תגית: אלי אילן

סיור בעקבות פסלים ביפו

סיור בעקבות פסלים ביפו

"נעורים לנצח" את הפסל הזה העשוי ברונזה, יצר האמן אלי אילן והוא ממוקם ברחבה לפני כנסיית סנט פיטר ביפו

 האמן אלי אילן נולד בוויניפג, קנדה. נפטר בשנת 1982.ונטמן בקריית שאול.

אלי אילן החל ללמוד בשנת 1946 באוניברסיטת "בריטיש קולומביה" בוונקובר, קנדה. בשנת 1948 עלה לישראל והשתתף במלחמת הקוממיות. הוא למד ציור וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1957 חזר לקנדה ולמד פיסול באוניברסיטה "אונטריו". הוא למד גם באקדמיה לשוטרים זיהוי פלילי ושיחזור. בשנת 1959 חזר לישראל והתגורר ביפו העתיקה. הוא התגייס למשטרה, ושירת בה 4 שנים. משנת 1960 הציג תערוכות יחיד בישראל ובארה"ב. בשנת 1965 לימד פיסול במכללת "רננים". הוא נפטר מהתקף לב בדרכו מיפו לקיסריה.

בפארק צ'ארלס קלור

פסל נוסף שלו "הקורבן" מוצב בפארק צ'ארלס קלור. גם הוא עשוי ברונזה.

פסל מפורסם שלו הוקדש לזכרם של י"א הספורטאים שנרצחו במינכן והוא נקרא "מלחמת בני אור בבני חושך"

את הפֶסל "שערי האמונה" יצר האמן דניאל כפרי. הפסל הוקם בשנת 1975 במרומי הגבעה ביפו, במקום שממנו ניתן לראות את הים והנמל. הפסל עשוי אבן גיר, והוא הוזמן בשנת 1975 בידי מרדכי מאיר, הבעלים של מגדל שלום.

שערי אמונה ביפו

בפסלו רצה האמן להראות את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לכן הפסל הוקם בצורת שער דרכו נכנסים אל הארץ המובטחת. הפסל מתחיל מתוך שתי אבני הכותל המערבי, וממשיך אל עמודי ההבטחה ומעליהם קורה המציינת את ההגשמה של ההבטחה. ההגשמה יכולה להתבצע רק אם יש אמונה מלאה בהבטחה ומכאן שמו של הפסל "שער האמונה". בעמוד הימני של הפסל, ניתן לראות את אברהם אבינו, שקיבל הוראה מהאל להעלות את בנו יצחק, לעולה. האמן מראה זאת בנשיאת יצחק גבוה גבוה. מתוך אמונה באל עליון, אברהם מוכן להקריב את בנו ועל אמונה זו הוא מקבל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בעמוד השמאלי רואים את יעקב אבינו שוכב על הארץ ולמראשותיו אבן. בחלומו הוא רואה מלאכים עולים ויורדים בסולם. המלאכים העולים, ראשיהם מוטים כלפי מעלה; והמלאכים היורדים ראשיהם מוטים כלפי מטה. הכנפיים יוצרות מעין סולם. גם זקנו של יעקב נראה כסולם. בעקבות החלום או כתוצאה ממנו הוא מקבל את ההבטחה על הארץ. הקורה העליונה מראה את כיבוש יריחו. זו הגשמת ההבטחות לאבות האומה. ההגשמה יכולה להתבצע רק אם מאמינים באמונה שלמה בהבטחות הללו. בקורה עליונה זו רואים את הכוהנים הסובבים את חומת יריחו ותוקעים בשופרות. הציווי של יהושע בן ֿנון הוא להחרים את העיר ולכן הפגיונות בידי העם, לבצע את הפעולה. רק רחב הזונה תישאר לעד בקרב בני ישראל בזכות עזרתה בכיבוש העיר.

האמן: דניאל כפרי נולד ב – 1945, בסלובניה. אביו היה מהנדס מכונות במפעל "סקודה" הצ'כי. עם עלות הנאצים לשלטון, הוא נמלט אל היערות עם אשתו. בשנת 1949 עלתה המשפחה לארץ ופנתה לקיבוץ "מענית", שבו התגורר הדוד אשר עלה לארץ לפני המלחמה. דניאל כפרי זוכר, שמשפחתו התגוררה במחנה צבאי בריטי נטוש כ ֿ3 ק"מ מהקיבוץ. האב פנה לעבוד ברכבת ישראל; כעבור מספר חודשים עברה המשפחה לגור בקריית מוצקין שליד חיפה. בבית הספר התגלה כישרונו המיוחד של דניאל כפרי לפיסול. לאחר גמר שירותו הצבאי בשנת 1966 התקבל ללימודים ב"בצלאל" בעזרת מלגה שקיבל מ"קרן ידידות ישראל אמריקה". בבית ֿהספר פגש את רותי, ונשא אותה לאישה. לצורכי פרנסה עסק בחריטה במצבות. מאחר והיה זריז מאוד, התפרנס בכבוד. לאחר שלוש שנות לימוד ב"בצלאל" עזב את בית הספר. בשנת 2001 הוזמן על ֿידי עיריית קררה שבאיטליה להציג את יצירותיו בכיכר המרכזית של העיר. לאחר מלחמת יום הכיפורים חזר בתשובה והיה לחרדי מאוד. הוא הפסיק לפסל פסלים האסורים על פי התורה. חי כיהודי חרדי. שינה את דעותיו ומשפחת דניאל כפרי "חזרה בשאלה". משפחתו הלכה אחריו הלוך וחזור ובזכות אשתו רותי, נשארה המשפחה מאוחדת. לזוג שתי בנות ובן. כיום דניאל כפרי חי בירושלים ועוסק בעיקר בפיסול. לכפרי סטודיו בקררה שבאיטליה וסטודיו ליד כּרכור. בשנת 2001 הוצגה תערוכה שלו במוזיאון ישראל בגלריית שרובר. בשנת 1976 זכה בפרס ירושלים לפיסול.

פסל האמונה הוזמן בשנת 1974 מיד לאחר מלחמת "יום כיפור" בידי מרדכי מאיר שהיה הבעלים של מגדל שלום בתלֿאביב. הפסל היה אמור להיות מוצב על שפת הים אך הוחלט להעמידו בראש הפסגה ביפו העתיקה בגן אברהם. פסליו המפורסמים: ראש של יצחק רבין (1977); "שחרור אילת", פסל עשוי ברונזה (1996); תיבת נוח (1979): סדרת פסלי "יונת השלום" שנמסרו לנשיא ארה"ב, לנשיא מצריים ולמלך חוסיין בידי ראש הממשלה יצחק רבין. בשנת 1977 הוענק לו פרס ישראל, בציור ובפיסול.

הפסל "תפוז תלוי" הוזמן אצל האמן רן מורין שנולד בשנת 1958, בקיבוץ רמת רחל שבמבואות ירושלים. הפסל הועמד בנתיב המזלות שביפו העתיקה. האמן: רן מורין הוזמן לפסל את הסמל של יפו. במרץ 1978 יצר את המונומנט פסל

פסל "תפוז תלוי" הוזמן אצל האמן רן מורין

"יער עצי הזית" הכולל בתוכו כ- 200 עצי זית. העצים שתולים בשורות שורות, המוליכות את המבקר אל שלושה עמודי זית גבוהים (Olive Columns), שגם בראשם שתולים עצי זית. בפסלו רואה האמן את עם ישראל מרחף מעל פני הארץ הקדושה. אף על פי שחלפו אלפיים שנות גלות, נמצא העם כאן מעל לפני הקרקע. כך רואה האמן את פסליו, את פסל עץ השיטה המרחף במלון "דן אילת", ואת הפסל "כרם עצי הזית" הנמצא בכניסה לקיבוץ רמת רחל ומשקיף אל הר חומה. האמן חש קרבה מיוחדת לקיבוץ רמת רחל אף על פי שעזב אותו בהיותו כבן שלושה חודשים. הוא בן למשפחה ממתנדבי "גדוד העבודה". אביו יוסף מורין היה מרצה לפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא החל את עבודתו בבניית מודל של תנועה בצורה מופשטת במכון וויצמן. בשנות השמונים של המאה העשרים החל לשלב בתוך פסליו עצמים שונים מהטבע; ויצירתו הראשונה באופן זה הייתה בשנת 1982 "עץ תאנה ופלדה". כדי להשתלם באומנות חדשנית זו נסע ללמוד בניו יורק, בבית ספר לאמנות חזותית. אחר כך יצא לרומא ושם למד פיתוח של שימור אמנותי. בשנת 1993 התבקש לעצב פסל שיסמל את יפו והוא בחר בעץ התפוז המקומי. עץ התפוז תלוי מרחף באוויר, והוא אינו מחובר לאדמה, אלא גדל בתוך כד עשוי אבן גרניט בצורת תפוז בלאדי. התפוז הוא סמלה של יפו.

"הלוויתן" פסל זה הועמד ברחוב פסטר שביפו בשנת 1983, מראה את

הלוויתן של אילנה גור

הלוויתן שבלע את יונה הנביא והקיאו בנמל יפו, הנמצא לא רחוק מהפסל. כדי להמחיש את תהליך הקאתו של יונה מהמים אל היבשה עומד הלוויתן בתוך מזרקת מים.

פסל נוסף של אילנה גור הוא הפסל הנקרא "אישה ברוח" והוא עומד בגן צ'ארלס קלור ליד מוזיאון האצ"ל. הפסל הוקם בשנת 1977, והוא עשוי ברונזה. גובהו 3 מטרים. הפסל ניתן במתנה לעיר תל אביב. בפסל רואים אישה הנאבקת ברוח העזה המגיעה מכיוון הים. אילנה גור נולדה בשנת 1936 בטבריה. בני משפחתה עסקו ברפואה. אביה היה פרופסור לכימיה, אמה הייתה רופאת ילדים, ואחיה רופא למחלות לב. היא החלה את דרכה באמנות בגלל היותה דיסלקטית. היא אספה ברזל בניין חלוד שמצאה זרוק ברחוב, ניקתה אותו ועיצבה ממנו רהיט קטן. בשנת 1956 היא החלה ללמוד בבית ֿספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. היא נסעה לארה"ב ושם החלה לעצב תכשיטים ולייצר פסלי רהיטים ממתכת. בשנת 1988 קיבלה בארה"ב, את פרס "רוסקו" על עיצוב רהיטים, בקטגוריית מערכות ישיבה לבית. בשנת 1972  הוצגה במוזיאון לוס אנג'לס תערוכת יחיד מעבודותיה. פסל שלה ניצב ב "יד ושם" בירושלים. "נתן פנץ"  זהו שמו של הפסל והוא הוצב בשנת 2003 בכיכר ביפו הנושאת את אותו שם.

האמן: צבי גרא הפסל הוא לזכרו של נתן פנץ

האמן: צבי גרא הפסל הוא לזכרו של נתן פנץ, שנולד בשנת 1917, בוויטבסק, שברוסיה. נפל ביום י"ט בניסן ה-תש"ח, 28.4.1948, בניסיון הכיבוש של אצ"ל את יפו. נתן פנץ היה שחקן כדורגל פופולארי ומפורסם מאוד בארץ. לאחרונה שיחק במדי בית"ר. האגודה ייסדה בית ספר לכדורגל ביפו שנקרא על שמו. המשפחה תרמה גביע נודד לאגודה. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1920, והוא החל את לימודיו בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1933 התקבל כחבר בקבוצת הכדורגל מכבי תל אביב. הוא הצטיין מאוד במשחקו והיה לכוכב הקבוצה. בשנת 1939 הצטרף לקבוצת בית"ר תל אביב. הוא הקדיש לה את כל מרצו, והעלה את הקבוצה לליגה הלאומית. הוא הצטרף למחתרת לאצ"ל, עבר אימונים בארגון והשתתף בפעולות שונות של האצ"ל. בהתקפת האצ"ל לכיבוש יפו ביקש לשמש כמקלען, כדי שלא יזהו אותו, עקב פרסומו הרב בארץ. המשוריין שבו ישב תמרן את דרכו בתוך הסמטאות של שכונת מנשייה ומשוריין בריטי ירה פגז "פיאט" שחדר את השריון של הרכב, שבו ישב נתן והוא נהרג במקום.

הפסל: רהט (משקית)    רחוב קדם 100 יפו, במרכז היהודי – ערבי. הפסל הוא בצורת יד המעניקה מים לצמא.

האמן: פרידריך הונדרטוואסר נולד בשנת 1928 ונפטר בשנת 2000. היה צייר, פסל ואדריכל אוסטרי. הוא נחשב לאחד מגדולי אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20  הוא נולד בווינה כבן למשפחה יהודית. התייתם מאביו בהיותו כבן שנה. למרות שלא למד בשום בית ספר לאמניות שימש כמרצה בבית הספר הגבוה בהמבורג. בשנת 1972 נפגש לראשונה עם תושב וינה הישראלי יורם הראל, אשר הפך לידידו האישי ולאחר מותו של האמן למנהל עזבונו ולמנכ"ל קרן הונדרטוואסר בווינה. הוא נפטר בלב ים מהתקף לב בעת הפלגה על הספינה "המלכה אליזבת השנייה" בדרכו מניו זילנד לאירופה. בהתאם לבקשתו נקבר בלב הטבע בניו זילנד. עבודותיו של האדריכל אנטוני גאודי מקטלוניה השפיעו מאוד על עבודותיו. הוא עיצב שני דגלים בחייו האחד הוא הדגל השני הלא רשמי של ניו זילנד, שאותו אימצו תושביה המאורים של ניו זילנד. הדגל האחר שעיצב בשנת 1978 היה דגל השלום למזרח התיכון. על רקע לבן מגן דוד כחול מרחף מעל חצי סהר ירוק. הוא עיצב כרזות אחדות ובכרזה אחת עיצב את המשפט "בין עצים אתה בבית". את ההכנסות ממכירותיה תרם לפרויקט ייעור הנגב בישראל.

הפסל: "שיח" עשוי אבן ונבנה בשנת 1996 ממוקם בשדרות ירושלים 195 יפו.

האמן: עמנואל הצופה. פַסַל ורב חובל, נולד ב- 1928, בחיפה. בגלל אהבתו הרבה לים למד בבית ֿהספר הימי בחיפה. לאחר סיום לימודיו נסע ללמוד בבית ֿספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. הוא למד אצל המורה זאב בן ֿצבי עם דוד פולמבו. לאחר זמן קצר המורה העיר לו, כי הוא מחקה את הפַסל הנרי מור. עמנואל עזב את בית הספר וחזר לחיפה ועלה על אונייה כקדט. בשנת 1947 הצטרף לפלמ"ח. הוא נפצע באחת הפעולות, הצטרף לצי הימי ועסק בהבאת המעפילים לארץ. לאחר קום המדינה החל לעבוד בחברת ספנות בריטית; ובשנת 1963 הוענקה לו דרגת רב חובל. בעת שהשיט את הספינות היה בידיו זמן רב לעסוק בפיסול. בשנת 1974 הציג את תערוכת פסליו הראשונה בגלריית "האמר" בניו יורק. בשנת 1972 נסע לחודש ימים ללמוד פיסול באיטליה. מאז ביקר כל שנה באיטליה לשם השתלמות בפיסול. בשנת 1995 הוענק לו הפרס הראשון בביאנאלה ביפן על פסלו העוגן. היפנים ערכו לכבודו את טקס הענקת הפרס על אונייה בלב ים. באוניברסיטת תלֿאביב עומד פסלו "שואה ותקומה".

פסל נוסף שלו המתאר את אהבתו לים  "סירה" ממוקם ברחבת מוזיאון תלֿאביב לאמנות. הפסל עשוי אבן בזלת גלילית. הפסל זכה בפרס על שם דן סנדל. בשנת 2002 תרמה משפחת סנדל את הפסל למוזיאון.

הפסל "טבע דומם עם כוס" שלהאמן יעקב חפץ שנולד בשנת 1946, בעיר רחובות. הפסל עומד בשדרות ירושלים 16 ביפו. יעקב חפץ למד בבית ֿספר לציור בתלֿאביב אצל הצייר רפי לביא. הוענקה לו מלגה מטעם קרן התרבות ישראל – אמריקה. בשנת 1975 הוא הציג את פסליו בגלריית "הקיבוץ". בשנת 1986 הוענק פרס ההסתדרות ליעקב חפץ וליחזקאל שטרייכמן. בשנת 1989 הציג בביאנאלה הבינלאומית בפורטוגל. פסליו מוצגים ברחבי העולם ובישראל. בשנת 1975 נשא לאישה את בת קיבוץ איילון, הגר כהן, והיה חבר הקיבוץ עד לשנת 1999. בני הזוג עזבו את הארץ ונסעו לארה"ב. הוריו, נחמה ושלמה חפץ, היו מראשוני הבילויים.

הפסל "כפכפים" עשוי בטון ופלדה והוא נמצא ברחוב נחמה 2 יפו את הפסל יצר האמן  בלו סימון פיינרו. רוב עבודותיו של האמן מתייחסות בזיקה ללשון ולמסורת היהודית, הוא הופך אבן רגילה למוצר רוחני המתאים לרוחניות הקדושה של המסורת.

את הפסל "כפר" יצרהאמן ישראל רבינוביץ שנולד בשנת 1954, בכפר סבא. התחנך וגדל בעיר ראשון לציון. הפסל נמצא ברחוב סגולה 2 ביפו. את שירותו הצבאי עשה ישראל רבינוביץ בנח"ל; ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ יטבתה. בשנת 1977 החל ללמוד בבית  ספר לאמנויות "בצלאל". בשנת 1987 נסע לשתי שנות לימוד באקדמיה לאמנות "קררה" שבמילנו. עבודותיו מהוות מוטיבים תנ"כיים, שהוא יוצר מתוך שברי כלי חרס ואבן עתיקים בצירוף חלקי מתכת שהוא מייצר. השפעת המדבַר על עבודותיו ניכרת בעיקר בצבע הכחול שלהם. הציג בתערוכת יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות. בשנת 1996 הציג את עבודותיו במוזיאון ישראל בירושלים. פרס הוענק לו מטעם קרן שרת לאמן הצעיר. יצר קיר בבניין מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בהר הצופים.

את הפסל "הרכבת האחרונה מיפו לירושלים" בנההאמן יגאל תומרקין והפסל ממוקם ברחוב המרד  1 הפסל הוקם בשנת 1985, והוא עשוי לוחות פלדה וחלקי רכבת. הפסל מסמל את נסיעתה האחרונה של הרכבת מיפו לירושלים. כל שרידי הרכבת נצבעו בכחול. "מפוצל מסביבך ומפוצל בתוך עצמך – כולי פרדוקס", כך מגדיר האמן את עצמו. את נסיבות הולדתו הוא מציין במוטיב הגלגל בעבודותיו.

האמן יגאל תומרקין נולד בשנת 1933 בדרזדן גרמניה. אביו מרטין היינריך הלברג היה שחקן ובמאי תיאטרון בגרמניה. יגאל עלה ארצה בשנת 1935 בגיל שנתיים עם אמו, ברטה גורביץ, שנישאה שנית בארץ, למהנדס הרצל תומרקין; וזה אימץ אותו והעניק לו את שם המשפחה שלו, תומרקין. את שנות בחרותו בילה בבת ים ושירת בצה"ל בחיל הים. בשנת 1954, הוא השתחרר מהצבא, והחל לעבוד אצל הפסל והמורה רודי להמן, בעין הוד. כעבור שנה יצא לגרמניה לפגוש את אביו ועבד כשנה כתפאורן בתיאטרון "ברלינר אנסמבל" אצל ברטולד ברכט. כאמן הוא עוסק גם בציור, בגרפיקה ובעוד מגוון רחב של תחומי אמנות. בשנת 1956 חזר לארץ. בעידודו ובהשפעתו של יצחק דנציגר יצר את פסל הברזל הראשון שלו, שני ינשופים היושבים זה מול זה. לאחר מכן הוא נסע לעבוד בפיסול בגרמניה, בהולנד ובפריס. בשנת 1962 נסע ליפן ולארה"ב ללמוד ולהשתלם שם באמנות הציור. הוא חזר לארץ והכין דגמים לפסלי חוץ לערים דימונה וערד, עבורן יצר פסלים המתאימים לערי מדבר. משנת 1964 פיסל בכל חומר אפשרי מחלקי נשק ותחמושת ועד לבובות של חלונות ראווה, מפוליאסטר ועד ליציקות ברונזה. לאחר מלחמת ששת הימים התקרב לסגנון אדריכלות האדמה ובנה פסלים העשויים מחלקי בניין שונים. הוא היה בין מייסדי סניף "הפועל-ים" שהיה בחוף הים (Sea Palace) בבת ים.

פרסים אחדים הוענקו לו על עבודותיו כגון אנדרטת חוליקאת, אנדרטת השואה בנצרת עילית. פרס סנדברג הוענק לו מטעם מוזיאון ישראל בירושלים. הוענק לו פרס על בניית אנדרטת יורדי הים בחיפה, פרס על האנדרטה "לשואה ולתקומה" בתל אביב, ועל אנדרטה לנופלים בבקעת הירדן. פרס ראשון הוענק לו בביאנאלה לרישום ביוגוסלביה. בשנת 1984 הוענק לו אות הצטיינות מטעם נשיא איטליה, על תרומתו לקשרי האמנות בין שתי המדינות. בשנת 1992 הוענק לו פרס רודן במוזיאון הפתוח ביפן. בשנת 1997 הוענק לו פרס "צלב המצוינות" מטעם נשיא גרמניה, ובשנת 1998 הוענק לו פרס זוסמן בווינה, אוסטריה. הוא הציג את עבודותיו הרבות בתערוכות בארץ וברחבי העולם; והשתתף בביאנאלה בוונציה בשנת 1964, ובביאנלה בסאו פאולו בשנת 1967. בשנת 2004, הוענק לו פרס ישראל לאמנות.

פסל נוסף שלו הוא "יכין ובועז"  הנמצא בפארק גני יהושע.

גם בגן אבּו נבוט שבפאתי יפו נמצאים פסלים אחדים של יגאל תומרקין.

האמן קארה יצר את הפסל "אנדרטה לזכר כובשי יפו" והוא ממוקםבגן הכובשים – יפו האנדרטה נבנתה בשנת 1972 לזכרם של כובשי יפו, והיא בנויה בגן הכובשים. בחודש אפריל 1948, יצאו חיילי האצ"ל לכיבוש יפו. במשך שלושה ימים הם נלחמו בחירוף נפש והצליחו לכבוש את שכונת מנשייה עד לים. כעבור יומיים יצאו חיילי ה"הגנה", גם הם, לכיבוש יפו והם באו מכיוון דרום. בעקבות הלחץ משני הכיוונים ברחו ערביי יפו בסירות, ברובם לרצועת עזה, חלק קטן יותר לנמל בירות, וחלק מהם לכיוון מזרח לעבר הירדן.

אנדרטת אסון הדולפינריום באזור הדולפינריום שנמצא

מסגד חסן בק

מול מסגד חסן בק, היה דיסקוטק שבו נהגו צעירים וצעירות לבלות ולרקוד בעיקר בימי חמישי ושישי בערב. ב-1 בחודש יוני 2001 הוסע מחבל ערבי צעיר עם חגורת נפץ על גופו למקום ונעמד בתור לכניסה כמו כל שאר הצעירים, וכעבור כמה רגעים התפוצץ והרג במקום 21 צעירים, רובם עולים מחבר העמים שלמדו בבית ֿהספר המקצועי "שבח מופ"ת". כ ֿ120 צעירים נוספים נפצעו.

פסלי חוצות בתל אביב

 פסלי חוצות בתל-אביב/יעקב מרקל

המשוטטים בתל אביב, לא יכולים שלא להתפעל מעשרות הפסלים המפארים את רחובותיה ומרחביה של העיר העברית הראשונה. כל מי שחלף אי פעם בכיכר היכל התרבות שליד תיאטרון "הבימה", וודאי ניסה לתהות על קנקנו של פסל שלושת העיגולים של האמן מנשה קדישמן. כל העובר ליד בניין העירייה ברחוב אבן ֿגבירול, מכיר את אנדרטת השלום שהוקמה לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במקום בו נרצח. פסלים ואנדרטאות אלה, ורבים רבים אחרים, מהווים חלק ממרקם החיים התרבותי העשיר ורב הסגנון של העיר תלֿ אביב. לא אחת, מעוררים בנו סמלים אלה תהיות וסקרנות: מי הוא האמן שעיצב את הפסל? בהשראת מה הוא נבנה? ומה הוא מסמל?

את המענה לשאלות אלה נותן לנו ספרו החדש של מורה הדרך הוותיק יעקב מרקל, יליד ותושב העיר תלֿ אביב, המתמחה בסיורים היסטוריים בעיר. הספר, "אמנים יוצרים בתלֿ אביב – יפו", אשר יצא לאור בימים אלה, מעלה על נס את סיפוריהם של האמנים והיוצרים שפעלו בעיר, לצד פרטים חשובים על יצירותיהם.

העיר הראשונה בארץ שבה הוחלט להקים פסלי חוצות הייתה דווקא ירושלים. ראש העיר המיתולוגי שלה, טדי קולק, האמין שעל ירושלים להידמות לערי בירה אחרות בעולם, אשר בהן פסלי חוצות הם חלק מנוף הסביבה ומתרבות המקום.

בשנות השבעים של המאה העשרים הוחלט, כי גם בתלֿ אביב – יפו, כמו במכובדות שבערי העולם, יוצבו פסלים בחוצות העיר. או אז, נבחרו 15 אמנים, וכל אחד מהם קיבל 15,000 דולר ליצירת פסלו. מבין פסלים ראשונים אלה, ניתן למנות את יצחק גולומבק, יעקב חפץ, דינה כהנא-גלר ואחרים.

יצחק גולומבק נולד בשנת 1956 בפולין. במהלך השנים, הציג את תערוכותיו בעיר וזכה לפרסים רבים.  בדרך כלל, לא נהג גולומבק לתת שם מיוחד לפסליו. הפסל המוצג כאן, שכותרתו "ללא שם", הוקם בשנת 1990, לאחר שהוזמן מהאמן על-ידי העירייה. הפסל מוצב בשדרות ירושלים – קרן רחוב יהודה הימית, למרות שמלכתחילה הועידו אותו למדרכה שמול שדרות דוד המלך2. הפסל מציג את הסביבה העירונית, שבה מוציאים או זורקים לרחוב חפצים שאינם נחוצים עוד, והם הופכים לערימה. הפסל עשוי ברזל, צבוע ירוק וגובהו כמטר ושמונים.  במקורו היה הפסל צבוע ירוק זית, אך לאחר שיפוץ לא מוצלח הוא נצבע בירוק כהה, אשר לדעת רבים פוגם ברעיון המקורי.

 

 

 

 

 

יעקב חפץ נולד בשנת 1946, בעיר רחובות. למד בתלֿ אביב אצל הצייר רפי לביא, זכה למלגות ופרסים והציג את תערוכותיו בארץ ובעולם. בזכות נישואין לחברת קיבוץ איילון, היה חבר בו עד לשנת 1999, אז עזבו בני הזוג לארה"ב. את פסלו "ניסיונות התעופה הראשונים מספר 3" העמיד ברחוב איינשטיין   12 ברמת אביב. הפסל הוקם בשנת 1989, והוא עשוי לוחות פלדה. גובהו 4.5 מטרים. פסל דומה לזה מוצב במחנה חיל האוויר בתל נוף.

 

 

 

 

 

 

דינה כהנא-גלר, נולדה בשנת 1949, בקיבוץ להבות הבשן. למדה בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים, בו גם לימדה ושימשה כראש המחלקה לעיצוב קרמי. מלבד יצירתה, כהנא-גלר גם אוצרת תערוכות של אומנים אחרים. את פסלה "ללא כותרת" העמידה ברחוב קרליבך 1. הפסל הוקם בשנת 1990, והוא עשוי אבן ובטון. גובהו 4.8 מטרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

שני אמנים דגולים העמידו בתל-אביב פסל העוסק בעקדת יצחק האחד הוא מנשה קדישמן, שנולד בשנת 1932, בתלֿ אביב. קדישמן ידוע בעיקר בפיסול ובציור של כבשים, שאותם ראה ורעה ליד גבול הארץ, עת היה רועה צאן בקיבוץ מעיין ברוך בעת שירותו כחייל נח"ל.  קדישמן למד פיסול אצל האמנים משה שטרנשוס ורודולף להמן. בשנת 1959 נסע ללמוד בבית ספר לאמנות "סנט מרטינס" בלונדון. לאחר שהציג את עבודותיו בגלריות מכובדות בעולם, חזר קדישמן לארץ בשנת 1973, והחל לייצר כאן פסלים גדולים עשויים מתכת ועץ. ברבים מפסליו הגדולים יש מוטיב מרכזי של אדמה וכוח המשיכה שלה, גם בבחינת "מן העפר באת ואל העפר תשוב". בשנת 1982 החל לפסל את פסלי העקדה, בעיקר עקב המצב הכללי שהיה בארץ. הוא עצמו שימש פעם כמודל לפסל עקדה, בתור אברהם אבינו, בעבור האמן היהודי – אמריקני ג'ורג' סיגל, שקרא לפסל שלו "עקדת יצחק". בשנת 1985 יצר את הפסל "עקדת יצחק" והוא הועמד ברחבת הכניסה ל"מוזיאון היהודי" בניו יורק. אותו פסל הקים גם בהולנד בשנת 1986, ורק בשנת 1987 נוצרה הגרסה הישראלית לפסל זה העומד ברחבת המוזיאון לאמנות בתלֿ אביב. פרסומו הרב ביותר של קדישמן בא לו מהפסלים ומהציורים של הכבשים הצבועות. שימושו במוטיב זה החל בביאנאלה בוונציה שנערכה בקיץ 1978, שם הוחלט שהמוטיב המרכזי יהיה אמנות וטבע. קדישמן, הפך את הביתן לדיר כבשים, שאותן הביא מהרי יוגוסלביה, צבע את גבן בצבע כחול לבן, וישב ביניהם כרועה צאן כפי שהיה בעברו. מובן, שמיצג זה היה מקורי ביותר, משך את כל מבקרי הביאנאלה, נתן לו פרסום עולמי והפך אותו לאחד מבכירי הפַסלים בישראל. לאחר מכן ייצר הדפסים, תמונות ופסלים המבוססים על המייצג האמור.

