תגית: הצהרת בלפור

דוד בן גוריון – ראש הממשלה הראשון

דוד בן גוריון – ראש הממשלה הראשון

חלק ראשון

 דוד בןֿ גוריון הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן המתאים.

פילוסוף אחד כתב שמלאכת כתיבה היסטורית היא כל כך קשה שההיסטוריונים ממציאים דברים כדי שייצא ספר טוב.

 למה הדבר דומה?

מהו מדע? – לחפש חתול שחור בחדר אפל.

מזה פילוסופיה? – זה לחפש חתול שחור – בחדר אפל שאין בו חתול.

מזו היסטריה? – מחפשים חתול שחור בחדר אפל, שאין בו חתול – אבל הם מוצאים אותו.

 גולת הכותרת של חייו הייתה להכריז על המדינה. לאחר המלחמה והצהרת בלפור כבר היה ברור שתקום מדינה אף אחד לא ידע מתי ולא איך אבל לבןֿגוריון היה חשוב שהוא יהיה האיש שיכריז על כך. למרות שאליהו גולומב עושה מאמצים כבירים לאחר 1910 לארגן ולהכין את דעת חבריו בגימנסיה לעשות כל מה שצריך לצורך מדינה ליהודים. לכן יצאו משה שרת ועוד חברים ללמוד מדעי החברה בתורכיה, להכנה לקראת מדינה. גולומב יוצא לדגניה לארגן לימוד שימוש בנשק.

שאלתי פסיכולוגית והיא הסבירה לי שאישיותו של כל בן אדם מבוגר מושפעת מילדותו. לכן בואו ונראה את ילדותו של דוד בן גוריון וכיצד היא השפיע עליו לאורך חייו.

דוד בן-גוריון.נולד ביום 16.10.1886 בעיירה פלונסק לא הרחק מעיר הבירה של פולין, ורשה. בתקופתו הייתה העיירה הפולנית תחת שלטון רוסי. מחציתה יהודים ומחציתה גויים. לא היו פרעות באופן מיוחד בין היהודים לגויים. רוב יהודי פלונסק כמו רוב יהודי פולין היו חסידי הרבי מגור. בתקופה זו עדיין לא היה הרבי ציוני. צריכות לעבור עוד מספר שנים שהוא יראה בתקומת עם ישראל בארצו מצווה מהתורה והוא קונה קרקעות בסביבות יפו ובונים על זה מבנים שמביאים תועלת לחצר החסידית עד היום.

דוד בן גוריון היה הילד האהוב של אמא והיא שהייתה ילדה כפייתית העבירה את זה לבנה. גם הוא היה איסטניס ודאג מאוד להיגיינה האישית שלו. תתארו לכם אותו הולך ל"חיידר" בגיל 3 כמו כל ילדי החסידים ולמלמד יש בזקנו פרורים עוד משבוע שעבר והמעיל שלו לא ראה מים מימיו. דוד בן גוריון לא יכול לשאת את זה. הדבר משניא עליו את לימוד החומש. הוא גם לא היה צריך את המלמד כדי ללמוד עברית את זה עשה סבו. דוד בן גוריון דיבר עברית מילדותו, כולם בבית דיברו עברית והיו ציונים לפני שנוסדה הציונות.

האבא, אביגדור גרין, היה חסיד של חסידות גור, רק שהאב לא היה לבוש כמו כל החסידים הוא נהג ללכת במכנסיים וחולצה קצרים. הדבר יצר אצל בן גוריון קונפליקט. יש לו עוד בעיית אמינות עם אביו. האב מקבל למכור את "השקל הציוני" והוא מצליח בתפקידו זה רק ששכח להעביר את הכספים למשרד הראשי בוורשה. הדואליות הזו מפריעה לדויד בן גוריון. בגלל דברים אלו ואחרים בית משפחת גרין לא הייתה "אהודה" על יהודי פלונסק, רק שהם נזקקו לו. ביתו היה מקום מפגש ל"ציוני ציון" ומר גרין היה גם מעין "הבורר". הסבא לא היה עו"ד וגם לא האבא. אבל דוד בן גוריון כתב בזיכרונותיו שהם היו עו"ד. נכון, לסבא הייתה רשות לטעון בבית המשפט האזרחי בלבד ורק שלוש פעמים בשנה. למעשה הוא היה מה שאנו קוראים היום כותב הבקשות לבית המשפט. מקצוע שנעלם מארצנו. תופעות אלו משפיעות עליו בצורה זאת שלמען המטרה מותר להגיד ולעשות כל דבר.

כשהגיע זמנו של דוד בןֿגוריון ללמוד גמרא ב"ישיבה" הוא הגיע לישיבה ושם מתחילים במסכת 'ביצה'. "ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל" הפילפול הזה לא נתפס לו בראש. אם כבר יש ביצה צריך לאוכלה. נוסף לזה ידוע שבית שמאי מחמירים והנה בית שמאי מקילים. מה הסוד כאן את זה הוא לא יכול היה להפנים. הוא עוזב את לימודי הגמרא.

בבגרותו קנה ספרי פילוסופיה שאמרו לו לקנות לא בטוח שהבין אותם אבל דאג שהכל ידעו שהוא קורא ולומד פילוסופיה.

בהיותו כבן 14 נפטרה אמו והדבר משפיע עליו קשות בנוסף לזה שאביו נשא אישה אחרת שלא התייחסה אליו בפינוק כמו אמו, אותה אהב בכל נימי נפשו. בשנה זו (1900) הוא מקים ביחד עם חבריו אגודה ציונית שמקבלת את השם "עזרא" שבה הרעיון המרכזי הוא העלייה לארץ ישראל. בינתיים עלינו לדבר רק עברית והם מנדים כל ילד יהודי שלא מדבר עברית. כעבור שנה בגיל 15 הוא נוסע לוורשה כדי להיכנס ללמוד בבית ספר. אף בית ספר בוורשה לא מקבל אותו, מאחר ולא הייתה בידיו תעודת גמר של בית ספר עממי. הוא חוזר לפלונסק ועולה לארץ בהיות כבן 20.

דוד בן גוריון כותב בזיכרונותיו שהיה ילד חולני וחלש ואמא הייתה לוקחת אותו כל קיץ לכפר כדי שיהיה בטבע אולי זה ישפיע על בריאותו הרופפת. הוא רק שכח לציין בזיכרונותיו שגם אחותו ציפורה, הצעירה יותר נסעה איתם.

אביו שהיה מודאג מכך שדוד בן גוריון היה מתעלף לעיתים מזומנות, החליט לנסוע לעיר הגדולה אל רופא מומחה. הרופא בדק אותו אבל לא מצא שום בעיה פיזית ואמר לאב: אל תדאג "זה הקטן גדול יהיה בעולם כולו" האב חזר הביתה וסיפר לאימא שהתגאתה מאוד בבנה המוצלח שיהיה מפורסם בעולם כולו ולא שכחה להגיד לו את זה כל יום.

באגודה "עזרא" שצעירי פלונסק יסדו, הוחלט לבחור מי יהיה הראשון שיעלה ארצה והפור נפל על חברו הטוב ביותר שלמה צמח. כעבור שנתיים בשנת 1906 חזר שלמה צמח לפלונסק לביקור משפחתו. משפחת נלקין בפלונסק החליטה לעלות ארצה ואחת מבנות המשפחה רחל, שדוד בן גוריון.היה מאוהב בה עד תנוכי אוזניו שהאדימו בכל פעם שרק ראה אותה לכן הוא מחליט להצטרף למשפחה בעלייה ארצה. הוא מצטרף כבן המשפחה וכך חסך מעצמו את הצורך להצטייד בוויזה. למשלחת זו מצטרף גם שלמה צמח, ידידו הטוב.

דוד בן גוריון ירד בנמל יפו כפי שהיה נהוג אז לרדת מהאוניה לחוף, משלם את מס הגומרוק ויוצא לרחובה של עיר. שלמה צמח הלך לעיסוקיו ודויד בן גוריון יצא עם בני משפחת נלקין לפתח תקווה ואת הלילה הראשונה עשו בבית ידידו כבשנה. שנה לערך, עבד בפתח תקווה כחקלאי בזיבול צמחים וכדומה. מפתח תקווה הוא עובר יותר צפונה ומגיע בסוף הדרך לסג'רה. הוא מבקש להתקבל כחבר בתנועת "השומר" אבל ראש הקבוצה ישראל שוחט לא מסכים. גם כאן הוא עובד כשנה ולאחר שהוא מתכתש עם ערבי שגונב לו את תרמילו הוא עובר לזיכרון יעקב.

בינתיים, כעמור לעיל, מנהלאליהו גולומב מסע תעמולה עם חבריו לגימנסיה, להקמת מדינה עברית הוא מעודד את הנוער ללמוד להחזיק בנשק כדי לכבוש את הארץ מידי התורכים ולהקים מדינה.

ביפו מתכנסת מפלגת "פועלי ציון" לוועידתה השנייה והוא שהיה מראשי המפלגה בפלונסק הזכיר לחבריו ביפו שהוא נמצא כאן בארץ ישראל וגם לא רחוק מיפו. הוא מוזמן ליפו לקבל על עצמו את עריכת עיתון המפלגה "האחדות" מערכת העיתון הייתה בירושלים ובן גוריון עובר להתגורר בירושלים. בין חברי המערכת נמצא גם אליהו גולומב וגם הסופר יוסף-חיים ברנר.

דוד בן גוריון ויצחק בן צבי לא מושכים ידם מפעילות מפלגתית ודואגים לצרף עוד ועוד חברים אל המפלגה. צריך לזכור שכל הנפשות הפועלות היו חברים במפלגת "פועלי ציון" שלא הייתה מפלגה בלתי חוקית. דוד בן גוריון ראה והבין שאם רוצים לחיות בתוך האימפריה התורכית ולא חשוב באיזו מערכת, צריך לדעת את השפה ואת חוקי הארץ. הוא אישית מקבל על עצמו את האזרחות העות'מנית וללמוד את החוק התורכי ולצורך זה הוא נוסע לסלוניקי ללמוד תורכית בכדי שיוכל להיכנס וללמוד בבית ספר למשפטים. רוב בוגרי הגימנסיה כמו משה שרת יצחק בן צבי ואחרים נסעו לקונסטנטינופול ללמוד תורכית ומשפטים. לאחר שתי שנות לימוד חוזר דוד בן גוריון ארצה לחופשת החג. במקום חופשה פרצה מלחמת עולם ובחודש אוקטובר 1914 הצטרפה גם תורכיה לצד גרמניה בכדי להשתתף במלחמה.

ג'מאל פחה, מפקד הארמיה הרביעית התורכית, ומושל סוריה רבתי ואחד משלושת השליטים של תורכיה מגיע לירושלים ומחליט לגרש את כל מנהיגי הציונות, בתחילה לדמשק ומשם לעיר בורסה שבתורכיה. חוץ משני אנשים דוד בן גוריון ויצחק בן צבי אותם החליט לגרש מהאימפריה התורכית ביום ז' בניסן תרע"ה (22.3.1915), "לעולם ועד" כדברי ג'מאל פחה.

דוד בן גוריון ויצחק בן צבי נוסעים לאמריקה ושם מארגנים את תנועת "החלוץ" ומגבירים את הצטרפות חברים למפלגת "פועלי ציון".

דוד בן גוריון יושב בעיקר בספריה הגדולה בניו יורק ושם עוזרת לו צעירה, אחות במקצועה, בשם פוליה מונבז. היא מתרגמת עבורו מאמרים ועוזרת לו בכל. ביום 5.12.1917 נשא את פולה לאישה בחתימת ידו בפני פקידי העירייה. ביום 26 באפריל 1918 התגייס לגדוד העברי באמריקה. כעבור חודש יצא הגדוד לכיוון ארץ ישראל.

הנציבים העליונים

הנציבים העליונים

כאשר הצליחה ממשלת בריטניה הגדולה לקבל מהאומות המאוחדות את המנדט על ארץ ישראל היא שלחה מיד לארץ נציב עליון שיחליף את גנרל אלנבי שהיה מושל הארץ מטעם צבא אנגליה.

הנציב משמש כנציגו של המלך והממשלה שבאנגליה בארץ בה הוא מוצב לתפקידו. לא נציב אחד היה כאן בארץ ישראל כי אם שבעה במספר. נספר על כל אחד מהם ועל מה שעשו כאן בתוקף תפקידם.

הנציב העליון הראשון סר הרברט סמואל.

 נולד ביום י"ב בחשוון תרל"א, 6.11.1870, בליברפול שבאנגליה. במשפחה מסורתית שהשתייכה למפלגה השמרנית. אחיו הבכור היה חבר בתנועת "המזרחי". אביו נפטר בהיותו כבן 6 שנים ואמו הייתה שאפתנית וסללה את דרכו מילדות אל הפוליטיקה. הרברט נשלח ללמוד באוקספורד והיה ליו"ר הסטודנטים. סיים בהצטיינות בשנת 1893 את לימודיו באוניברסיטה

הרברט סמואל מחליט להצטרף למפלגה הליברלית וכל בני משפחתו עושים כך. אחיו כתב ספר על הליברליות באנגליה ועל חשיבותה והדבר משפיע חזק על הבחירות שנערכו בשנת 1906 והמפלגה זוכה בשלטון הרברט מתמנה לתפקיד סגן שר הפנים ובתוקף תפקידו הוא מחוקק חוקים בעלי חשיבות הומאניים. חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל 16 להיכנס לבתי המרזח, אפילו עם הוריהם.חוק שאסר על הילדים להיות בקרבת האח הבוערת בבית. ואת חוק הפיצויים המחייב את המעביד לפצות כל עובד שנפצע במהלך העבודה.  כאשר בשנת 1909 התמנה לשר הדואר חיבר את כל קווי הטלגראף שלאורך חופי אנגליה פעולה שהועילה מאוד בזמן המלחמה. בשנת 1925 מונה לעמוד בראש ועדה לבדיקת שעות העבודה במכרות באנגליה והוא מוציא הוראה שאין לעבוד במכרה יותר משמונה (8) שעות ביום.

כאיש משכיל הוא מעורב בכל פעילות מדינית במדינה וכותב את דעתו על כל אירוע בחוברת מיוחדת ובהרחבה. יש אומרים שכתב מאות חוברות לרווחת הציבור. על נושא אחד מעולם לא כתב, יהדות.

בשנת 1913 נשלח מטעם הממשלה בשליחות דיפלומטית לקנדה ובדרכו חזרה הוא מבקר גם את נשיא ארה"ב וודרו וילסון והשאיר עליו רושם חיובי מאוד שיעזור לו בעתיד. הוא נשלח לארצות שונות להביא את דבר ממשלתו, למקום אחד לא יכול היה להיכנס, רוסיה, וכאשר השגריר האנגלי נתבקש לברר למה נאמר לו כי סמואל הוא יהודי ולכן נאסרה עליו הכניסה לרוסיה. הוא מעולם לא הסתיר את יהדותו והיה מבקר בכל שבת וחג בבית הכנסת שבמקום מגוריו. את טקס הבר מצווה של בנו ערך ברוב פאר והדר ועל כך דיברו בכל המחוז. בעת משפט בייליס נתקל שוב בבעיה היהודית. אלא שהפעם התייחס לנושא ברצינות והביע את דעתו בחוברת הסבר.

לפני המלחמה העולמית הוא מחוקק חוק גיוס לכל צעיר ולא להמתין ל"רוח ההתנדבות", דבר שעוזר בפרוץ המלחמה. הוא ממליץ לצעירים היהודים להתגייס לגדודים העברים כדי להיות במסגרת אחת מתאימה.

העלייה שלו במעלה המפלגה היה מהיר ביותר

לאישתו לואיזה, הייתה חברת ילדות שנישאה לד"ר משה גסטר יליד רומניה שהגיע ללונדון לקבלת התפקיד של הרב הראשי הספרדי. שני הזוגות היו מתראים לעיתים מאוד קרובות. משה גסטר היה ציוני ואילו הרברט סמואל יהודי דתי.

הרב הראשי הביא להרברט סמואל מתנה נאה את כל כרכי הספר "דברי ימי היהודים" מאת ההיסטוריון צבי הרץ. סמואל הניח את הספרים בארון. לדעתו הוא אנגלי בן דת משה. ד"ר משה גסטר לרה ירפה ובכל מפגש הסביר את מהות הציונות וחשיבותה לעם ישראל.

