הביתן הלבנוני

הביתן הלבנוני

הביתן הלבנוניעד שנת 1932 היו מספר ירידים שבהם הראו את התוצרת של ארץ ישראל. בשנת 1932 הציגו את היריד שקיבל את השם "יריד המזרח", בשטח שהוקצה על ידי העירייה בחלק הדרומי של העיר, כיום שטח התחנה המרכזית הישנה. ליריד הייתה הצלחה גדולה וביקרו בו הנציבים העליונים ואישים חשובים מהארץ והעולם. לכן החליט ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף שיש להקים מבני קבע ובהם ניתן יהיה להציג אחת לשנתיים את התוצרת הארץ ישראלית.

בהשפעתו של דיזנגוף העניק הנציב העליון ארתור ווקפ שטח קרקע בחלקו הצפוני של הירקון, ליד השפך שלו אל הים.

הביתן הלבנוניביום 26 באפריל 1934 נפתח בטקס חגיגי היריד בנוכחות הנציב העליון ארתור ווקפ, שתרם את השטח לעיריית תל אביב למטרה מיוחדת זו. ביריד זה השתתפו 30 מדינות שונות וביניהן השתתפה גם ממשלת לבנון בביתן מיוחד משלה. ראש ממשלת לבנון שלח טלגרמה להנהלת היריד ובו פירט את דעתו "שהיריד נועד לטיפוח הידידות המסורתית בין שתי השכנות". בחזית הביתן הלבנוני הוצב תבליט של הפסל אהרון פריבר על עתיקותיה של בעלבך. (לימים, פריבר יקים גם את התבליט לכבודם של מייסדי העיר תל אביב).

בעלבך הוא יישוב הנמצא בחלק העליון של בקעת הלבנון בערך בגובה של 1,200 מטר מעל פני הים. היישוב נמצא על פרשת המים שבין הליטני והאורונטס. האזור הוא בעל קרקע חקלאית פורייה, אך הוא עובר באזור של שבר גיאולוגי, דבר הגורם להרס וחורבן עקב רעידות האדמות שמתחוללות במקום. בזכות השרידים העתיקים שנשארו מההרס ורעידות האדמה שעברו עליה ברבות השנים, בנוסף לאתרים העתיקים שנמצאו בה והמשויכים לאלף השני לפני הספירה, היא משמשת כמקום שתיירים רבים וחוקרים מגיעים לבקר בו. בנוסף לאתרים ההיסטוריים, מייחסים לבעלבך גם אגדות הקושרות אותה לקין, בן האדם הראשון שבנה אותה כמקום מסתור בעבורו. מסורת מוסלמית נוספת משייכת את ייסוד העיר לנמרוד הגיבור, מאחר והמצודה המקומית בנויה מאבנים ענקיות, שאדם רגיל אינו יכול להזיזן אל אתר הבנייה. לכן גם  ייחסו את בניית העיר לאשמדאי שהוא בוודאי יכול היה להזיז אבנים גדולות שכאלו.

שם העיר כפי שהוא נקרא כיום, הוא כנראה לא המקורי כי במקורות התלמודיים מופיע השם "בעל הבכי". יש במקורות גם מקום קבוע לעבודה זרה הנקרא "עין הבכי" הנמצאה ליד היישוב הנקרא "בעל הבקעה" וזו כנראה בקעת הלבנון ואילו התעתיק של בעלבך הוא שיבוש השם לערבית של ימינו.

בתקופה ההלניסטית נקרא המקום הליופוליס שהיה מפורסם במקדש זאוס. המקום קיבל מהקיסר אוגוסטוס זכויות של מושבה רומית. בניית המקדש הסתיימה במאה השלישית לספירה, בימי הקיסרים נירון ואנטוניוס פיוס. בהשפעת הקיסרים הרומים הנאורים תרם גם המלך היהודי אגריפאס הראשון, בנו של הורדוס המלך (שעכשיו גילו חוקרים שהוא ואשתו נקברו בקבר שאנו קוראים לו "יד אבשלום" בירושלים) לשיפור העיר.

הקיסרים הנוצריים קונסטנטינוס הראשון וגם תאודיוס הראשון בנו בה כנסיות אחדות. מכך אנו מבינים שהאזור החל לנטות לנצרות והתושבים נאלצו לעזוב את הפגאניות.

הערבים כבשו את העיר והמחוז במסע לכיוון ארץ ישראל בשנת 635 ולמרות שהיו בעיר נוצרים עד לשנת 1042 שינו את שם העיר הליופוליס ומאז היא נקראת "בעלבך".

בתקופת השלטון התורכי משלו באזור כולו אמירים שונים מטעם השלטון התורכי, הם שייכו את בעלבך לדמשק. כאשר הצרפתים מקבלים את כל האזור תחת חסותם בהתאם להסכמי סייקס – פיקו, הם משייכים את האזור ללבנון הנוצרית.

The Lebanese Booth

In the 1930's several Fairs were held in young Tel Aviv, which were named 'The Levant Fair'.

During The Levant Fair of 1934, which took place at the Port of Tel Aviv area, the Lebanese Government sent a delegation to the Fair, which exhibited at the Lebanese Booth. The Prime Minister of Lebanon at the time sent a special telegram to the Mayor of Tel Aviv, Meir Dizengoff, mentioning the good friendship between both countries.

כתיבת תגובה