 בשנת 1995 הוענק לו פרס ישראל בתחום הפיסול. האמן השני שעסק בעקידת יצחק היה דניאל כפרי, שנולד בשנת 1945 בסלובניה. משפחתו שרדה את השואה בסיוע ידיד גוי, ובשנת 1949 עלתה לארץ ונקלטה בקרית מוצקין. בבית הספר התגלה כישרונו המיוחד של כפרי לפיסול. לאחר גמר שירותו הצבאי בשנת 1966 התקבל ללימודים ב"בצלאל", בשנים אלה עבד לפרנסתו כחורט מצבות. לאחר מלחמת יום הכיפורים כפרי חזר בתשובה והפך חרדי. הוא הפסיק לפסל, שכן הדבר אסור על פי התורה. כפרי חי כחרדי במשך 18 שנה, אז חזר בשאלה. משפחתו הלכה אחריו ונשארה מאוחדת. כפרי גר בשכונת ימין משה בירושלים, מול חומות העיר העתיקה. לכפרי סטודיו בעיר קררה שבאיטליה וסטודיו ליד העיר כּרכור בישראל. פסלו, "שערי האמונה", העשוי אבן גיר, הוזמן בשנת 1974 מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים בידי מרדכי מאיר שהיה הבעלים של מגדל שלום בתלֿ אביב. הפסל היה אמור להיות מוצב על שפת הים אך לבסוף הוחלט להעמידו בראש הפסגה של גן אברהם ביפו העתיקה. כפרי  רצה להראות בפסלו את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לכן, הוקם הפסל בצורת שער דרכו נכנסים אל הארץ המובטחת. הפסל מתחיל מתוך שתי אבני הכותל המערבי, וממשיך אל עמודי ההבטחה ומעליהם קורה המציינת את הגשמת ההבטחה.

 בעמוד הימני של הפסל ניתן לראות את אברהם אבינו, שקיבל הוראה מהאל להעלות את בנו יצחק לעולה. מתוך אמונה באל, אברהם מוכן להקריב את בנו ועל אמונה זו הוא מקבל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בעמוד השמאלי רואים את "חלום יעקב", בו יעקב אבינו שוכב על הארץ ולמראשותיו אבן, ובחלומו הוא רואה מלאכים עולים ויורדים בסולם. בעקבות החלום יעקב מקבל את ההבטחה על הארץ שמתחתיו. הקורה העליונה מראה את כיבוש יריחו, המסמלת את הגשמת ההבטחות לאבות האומה.

מיכה אולמן נולד בשנת 1936, בתלֿ אביב. למד בבית הֿספר לאמנות "בצלאל" בירושלים, ולאחר מכן למד בלונדון. בהמשך, לימד ב"בצלאל" ובטכניון בחיפה, ואף הוזמן להיות מרצה אורח באקדמיה לאמנויות יפות בדיסלדורף, גרמניה. אולמן הציג תערוכות יחיד מעבודותיו במגוון גלריות בארץ ובעולם. אולמן יצר אנדרטה לזכר שריפת הספרים שהתרחשה במאי 1933, על-ידי סטודנטים גרמניים בכיכר בֶּבֶּל בברלין. האנדרטה נחנכה במרץ 1995.

אלי אילן נולד בשנת 1928, בוויניפג, קנדה. בשנת 1948 עלה לישראל והשתתף במלחמת הקוממיות. למד ציור וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1957 הוא חזר לקנדה ולמד פיסול באוניברסיטה "אונטריו", לצד לימודיו באקדמיה לשוטרים. בשנת 1959 חזר לישראל, התגייס למשטרה ושירת בה 4 שנים. משנת 1963 הקדיש את כל זמנו לפיסול. בשל מורכבות יציקת פסלים מברונזה, אילן התגורר רוב הזמן בטוסקנה שבאיטליה. אילן נפטר בשנת 1982 ונטמן בקריית שאול. פסלו, "מלחמת בני חושך בבני אור" מוצב ברחבת הֿי"א אשר בקרן הרחובות ויצמן – בארי. הפסל הוקם בשנת 1973, והוא עשוי מברונזה. אילן הקדיש את הפסל לזכר י"א הספורטאים, המאמנים ושופטי הספורט הישראליים אשר נרצחו באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 בידי קבוצה של מחבלים.