נחום סוקולוב מראשי התנועה הציונית שהגיע ללונדון נשא נאומים על הנושא ובאחד מהם שבהם היה נוכח הרברט סמואל הוא הסביר. היהודים יהיו היחידים שיפסידו בסוף המלחמה שכן כל עם יחזור למולדתו וישקם מחדש את ההריסות ומשיך את חייו ואילו היהודים אין להם לאן לחזור ואין להם מה לשקם.

הרברט סמואל ביקש מד"ר גסטר לזמן את נחום סוקולוב לשיחה פרטית בביתו. גסטר הביא גם את יחיאל צ'לנוב. לאחר קבלת הסברים מדויקים ולעומק על התנועה הציונית וחשיבותה לעם ישראל בכללו. ביקש ספואל משני האדונים הנכבדים להכין לו תזכיר בכתב ומפורט בעיקר מה הם הדרישות של התנועה. תשובה לתזכיר תקבלו כשאסיים לקרוא את הספרים שהביא לי משה גסטר לפני כעשרים שנים. התזכיר והספרים עשו את העבודה הרברט סמואל הפך לציוני ונרתם לפעולה.

ממשלת אסקוויט נפלה ולממשלה החדשה נכנס הלורד בלפור. בערב 9 בפברואר 1917 מכנס הרברט סמואל בביתו של הרב הראשי ד"ר משה גסטר את ראשי הציונות בלונדון, נחום סוקולוב, חיים ויצמן, לורד נתנאל רוטשילד ואת הלורד ג'יימס רוטשילד. הוא מכין תוכנית פעולה שתביא להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. לכנס הוא מביא את השר מרק סייקס, שר המושבות, השותף של הצמד סייקס פיקו, בכינוס זה הוחלט שיש להתמקד בדרישה מהממשלה שמיד לאחר המלחמה תאפשר את עלייתם של היהודים להתיישב בארץ ישראל. בהשפעתו של הרברט סמואל ומרק סייקס ניתן המכתב שכתב הלורד בלפור אל הלורד נתנאל רוטשילד נשיא התנועה הציונית באנגליה, ונימסר לידיו של הרב הראשי ד"ר משה גסטר.

הופעתו הראשונה של הרברט סמואל כציוני מוצהר היה בכינוס שערכה התנועה הציונית באולם האופרה בלונדון בתאריך 2 בדצמבר 1917 לציון קבלת מכתבו של הלורד בלפור שיקרא מכאן ואילך "הצהרת" בלפור". ישבו ליד שולחן הנשיאות כל ראשי התנועה הציונית בלונדון. ישראל זנגוויל, חיים ויצמן, נחום סוקולוב, הלורד נתנאל רוטשילד והנואם המרכזי היה הרברט סמואל שסיפר על "לידתה" של ההצהרה. מכאן ואילך הוא מופיע בכל מקום כיהודי וציוני.

גנרל אלנבי שהיה בארץ ישראל בתפקיד המושל הצבאי מבקש לקבל סקר כלכלי על פלשתינה. ביום 11 בינואר 1920 נשלח לארץ הרברט סמואל כמומחה כלכלי ובעיקר לבעיות מים לבדוק את המצב ולהגיש תזכיר מתאים. הוא מגיע לכאן ובודק את הארץ לאורכה ולרוחבה את הממצאים הוא מוסר ללורד אלנבי. הוא עצמו מזהיר את נחום סוקולוב שלא ליצור מצב של עלייה המונית של יהודים לארץ ללא בקרה. לדעתו ניתן לקלוט אלפי יהודים שכן הקרקע היא טובה ויש מערכת של מסילות ברזל רק שיש לקבוע ועדה שתבדוק כמה באים ומתי.

הוועד הפועל הציוני מחליט שהעלייה תהיה מתונה ובהתאם לכושר הקליטה של הארץ. הוא נמצא בארץ בחודש מרס 1920 ובגליל פרצו פרעות והוא מציע כמו ז'בוטינסקי לפנות יישובים עד יעבור זעם וניתן יהיה לחזור ולהתיישב בהשקט ובבטחה.

