות, בקודש הקודשים העמידו את פסלו של האל, שם החביאו או שמו את אוצרות הקודש של העם או הדת. גם אצלנו בבית המקדש, שהיה בנוי חדרים, חדרים, החביאו את אוצרות הקודש של העם. זהב, וכו'. בעולם העתיק לא היה מקובל לפגוע באוצרות הקודש, באם היה הכובש פוגע באוצרות הוא היה מוקע, למעט באם היו רוצים להסיר את המצור או באם היה צורך לפדות את העם הנתון במצור לצורך זה יש את אוצרות הקודש.

מלכים ב' פרק ט"ז

    (ה) אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם: (ח) וַייִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹוצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד:  
 

בית המקדש היה מוקף בכל המערכת המינהלית של העם. ליד הבית היה הרשות החינוכית בית המשפט העליון של העם ליד בית המקדש היה הבאזר הגדול של שרותי המקדש שם ישבו החלפנים, המוכרים שמכרו סחורה ובעלי חיים לצורכי בית המקדש. כי לא כל מי שבא לבית המקדש הביא איתו את הקורבן הנדרש מהבית, אלא היה יכול לקנות ליד בית המקדש את העז או היונים שהיה צריך להקריב. או לשלם לבעל הרפת בעבור הבאת פר לקורבן. לשלם היה צריך במטבע המקומי לכן צריך להחליף למטבע המקומי. וכך נוצר המצב שליד בית המקדש היה שוק גדול שנוצר מקורח המציאות, שכידוע לנו מתנגד לו ישו הנוצרי.

כיצד נבחר המקום הזה לבניית בית המקדש?

דויד המלך מבין שאם הוא רוצה שתהיה לו שושלת שלטונית, עליו לבנות לעצמו עיר בירה. הוא בוחר בירושלים. לכן הוא קונה את גורן הארונה היבוסי כנאמר בספר שמואל ב' פרק כ"ד תמורת 50 שקלים ושם הוא מקים מזבח ומעלה עולות כדי להסיר את המגפה.  
 

שמואל ב' פרק כ"ד

(כ"א) ויֹּאמֶר אֲרַוְנָה: "מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּו"ֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד: "לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגּוֹרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵיעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם": (כ"ב) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד: "ייִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמּוֹרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים": הַכּוֹל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ דויד וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹוהֶיךָ יִרְצֶךָ:

(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה ל-ה' אֱלֹוהַי עֹלוֹת חִנָּם ויִּקֶן דָּוִד אֶת הַגּוֹרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמיִשִּׁים:

(כה) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ ל-ה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים ויַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ וַתֵּיעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: 
 

כדי להצדיק את בחירת ההר הזה צריך דויד המלך ליצור רצף של קדושה למקום. הוא יכול לבחור משהו שקשור לאחד מאבות האומה. כמסופר בספר בראשית פרק ל"ב. יעקב אבינו מקבל שֵם חדש לאחר שהוא עובר במעבר יבוק, מתקופת חיים אחת לשנייה. כאשר הוא עובר את הירדן הוא משנה את צורת חייו מהשיטה של עקמומיות שנהוגה וקיימת בין שבטי המדבר ולכן גם נקרא שמו יעקב על שם העקב שהוא עקום. כפי שנאמר ישעיהו פרק מ

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:(ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:

מכאן הוא עובר לחיי העיר שבה הוא צריך להיות איש של שלום ולכן הוא יקרא "ישר אל" מכאן אין יותר עקמומיות של יעקב אבל בזה אין לדויד המלך קדושה שהוא יכול להשתייך אליה. יצחק אבינו היה איש תם יושב אוהלים שעסק כל חייו בלימוד התורה. לכן הוא פונה אל אברהם אבינו. המקבל ציווי להעלות את בנו יחידו לעולה. אברהם לדעתי לא הבין את הציווי האלוקי, כיצד יכול להיות שהאל יברך אותו "לזרעך אתן את הארץ הזו" בכל מקום שתדרוך כף רגלך לך נתתיה" ופתאום הוא אומר לו ללכת לשחוט את בנו היחיד את הדור הבא. כלומר השושלת תעלם עוד לפני שהיא נוסדה. לכן נראה לי שאברהם לא הבין. הכוונה הייתה אחרת להעלות את יצחק במעלות קדושים. יצחק הבין את הטעות ולא רצה לפגוע בכבוד אביו. הוא מנסה לרמוז לו על הדבר כפי שמסופר לנו בפרשת וירא שלהלן.

   דויד המלך קושר את המאורע הזה להר הזה, שעליו הוא רוצה להקים את עיר הבירה שלו. מאחר וכתוב לך לך אל אחד ההרים בארץ המוריה ולא נאמר איזהו ההר והיכן הוא נמצא כפי שמופיע להלן בפרשת וירא. דויד מנצל זאת וקושר את הדברים ובכך יוצר קדושה למקום שהוא בחר להקים את עיר הבירה שלו. ההר נמצא בין שני שבטים שהיו אוהדים כלפיו. בקרבת מקום יש מעיינות אחדים האזור משופע באדמה חקלאית כך שהכול מצביע על מיקום טוב. בנוסף לכך שמסביב להר היו הרים גבוהים שיגנו בעתיד על עירו. גם צריך לזכור שגובה ומרחק לא היו הפונקציות החשבות בעת העתיקה. מה היה מרחק הירי של החצים חמישים מטרים אז איזו חשיבות יש לגובה ההר.  
 

פרשת וירא

וַיְהִי אַחַר הַדְבָרִים הָאֵלּה וְהָאֱלוהִים נִסּה אֶת אַבְרָהָם וַיאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיאמֶר הִנּנִי: וַיאמֶר קַח נָא אֶת בּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּורִיָה וְהַעֲלֵהוּ שָם לְעולָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשׁר אמַר אֵלֶיךָ:(ג) וַיַשׁכּם אַבְרָהָם בּבקֶר וַיַחֲבוֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וַייִקּח אֶת שׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְנוֹ וַיְבַקּע עֲצֵי עֹלָה וַיָקָם וַיֵלֶךְ אֶל הַמּקוֹם אֲשׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹוהִים:(ד) בַיּוֹם הַשּלִישׁי ויַיִשָא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרְא אֶת הַמּקוֹם מֵרָחֹק:(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:(ו) וַייִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַייִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלוֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלוֹהִים ויִַּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹוד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַייִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹוט אֶת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹוהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:וַייִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹויְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַייָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:  
 

למאורע העקדה יש גם חשיבות מרובה בכך שמכאן ואילך חל איסור מוחלט על הקרבת קורבן אדם. גם האב המוליד אין לא זכויות על חיי ילדו. "אל תשלח ידך אל הנער" לא אתה ממונה על החיים ועל המוות. כידוע לנו בעת העתיקה היה מקובל להקריב את הבן הבכור או את הבת כפי שעשה אחז המלך או יפתח הגילעדי שמקריב את בתו. 
 

מלכים ב פרק כג

וְטִמֵּא אֶת הַתּוֹפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ:

מלכים ב פרק טז

(א) בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:

(ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמַלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוהָיו כְּדָוִד אָבִיו:(ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹועֲבוֹת הַגּוֹייִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: 
 

שופטים פרק יא

וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו: (כ"ט) וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ אלוהים וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן: (ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר ל-ה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּיתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: (לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה:

(לד) וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻופִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת: (לה) וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעוֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל האלוהים וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב: (לו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה' עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹויְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן:

(ל"ט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹוק בְּיִשְׂרָאֵל: (מ) מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּילְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: