תגית: הנציב העליון

הנציבים העליונים

הנציבים העליונים

כאשר הצליחה ממשלת בריטניה הגדולה לקבל מהאומות המאוחדות את המנדט על ארץ ישראל היא שלחה מיד לארץ נציב עליון שיחליף את גנרל אלנבי שהיה מושל הארץ מטעם צבא אנגליה.

הנציב משמש כנציגו של המלך והממשלה שבאנגליה בארץ בה הוא מוצב לתפקידו. לא נציב אחד היה כאן בארץ ישראל כי אם שבעה במספר. נספר על כל אחד מהם ועל מה שעשו כאן בתוקף תפקידם.

הנציב העליון הראשון סר הרברט סמואל.

 נולד ביום י"ב בחשוון תרל"א, 6.11.1870, בליברפול שבאנגליה. במשפחה מסורתית שהשתייכה למפלגה השמרנית. אחיו הבכור היה חבר בתנועת "המזרחי". אביו נפטר בהיותו כבן 6 שנים ואמו הייתה שאפתנית וסללה את דרכו מילדות אל הפוליטיקה. הרברט נשלח ללמוד באוקספורד והיה ליו"ר הסטודנטים. סיים בהצטיינות בשנת 1893 את לימודיו באוניברסיטה

הרברט סמואל מחליט להצטרף למפלגה הליברלית וכל בני משפחתו עושים כך. אחיו כתב ספר על הליברליות באנגליה ועל חשיבותה והדבר משפיע חזק על הבחירות שנערכו בשנת 1906 והמפלגה זוכה בשלטון הרברט מתמנה לתפקיד סגן שר הפנים ובתוקף תפקידו הוא מחוקק חוקים בעלי חשיבות הומאניים. חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל 16 להיכנס לבתי המרזח, אפילו עם הוריהם.חוק שאסר על הילדים להיות בקרבת האח הבוערת בבית. ואת חוק הפיצויים המחייב את המעביד לפצות כל עובד שנפצע במהלך העבודה.  כאשר בשנת 1909 התמנה לשר הדואר חיבר את כל קווי הטלגראף שלאורך חופי אנגליה פעולה שהועילה מאוד בזמן המלחמה. בשנת 1925 מונה לעמוד בראש ועדה לבדיקת שעות העבודה במכרות באנגליה והוא מוציא הוראה שאין לעבוד במכרה יותר משמונה (8) שעות ביום.

כאיש משכיל הוא מעורב בכל פעילות מדינית במדינה וכותב את דעתו על כל אירוע בחוברת מיוחדת ובהרחבה. יש אומרים שכתב מאות חוברות לרווחת הציבור. על נושא אחד מעולם לא כתב, יהדות.

בשנת 1913 נשלח מטעם הממשלה בשליחות דיפלומטית לקנדה ובדרכו חזרה הוא מבקר גם את נשיא ארה"ב וודרו וילסון והשאיר עליו רושם חיובי מאוד שיעזור לו בעתיד. הוא נשלח לארצות שונות להביא את דבר ממשלתו, למקום אחד לא יכול היה להיכנס, רוסיה, וכאשר השגריר האנגלי נתבקש לברר למה נאמר לו כי סמואל הוא יהודי ולכן נאסרה עליו הכניסה לרוסיה. הוא מעולם לא הסתיר את יהדותו והיה מבקר בכל שבת וחג בבית הכנסת שבמקום מגוריו. את טקס הבר מצווה של בנו ערך ברוב פאר והדר ועל כך דיברו בכל המחוז. בעת משפט בייליס נתקל שוב בבעיה היהודית. אלא שהפעם התייחס לנושא ברצינות והביע את דעתו בחוברת הסבר.

לפני המלחמה העולמית הוא מחוקק חוק גיוס לכל צעיר ולא להמתין ל"רוח ההתנדבות", דבר שעוזר בפרוץ המלחמה. הוא ממליץ לצעירים היהודים להתגייס לגדודים העברים כדי להיות במסגרת אחת מתאימה.

העלייה שלו במעלה המפלגה היה מהיר ביותר

לאישתו לואיזה, הייתה חברת ילדות שנישאה לד"ר משה גסטר יליד רומניה שהגיע ללונדון לקבלת התפקיד של הרב הראשי הספרדי. שני הזוגות היו מתראים לעיתים מאוד קרובות. משה גסטר היה ציוני ואילו הרברט סמואל יהודי דתי.

הרב הראשי הביא להרברט סמואל מתנה נאה את כל כרכי הספר "דברי ימי היהודים" מאת ההיסטוריון צבי הרץ. סמואל הניח את הספרים בארון. לדעתו הוא אנגלי בן דת משה. ד"ר משה גסטר לרה ירפה ובכל מפגש הסביר את מהות הציונות וחשיבותה לעם ישראל.

נחום סוקולוב מראשי התנועה הציונית שהגיע ללונדון נשא נאומים על הנושא ובאחד מהם שבהם היה נוכח הרברט סמואל הוא הסביר. היהודים יהיו היחידים שיפסידו בסוף המלחמה שכן כל עם יחזור למולדתו וישקם מחדש את ההריסות ומשיך את חייו ואילו היהודים אין להם לאן לחזור ואין להם מה לשקם.

הרברט סמואל ביקש מד"ר גסטר לזמן את נחום סוקולוב לשיחה פרטית בביתו. גסטר הביא גם את יחיאל צ'לנוב. לאחר קבלת הסברים מדויקים ולעומק על התנועה הציונית וחשיבותה לעם ישראל בכללו. ביקש ספואל משני האדונים הנכבדים להכין לו תזכיר בכתב ומפורט בעיקר מה הם הדרישות של התנועה. תשובה לתזכיר תקבלו כשאסיים לקרוא את הספרים שהביא לי משה גסטר לפני כעשרים שנים. התזכיר והספרים עשו את העבודה הרברט סמואל הפך לציוני ונרתם לפעולה.

ממשלת אסקוויט נפלה ולממשלה החדשה נכנס הלורד בלפור. בערב 9 בפברואר 1917 מכנס הרברט סמואל בביתו של הרב הראשי ד"ר משה גסטר את ראשי הציונות בלונדון, נחום סוקולוב, חיים ויצמן, לורד נתנאל רוטשילד ואת הלורד ג'יימס רוטשילד. הוא מכין תוכנית פעולה שתביא להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. לכנס הוא מביא את השר מרק סייקס, שר המושבות, השותף של הצמד סייקס פיקו, בכינוס זה הוחלט שיש להתמקד בדרישה מהממשלה שמיד לאחר המלחמה תאפשר את עלייתם של היהודים להתיישב בארץ ישראל. בהשפעתו של הרברט סמואל ומרק סייקס ניתן המכתב שכתב הלורד בלפור אל הלורד נתנאל רוטשילד נשיא התנועה הציונית באנגליה, ונימסר לידיו של הרב הראשי ד"ר משה גסטר.

הופעתו הראשונה של הרברט סמואל כציוני מוצהר היה בכינוס שערכה התנועה הציונית באולם האופרה בלונדון בתאריך 2 בדצמבר 1917 לציון קבלת מכתבו של הלורד בלפור שיקרא מכאן ואילך "הצהרת" בלפור". ישבו ליד שולחן הנשיאות כל ראשי התנועה הציונית בלונדון. ישראל זנגוויל, חיים ויצמן, נחום סוקולוב, הלורד נתנאל רוטשילד והנואם המרכזי היה הרברט סמואל שסיפר על "לידתה" של ההצהרה. מכאן ואילך הוא מופיע בכל מקום כיהודי וציוני.

גנרל אלנבי שהיה בארץ ישראל בתפקיד המושל הצבאי מבקש לקבל סקר כלכלי על פלשתינה. ביום 11 בינואר 1920 נשלח לארץ הרברט סמואל כמומחה כלכלי ובעיקר לבעיות מים לבדוק את המצב ולהגיש תזכיר מתאים. הוא מגיע לכאן ובודק את הארץ לאורכה ולרוחבה את הממצאים הוא מוסר ללורד אלנבי. הוא עצמו מזהיר את נחום סוקולוב שלא ליצור מצב של עלייה המונית של יהודים לארץ ללא בקרה. לדעתו ניתן לקלוט אלפי יהודים שכן הקרקע היא טובה ויש מערכת של מסילות ברזל רק שיש לקבוע ועדה שתבדוק כמה באים ומתי.

הוועד הפועל הציוני מחליט שהעלייה תהיה מתונה ובהתאם לכושר הקליטה של הארץ. הוא נמצא בארץ בחודש מרס 1920 ובגליל פרצו פרעות והוא מציע כמו ז'בוטינסקי לפנות יישובים עד יעבור זעם וניתן יהיה לחזור ולהתיישב בהשקט ובבטחה.

הוא עזב את הארץ וכעבור חודש פרצו פרעות נבי מוסה בירושלים. הוא נסע לאיטליה לעיירת הקייט סן רמו, שם התכנסה ועידת השלום שטיפלה בנושא ארץ ישראל. ראש הממשלה ג'ורג' דויד לויד שהיה בוועידה שמע על הפרעות בארץ וביקש ממנו לקבל על עצמו את תפקיד הנציב העליון לארץ ישראל. ראש הממשלה הבין שהוא לא יכול להתמהמה יתר על המידה עם כתב המנדט ומסכים לקבלו מהאו"ם עם מכתב ההצהרה בסעיף הראשון. הרברט סמואל מודיע כל היהודים יכולים לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. פייסל בן עבדאללה שמע את ההודעה על מינויו של הרברט סמואל לנציב עליון ונבהל והוא פונה לראש ממשלת אנגליה לברר אם הידיעה נכונה והאם ראש הממשלה מבין את ההשלכות שיש למינוי כזה של ציוני ויהודי כנציב עליון.

ב-30 ביוני 1920 הגיע הרברט סמואל, בתפקידו החדש, לנמל יפו ומשם עלה לירושלים והתיישב באגף של בית החולים "אוגוסטה ויקטוריה" שעל הר הזיתים. (באותו הזמן סולק פייסל מכהונתו כמלך בסוריה). כעבור מספר שבועות הוזמן להתפלל בבית הכנסת "החורבה" בפרשת "בהעלותך" וקיבל לעלות לתורה "מפטיר" שבו אומרים את נחמו נחמו עמי. זו גם השבת שבה נולד מנחם בגין ומכאן שמו.

כאשר הגיע הנציב לנמל יפו והוא כבן 50 התקבצו כל ראשי היישוב לקבל את פניו ומאיר דיזנגוף נשא נאום ברכה, בהזדמנות זו קיבל הנציב את השם החדש "נחמיה שמואל" על שם הנביאים שהביאו גאולה לעם ישראל. כך ראו היהודים בארץ את בואו כנציב העליון, "הראשון ליהודה" כך קראו לו. האופוריה ביישוב הייתה כל כך גדולה לרגל בואו שארגון "ההגנה" פסק מלפעול. ארגון "השומר" נסגר בפקודת ההסתדרות ולכל יישוב שהגיעו אנשי ה"הגנה" כדי לטפל בנושא כלשהו הם הוחזרו כלעומת שבאו בטענה שאין צורך בכלום "הנציב העליון הוא משלנו"

כנציב עליון הבין הרברט סמואל והזהיר מראש את ראשי התנועה הציונית, שאין זה "טוב ליהודים" שיהודי יהיה הנציב העליון שכן עליו להיות "ניטראלי". בארץ יש גם יהודים וגם ערבים שהם הרוב באוכלוסיה.

אחת הפעולות הראשונות שהוא נאלץ לבצע בתפקידו כנציב עליון שהוא למעשה ראש המדינה, היה למנות את ראש הקהילה הערבית. הוא ממנה את חג' אמין אל-חוסייני לתפקיד מופתי בירושלים, למרות שהוא לא זכה בתפקיד במערכת הבחירות. תוך זמן קצר היה חג' אמין אל-חוסייני גם ראש הוועד הערבי העליון. הנציב מינה אותו מתוך שיקול שאולי הדבר יגרום לשקט וימנע תסיסה בקרב הערבים. בן למשפחה היריבה משפחת נאששיבי היה ראש עיריית ירושלים ועל פניו היה נראה כאילו שיהיה איזון. חודשים מספר לאחר מינויו כנציב עליון פרצו פרעות ביפו. ב۔1 במאי 1921 רצחו הערבים ופצעו יהודים רבים וביניהם את הסופר והמורה יוסף-חיים ברנר.