הוא עזב את הארץ וכעבור חודש פרצו פרעות נבי מוסה בירושלים. הוא נסע לאיטליה לעיירת הקייט סן רמו, שם התכנסה ועידת השלום שטיפלה בנושא ארץ ישראל. ראש הממשלה ג'ורג' דויד לויד שהיה בוועידה שמע על הפרעות בארץ וביקש ממנו לקבל על עצמו את תפקיד הנציב העליון לארץ ישראל. ראש הממשלה הבין שהוא לא יכול להתמהמה יתר על המידה עם כתב המנדט ומסכים לקבלו מהאו"ם עם מכתב ההצהרה בסעיף הראשון. הרברט סמואל מודיע כל היהודים יכולים לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. פייסל בן עבדאללה שמע את ההודעה על מינויו של הרברט סמואל לנציב עליון ונבהל והוא פונה לראש ממשלת אנגליה לברר אם הידיעה נכונה והאם ראש הממשלה מבין את ההשלכות שיש למינוי כזה של ציוני ויהודי כנציב עליון.

ב-30 ביוני 1920 הגיע הרברט סמואל, בתפקידו החדש, לנמל יפו ומשם עלה לירושלים והתיישב באגף של בית החולים "אוגוסטה ויקטוריה" שעל הר הזיתים. (באותו הזמן סולק פייסל מכהונתו כמלך בסוריה). כעבור מספר שבועות הוזמן להתפלל בבית הכנסת "החורבה" בפרשת "בהעלותך" וקיבל לעלות לתורה "מפטיר" שבו אומרים את נחמו נחמו עמי. זו גם השבת שבה נולד מנחם בגין ומכאן שמו.

כאשר הגיע הנציב לנמל יפו והוא כבן 50 התקבצו כל ראשי היישוב לקבל את פניו ומאיר דיזנגוף נשא נאום ברכה, בהזדמנות זו קיבל הנציב את השם החדש "נחמיה שמואל" על שם הנביאים שהביאו גאולה לעם ישראל. כך ראו היהודים בארץ את בואו כנציב העליון, "הראשון ליהודה" כך קראו לו. האופוריה ביישוב הייתה כל כך גדולה לרגל בואו שארגון "ההגנה" פסק מלפעול. ארגון "השומר" נסגר בפקודת ההסתדרות ולכל יישוב שהגיעו אנשי ה"הגנה" כדי לטפל בנושא כלשהו הם הוחזרו כלעומת שבאו בטענה שאין צורך בכלום "הנציב העליון הוא משלנו"

כנציב עליון הבין הרברט סמואל והזהיר מראש את ראשי התנועה הציונית, שאין זה "טוב ליהודים" שיהודי יהיה הנציב העליון שכן עליו להיות "ניטראלי". בארץ יש גם יהודים וגם ערבים שהם הרוב באוכלוסיה.

אחת הפעולות הראשונות שהוא נאלץ לבצע בתפקידו כנציב עליון שהוא למעשה ראש המדינה, היה למנות את ראש הקהילה הערבית. הוא ממנה את חג' אמין אל-חוסייני לתפקיד מופתי בירושלים, למרות שהוא לא זכה בתפקיד במערכת הבחירות. תוך זמן קצר היה חג' אמין אל-חוסייני גם ראש הוועד הערבי העליון. הנציב מינה אותו מתוך שיקול שאולי הדבר יגרום לשקט וימנע תסיסה בקרב הערבים. בן למשפחה היריבה משפחת נאששיבי היה ראש עיריית ירושלים ועל פניו היה נראה כאילו שיהיה איזון. חודשים מספר לאחר מינויו כנציב עליון פרצו פרעות ביפו. ב۔1 במאי 1921 רצחו הערבים ופצעו יהודים רבים וביניהם את הסופר והמורה יוסף-חיים ברנר.

