תגית: אחוזת בית

יעקב אלחנן ליטוינסקי

יעקב אלחנן ליטוינסקי

משפחת ליטוינסקי התגוררה באודסה. המשפחה הייתה אמידה ובנם הבכור יעקב אלחנן שנולד ביום י"ח בחשוון תרי"ג; 31.10.1852. היה תלמיד מוכשר וקיבל חינוך יהודי דתי וגם השכלה כללית. הוא נישא בגיל צעיר והתאלמן כעבור חדשים אחדים.

המשפחה עסקה במסחר וגם יעקב אלחנן התמחה בנושא בכדי להיכנס לעסקי המשפחה. בצעירותו הצטרף לתנועת "חובבי ציון". בשנת 1880 עלה ארצה והתיישב ליד העיר עזה והקים שם טחנת קמח. לא ראה ברכה במפעלו זה ועבר להתגורר ביפו ובה הקים בית חרושת לסבון. גם מפעל זה לא נשא פרי. בשנת 1886 קנה 40 דונם בראשון לציון והקים משק חקלאי. גם משק זה לא נשא פרי והוא חזר ליפו. לפרנסתו עבד אצל יבואן העצים הגדול ביפו יעקב הרצנשטיין. לאחר שנים אחדות החליט להתמסר למסחר בעצים, והחל לייצר גם חביות לאחסון יין. ההצלחה האירה לו פנים והוא קנה קרקעות במקומות שונים בארץ.

בשנת 1909 היה בין 66 מייסדיי שכונת "אחוזת בית" שבמהרה קיבלה מעמד של העיר תל אביב. הוא בנה את ביתו ברחוב אחד העם 22.

בביקוריו הרבים ביפו התגורר במלון של חיים בקר שבו השתכנה אישה עשירה מצרפת עם בתה הצעירה שרה בילה. הם נישאו בשנת 1887 ונולדו להם שלושה בנים.

מוריס שנולד ביום 12.6.1888.

אמיל נולד בשנת 18.2.1891.

ריימונד נולד בשנת 1894.

לאחר סיום לימודיו באקול די פרר ביפו הצטרף אמיל כפקיד לבנק אנגלו פלשתינה (אפ"ק) שמנהלו היה זלמן דוד לבונטין. בשנת 1914 פרצה מלחמה וברגע שתורכיה הצטרפה החלו צרות ליהודים בארץ. בשנת 1915 פשט ארבה על הארץ והחיים הפכו בלתי נסבלים, בנוסף לכך החל גיוס של צעירים יהודים לצבא התורכי. מוריס ואמיל שהיו בגיל הגיוס החליטו להימלט מהארץ למצריים. שם הם הסתובבו בחוסר מעש ללא קרוב או מודע. לשני האחים נודע כי בסיס של הצבא הבריטי שחנה במצריים סובל ממחסור חמור של בצלים. גם היה ידוע הסוד שמי שיספק סחורה בגובה של חמישים לירות סטרלינג יזכה במכרז. מוריס שהיה בעל הופעה נאה התלבש יפה ונכנס לבנק האיטלקי "בנקו די רומא" פנה מיד לחדרו של המנהל והודיעו שזכה במכרז הצבא להספקת בצל למטבח המחנה, רק שחסר לו חמישים לירות להשלמת העסקא. מנהל הבנק הסתכל עליו מלמעלה ועד למטה הוציא חמישים לירות מהמגרה ונתן לו. "תודה" אמר מוריס ויצא. לאחר הספקת הבצלים החלו להגיע עוד מכרזים ומצבם הכלכלי השתפר בצורה משמעותית. במסגרת פעילותו המסחרית קיבל גם את הסוכנות של חברת הדלק "של" לתחומי ארץ ישראל. בשנת 1919 הכיר את רבקה קרמן בת למשפחה יהודית מצרית והם נישאו במצרים.

יעקב אלחנן ליטוינסקי נפטר ביום 31.10.1916, ונטמן בבית הקברות הישן שברחוב טרומפלדור בתל אביב.

לאחר המלחמה בשנת 1920 חזרו בני משפחת ליטוינסקי המורחבת לארץ. מוריס ואשתו התגוררו עם האם שרה בילה בבית הגדול בן שלושת הקומות שברחוב אחד העם 22. בראש הבית התנוסס דגל של מדינת אסטוניה. כי מוריס, הבכור, קיבל מינוי של קונסול כבוד לרפובליקה האסטונית.