 

 

 

צדוק בן דוד נולד בשנת 1949, בתימן. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949. בשנת 1971, לאחר שירות בנח"ל מוצנח, החל את לימודיו בבית ספר לאמנויות "בצלאל" בירושלים. כעבור שנתיים הוצא מבית ספר בטענה של חוסר התאמה, מוריו ניבאו שלעולם לא יהיה פַסל. לאחר שהשתתף במלחמת יום כיפור, יצא ללונדון לשמש שוליה אצל פַסל קרוב משפחתו. בשנת 1975 יצא ללמוד אמנות באוניברסיטת רידינג באנגליה, ולאחר מכן, למד באוניברסיטת סנט מרטין והפך לאחד המרצים בה. לאחר הצלחתו בחו"ל, הוזמן להשתתף בתערוכות בארץ, ובשנת  1988 אף ייצג את ישראל, יחד עם הפסל מוטי מזרחי, בביאנאלה בוונציה. בן-דוד המשיך לזכות להצלחה גם בחו"ל, וכאשר החלה עיריית לונדון לשפץ את אזור "הקנארי וורף" (Canary Wharf) בשנת 1994, פסלו המוצב שם נבחר לשמש כסמל האזור. פסלו, "שמים וארץ" מוצב ברחוב אחימאיר פינת רחוב רקאנטי. הפסל הוקם בשנת 1995, והוא עשוי בטון, סיבי פיברגלס ונירוסטה. הפסל נתרם בידי הוריו של החייל ניר גולומב ז"ל להנצחת בנם, שנפטר ממחלה בעת שירותו הצבאי, והוצב בכיכר לא הרחק ממקום מגוריו. המשורר נתן זך כתב את דברי השירה האלה, המצורפים לפסל: כל הדברים האנושיים רחוקים מדי, לא בהישג יד, דבר לא נרפא, הכל פתוח. החלק הפנימי של הפסל נצבע כחול המסמל את שמי ישראל. בחלק החיצוני מצויות כ 600 דמויות בגדלים ובתנוחות שונות, העשויות פיסות פלדת אל ֿחלד, ומרותכות זו אל זו ליצירת כמעין מעטפת לחלק הפנימי. מעטים מתושבי שכונת רמת אביב ג' לא אהבו את צבעו הכחול של הפסל ולא את האמן, שעל מוצאו הושמעו הערות גזעניות.

ערן שקיןנולד בשנת 1962, בישראל. בשנת 1980 סיים את לימודיו ב"ויצ"ו צרפת" בתלֿ אביב, ולמד תולדות האמנות באוניברסיטת תלֿ אביב. בשנת 1984 החל את לימודיו בבית ֿספר לאמנויות "בוזאר" בפריז. במאי 2005 החליטה "מקסימדיה", חברה לשילוט חוצות, להעלות סדרה של תמונות קומיקס על עמודי המודעות העגולים, שעדיין נמצאים על מדרכות תלֿ אביב. נבחרו כ 176 עמודים, שעליהם יוצגו דמויות קומיקס מצוירות, פרי עבודתו של שקין. שקין מרבה ליצור פסלים וציורים הקשורים בנושא מים. פסלו, "אקוודוקט" מוצב בשדרות רוטשילד 30. ביצירתו, מעלה שקין שאלות לגבי הקשר בין טכנולוגיה וטבע: "מבחינתי, הפסל מבטא את הנתק בין המחשבה לבין הרגש שקיים אצלי כאדם מודרני תרבותי, האדם המודרני-התרבותי מפר את הקשר הזה, כשהוא יוצר אובייקט שיש בו רק ערך אסתטי או רק ערך פונקציונאלי". בפסל, מעביר האמן את הרגשתו, ובו רואים את מעבר המים החיים דרך האקוודוקט שנוצר בתקופה הרומית, ואת אשר קורה כאשר האדם מתערב בטבע. בפסל אפשר לראות כ הפסל נוצר בהשראת פיגוע טרור שהתרחש במרץ 1993 ברחוב העליה בתל-אביב, שם קיפדו את חייהם נתן עזריה וגרגורי אברמוב. בשל העדר מקום, לא הוצב הפסל במקום האירוע, אלא בשדרות רוטשילד.

 

יעקב דוב גורדון, האמן שפיסל את הפסל "אריה" המוצב בסמטה פלמונית [זה לא נקרא סמטה פלונית?], הגיע לארץ לשנה על בסיס מלגה שקיבל מהאקדמיה בה למד בארה"ב. בדרכו לארץ עבר במצרים ובה השתלם באדריכלות מקומית. בשנת 1920 הוא הגיע ארצה, והתיישב בתלֿֿאביב.  גורדון הבין שהעיר תלֿ אביב תתרחב מאוד, התריע על כך לפני מועצת העיר, ודרש שייתנו את דעתם לצורת העיר ולרוחב רחובותיה. עוד, ביקש לבנות ליד הגימנסיה הרצליה מוזיאון. אום, דבר מרעיונותיו לא מומש, והוא עזב את הארץ. פסל האריה עשוי אבן