בשנת 1921 הגיע סמואל פעמיים לבקר בתל۔אביב בפעם הראשונה במחצית חודש מרס 1921 ביחד עם שר המושבות סר ווינסטון צ'רציל, ובפעם השנייה בגמר שנת הלימודים שאז הגיע לתל۔אביב לכבד בנוכחותו את טקס חלוקת התעודות בגימנסיה "הרצלייה", שנערכה ב – 16 באוגוסט 1921. הדגל כחול לבן הונף מעל לבית הוועד בשדרות רוטשילד, וראש הוועד מר מאיר דיזנגוף נשא נאום ברכה. במסגרת ביקורו זה הוגש לו אלבום תמונות של העיר והוא אמר שהוא מקווה שבביקור הבא יקבל אלבום עוד יותר גדול.

בני הזוג סמואל שלחו מכתב תודה על קבלת האלבום.

הרברט סמואל ביקר בתל אביב מספר פעמים. ביקוריו הרשמיים העיקריים היו ב-19 בספטמבר 1922 ובאוקטובר 1923. לקראת ביקורו ב-1922 החליטה עיריית תל אביב לקרוא על שמו את קטע רחוב אלנבי היורד עד שפת הים. תוכנית הביקור כללה סיור ברחובות תל אביב: הרצל, נחלת בנימין, אחד העם, שדרות רוטשילד ואלנבי. תושבי רחובות אלה התבקשו לקשט את בתיהם בשטיחים ובדגלים בריטים ועבריים לכבוד האורח הנכבד.

שר המושבות וינסטון צ'רציל כינס ועידה בקהיר ובה הוחלט בהמלצת הנציב סמואל, לצמצם את העלייה היהודית לארץ. באותה הזדמנות גם הפרידו בין ארץ ישראל המערבית והמזרחית, אותה קיבל משר המושבות צ'רצ'יל כאות הוקרה על פועלו בזמן המלחמה. ביטולו של הג'יהד של הסולטן התורכי. במגעים שנערכו בין השריף חוסיין לבין הנציב העליון של מצרים מק-מהון סוכם על איגרת הסכמה ובה נאמר שהבריטים מכירים בכך שלערבים מגיע השטח מהים התיכון ועד למפרץ הפרסי למעט מקומות קטנים שבהם תשלוט בריטניה. בעקבות איגרת פיוס זו קיבל בנו של חוסיין פייסל את השלטון על דמשק, ואילו אחיו עבדללה קיבל את השטח ממזרח לירדן, שהופרד מארץ ישראל המנדטורית. כל ההחלטות הללו נתקבלו בקהיר ויצאו לאור בספר הוראות שנקרא "הספר הלבן של צ'רצ'יל". שר המושבות עזב את הארץ כשבוע ימים לפני פרוץ פרעות מאי 1921.

למרות שנאלץ לשמור על איזון בין היהודים לערבים עשה רבות למען יישוב ארץ ישראל וניתן לרכז את הדברים:

  • איפשר מכירת קרקעות ליהודים. היה אמנם בפיקוח ממשלתי, אך ניתן היה לעקפו בנקל.
  • נתן הכרה למוסדות היישוב – "הוועד הלאומי", "אספת הנבחרים", ו"הרבנות הראשית" – כלומר    הכיר באוטונומיה אדמיניסטרטיבית של היישוב.
  • הממשל הבריטי בימיו הפך את ירושלים לבירת הארץ ומכאן שירושלים הייתה בראש סולם          העדיפויות בכל הנוגע לטיפוחה, יותר מכל עיר אחרת.
  • סייע לכלכלתם של עולי העלייה השלישית בכך שסיפק עבודות ציבוריות כגון סלילת כבישים.
  • תמך בהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. קבע את מכסת ההגירה השנתית ל -16,500 עולים.
  • הכיר בעברית כשפה הרשמית של הארץ.

 

תקופת נציבותו של סר הרברט סמואל תיזכר בתודעה הציונית כתקופה של תחילת יישום רעיון "הבית הלאומי" בארץ-ישראל.

לאחר שחזר לאנגליה בשנת 1925 שב לשרת בפרלמנט הבריטי ולאחר מכן הנהיג את המפלגה הליברלית וקיבל תואר אצולה ויקונט אותו הוריש בבוא יומו לבנו אדוין שנשא לאישה את הדסה, בתו של מחבר המילון העברי הגדול יהודה גור (גרזובסקי).

סר ויקונט הרברט לואי סמואל נפטר ביום י"א בשבט תשכ"ג, 5.2.1963.