אשתו של מוריס רבקה ילדה לו שני בנים חיים ורוזיה. כאשר היה רוזיה בן שבעה חודשים נסעה רבקה לצרפת לעבור ניתוח בכליות אך היא נפטרה על שולחן הניתוחים.

אמיל הרווק התחתן בשנת 1926 עם מרגלית לבית אפלבוים מראשוני זיכרון יעקב. אמיל היה האחראי על רכישת קרקעות בעבור חברת האחים ליטוינסקי. ליד היישוב רשפון הייתה חלקת קרקע בת 1700 דונם והוא הצליח לשכנע 60 ערבים שהיו בעלי הקרקע למכור לו את החלקה. בחלקה זו היה פרדס בם 600 דונם. בתחילה טיפלו ערביי הסביבה בפרדס אך כאשר החלו הפרעות בארץ ביקש ליטוינסקי מחברי קיבוץ שפיים לתחזק ולעבד את הפרדס. עבודה זו הייתה תוך סיכון גבוה בגלל הריחוק מיישוב יהודי. בשנת 1933 התפרקה קבוצת בית"ר "בדרך" וחברי הקבוצה עבדו בפרדסו של ליטוינסקי.

עוד חלקת קרקע בת 1700 דונם מהכפר הערבי "סקיה" רכשו האחים ליטוינסקי בשנות השלושים ובכוונתם היה להקים בשטח זה עיר גנים שתקרא על שמו של אביהם יעקב אלחנן. הם החלו ליישב על השטח שהיה ידוע כמושבה "תל ליטוינסקי" יהודים עולים שהגיעו מגרמניה ומאוסטריה. מאחר ומיקום המושבה היה רחוק מכל יישוב ובעיקר מתל אביב שבשנות השלושים התפתחה וגדלה מאוד ,החליטו האחים לייסד שני קווי אוטובוס האחד מספרו 70 והשני מספרו יהיה 71 שני האוטובוסים ייצאו מהעיר תל אביב אל המושבה לנוחיות המתיישבים.

הוצאות אחזקת המושבה היו גבוהות ולכן השכירה משפחת ליטוינסקי כ-1,000 דונם משטח המושבה לצבא הבריטי, שהקים במקום מחנה בעבור הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. הצבא האמריקני ישב בשטח בערך כשנה ולאחר מכן הצבא המשיך בדרכו לכיוון בורמה. הצבא הבריטי בנה בשטח, בית חולים הקיים עד היום הוא בית החולים "תל השומר".

למרות שכל רכושם של האחים היה מחולק שווה בשווה, בכל זאת החלו בשנות ה-40 סכסוכים בין שלושת האחים. בעיקר בין ריימונד הצעיר לבין אחיו. הסכסוכים הגיעו עד בית המשפט*.

ריימונד תרם כספים לאוניברסיטה העברית בירושלים, בתמורה נקרא בניין הסנאט בהר הצופים על שמו. ריימונד נפטר ביום 12.8.1956. על קברו בכתה רק הידועה בציבור שלו ששמה אראלה רוסו. גם האם עזבה את הארץ בגלל סכסוכי האחים ועברה בשנת 1946 להתגורר בז'נבה. היא נפטרה בשנת 1954.

לאחר הפצצת תל אביב ביום 9 בספטמבר 1940 בנה הצבא הבריטי מחנה צבאי ליד בית החולים.

  • בשנת 1941 הוגשה לראשונה בקשה לפירוק השותפות של נכסי ריימונד. בבעלותו היו נכסים רבים ביניהם 1800 דונם אדמה חקלאית, שני פרדסים כל אחד בערך של 900 דונם היה גם בניין תעשייתי ברחוב החרושת בתל אביב. בזמן המשפט נפטר ריימונד ביום 12.8.1956. המוציאים לפועל של ירושת ריימונד צורפו לכתב התביעה. בצוואתו מסר את קווי האוטובוסים לחברת "דן" לעולמים בתנאי שהקו יתופעל בצורה הוגנת והנהגים יצורפו לחברת דן כחברים מלאים. קו 70 עובד עד היום. ביום 18 ביולי 1974 קיבלה חברת "דן" תחת חסותה את 19 האוטובוסים ואת כל הנהגים. בשנת 1959 נמסרו הפרדסים תמורת תשלום לחברת "מטעי הדרי ישראל בע"מ"