בשנת 1921 הגיע סמואל פעמיים לבקר בתל۔אביב בפעם הראשונה במחצית חודש מרס 1921 ביחד עם שר המושבות סר ווינסטון צ'רציל, ובפעם השנייה בגמר שנת הלימודים שאז הגיע לתל۔אביב לכבד בנוכחותו את טקס חלוקת התעודות בגימנסיה "הרצלייה", שנערכה ב – 16 באוגוסט 1921. הדגל כחול לבן הונף מעל לבית הוועד בשדרות רוטשילד, וראש הוועד מר מאיר דיזנגוף נשא נאום ברכה. במסגרת ביקורו זה הוגש לו אלבום תמונות של העיר והוא אמר שהוא מקווה שבביקור הבא יקבל אלבום עוד יותר גדול.

בני הזוג סמואל שלחו מכתב תודה על קבלת האלבום.

הרברט סמואל ביקר בתל אביב מספר פעמים. ביקוריו הרשמיים העיקריים היו ב-19 בספטמבר 1922 ובאוקטובר 1923. לקראת ביקורו ב-1922 החליטה עיריית תל אביב לקרוא על שמו את קטע רחוב אלנבי היורד עד שפת הים. תוכנית הביקור כללה סיור ברחובות תל אביב: הרצל, נחלת בנימין, אחד העם, שדרות רוטשילד ואלנבי. תושבי רחובות אלה התבקשו לקשט את בתיהם בשטיחים ובדגלים בריטים ועבריים לכבוד האורח הנכבד.

שר המושבות וינסטון צ'רציל כינס ועידה בקהיר ובה הוחלט בהמלצת הנציב סמואל, לצמצם את העלייה היהודית לארץ. באותה הזדמנות גם הפרידו בין ארץ ישראל המערבית והמזרחית, אותה קיבל משר המושבות צ'רצ'יל כאות הוקרה על פועלו בזמן המלחמה. ביטולו של הג'יהד של הסולטן התורכי. במגעים שנערכו בין השריף חוסיין לבין הנציב העליון של מצרים מק-מהון סוכם על איגרת הסכמה ובה נאמר שהבריטים מכירים בכך שלערבים מגיע השטח מהים התיכון ועד למפרץ הפרסי למעט מקומות קטנים שבהם תשלוט בריטניה. בעקבות איגרת פיוס זו קיבל בנו של חוסיין פייסל את השלטון על דמשק, ואילו אחיו עבדללה קיבל את השטח ממזרח לירדן, שהופרד מארץ ישראל המנדטורית. כל ההחלטות הללו נתקבלו בקהיר ויצאו לאור בספר הוראות שנקרא "הספר הלבן של צ'רצ'יל". שר המושבות עזב את הארץ כשבוע ימים לפני פרוץ פרעות מאי 1921.

למרות שנאלץ לשמור על איזון בין היהודים לערבים עשה רבות למען יישוב ארץ ישראל וניתן לרכז את הדברים:

  • איפשר מכירת קרקעות ליהודים. היה אמנם בפיקוח ממשלתי, אך ניתן היה לעקפו בנקל.
  • נתן הכרה למוסדות היישוב – "הוועד הלאומי", "אספת הנבחרים", ו"הרבנות הראשית" – כלומר    הכיר באוטונומיה אדמיניסטרטיבית של היישוב.
  • הממשל הבריטי בימיו הפך את ירושלים לבירת הארץ ומכאן שירושלים הייתה בראש סולם          העדיפויות בכל הנוגע לטיפוחה, יותר מכל עיר אחרת.
  • סייע לכלכלתם של עולי העלייה השלישית בכך שסיפק עבודות ציבוריות כגון סלילת כבישים.
  • תמך בהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. קבע את מכסת ההגירה השנתית ל -16,500 עולים.
  • הכיר בעברית כשפה הרשמית של הארץ.

 

תקופת נציבותו של סר הרברט סמואל תיזכר בתודעה הציונית כתקופה של תחילת יישום רעיון "הבית הלאומי" בארץ-ישראל.

לאחר שחזר לאנגליה בשנת 1925 שב לשרת בפרלמנט הבריטי ולאחר מכן הנהיג את המפלגה הליברלית וקיבל תואר אצולה ויקונט אותו הוריש בבוא יומו לבנו אדוין שנשא לאישה את הדסה, בתו של מחבר המילון העברי הגדול יהודה גור (גרזובסקי).

סר ויקונט הרברט לואי סמואל נפטר ביום י"א בשבט תשכ"ג, 5.2.1963.