הריגתו של מאיר טוביאנסקי

פרשה בלתי ברורה!

הריגתו של מאיר טוביאנסקי – קצין בכיר ב"הגנה" ובצה"ל

"טוב שם טוב משמן טוב" את הפסוק הזה היה אמור מאיר טוביאנסקי שנולד ביום 20.5.1904, בקובנה שבליטא – לדעת ולהפנים. בשנת 1922 בהגיעו לגיל 18 התייצב לשרות בצבא הליטאי. לכשסיים את שרותו בצבא למד באוניברסיטה ועוטר בתואר מהנדס. היה חבר באגודה היהודית באוניברסיטה ועלה לארץ בשנת 1925 ועבד בחקלאות, במושבה בנימינה. לאחר שחלה בקדחת נצטווה על ידי רופאיו לעבוד רק בעיר והוא עבר לחיפה. סיים את בית הספר לשוטרים הממשלתי בירושלים והתגייס למשטרה ושרת במשטרת חיפה. הוא שוחרר מהמשטרה עקב סירוב פקודה לשרת בתחנה הממוקמת בהדר הכרמל. טוביאנסקי הועמד למישפט בעוון הריגת ערבי. אך שוחרר מחוסר הוכחות אך נאלץ לעזוב את חיפה ועבר להתגורר בירושלים. למשטרה הבריטית היה ברור שהוא חבר ב"הגנה".

בשנת 1931 התנדב למחלקה הטכנית של הרדיו שהפעילה המשטרה הבריטית בירושלים. בשנת 1934 נשא אישה וכעבור שנה נולד לו בנו בכורו.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי בהתאם לקריאת המוסדות הלאומיים, ושירת כמהנדס במשך 6 שנים והגיע לדרגת מייג'ור. הוא קיבל את המסדר של הכוחות היהודיים ששרתו בצבא הבריטי ביום סיום המלחמה בטקס שנערך במצריים.

לאחר המלחמה חזר ארצה ומאחר והכיר את צמרת הצבא, קיבל עבודה כמהנדס במחנה הצבא הבריטי "אלנבי". בשנת 1947 עבר לעבוד בחברת החשמל הירושלמית שבהתאם להחלטת הממשלה הבריטית בארץ הייתה נפרדת מחברת החשמל של רוטנברג. הוא עלה במהירות בסולם הדרגות בחברה.

בנוסף לכל עבודותיו היה עדיין חבר ב"הגנה" וכשהחלה המלחמה בין היהודים לערבים טיפל בהתקנת בורות מים בירושלים למען צבירת מי גשמים מתוך שיקול והבנה שתהיה בעיה של הספקת מים לתושבים. הוא מונה כמפקד מחנה "שנלר" שהיה התחנה הראשונה אליה הגיעו המזון והאספקה שהועלו לירושלים בשיירות הרכב. עקב התנהגותו וחוסר יכולתו להתחבב על החיילים חברי ה"הגנה" נאלץ לעזוב את התפקיד. הוא מונה לפקח על שדות התעופה שהיו בירושלים.

טוביאנסקי נהג להתרועע עם קצינים בריטים שהכיר ופגש במסגרת עבודתו בחברת החשמל. הוא נהג לעשן סיגרים שכנראה קיבל מידידיו הקצינים – בזמן שהחייל עישנו קש מזרונים – תמיד היה לבוש בקפידה והיה מתנשא בכל הליכותיו. כמפקד בכיר ב"הגנה" ובצה"ל היה מקצוען ללא כחל וסרק וביצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר. בסוף יוני 1948 הושבעו כל החיילים אמונים לצבא וגם הוא השביע את חייליו לצה"ל.

כשהחלה המלחמה במאי 1948 הפגיז הצבא הירדני את מרכז העיר ירושלים. באזור זה היו מתקנים שונים של הצבא היהודי. משום מה גם מתקנים אלו הופגזו והחלה חרושת של שמועות כי יש בצד השני מרגל המכוון את ההפגזות.

איסר בארי מונה לתפקיד ראש המודיעין של הצבא. הוא לא אהב בלשון המעטה את טוביאנסקי וחשדו נפל עליו שהוא במסגרת עבודתו בחברת החשמל מסר לקצינים הבריטים על מקומות חשובים בעיר שיש לספק להם חשמל בכל מקרה. מקומות אלו כמו גם מקומות אחרים במרכז העיר הופגזו בידי הערבים.

ביום 29 ביוני 1948 ירד טוביאנסקי לתל אביב כדי לרכוש מוצרים בשוק הכרמל בעיקר מוצרים שלא היו בירושלים ובאותה הזדמנות גם לבקר את אחיו ובני המשפחה.

כשנודע לאיסר בארי שמאיר טוביאנסקי נמצא בתל אביב ניצל את ההזדמנות והורה לו להגיע למשרדי אגף המודיעין לישיבה דחופה. טוביאנסקי לא חשד בכלום למרות שהיה אמור להרהר איזו ישיבה יכולה להיות לו כאשר הוא לא שייך לחיל מודיעין כי אם לחיל האוויר. כשטוביאנסקי נכנס. החלו לחקור אותו 4 אנשים דוד קרון, אברהם קדרון, בנימין גיבלי ואיסר בארי. החקירה החלה כשיחת רעים למרות שצורת הישיבה הייתה בהחלט כצעד של חקירה. טוביאנסקי לא חשד בדבר והשיב לכל השאלות השונות. פתאום הוציא גיבלי את רשימת המקומות של האתרים החשובים בירושלים ושאל את טוביאנסקי האם הוא מזהה את הרשימה התשובה הייתה מידית בוודאי. גיבלי הסביר לטוביאנסקי כי הרשימה נמצאה אצל קצינים בריטים במשרדי חברת החשמל. טוביאנסקי תפס את ראשו ואמר לעצמו מה עשיתי. גיבלי לא היה צריך שום דבר נוסף הוא פונה את שאר החוקרים ואומר להם אתם רואים הוא "מודה באשמה" רביעית החוקרים או השופטים של איש אחד שלא קיבל אפשרות להתייעץ עם עו"ד או עם עצמו. יצאו להתייעצות והחליטו פה אחד שטוביאנסקי הוא אשם ולכן יש להוציאו להורג כאן ועכשיו. איסר בארי היה האיש שהכין את כיתת הירי. לא נתנו לנאשם להגיד דבר או להתחנן על נפשו כי אם הכיתה לקחה אותו וירדו איתו לאחת הוואדיות שליד "בית המשפט" וירו בו. צריך לציין ששני חיילים התנגדו לירי ופרשו ולא השתתפו בהוצאה להורג.

השופטים הלכו הביתה כאילו לא קרה דבר. אחיו החל לחפש אותו אלמנתו ביקשה מעו"ד לויצקי לטפל בחיפוש אחי בעלה והוא יעץ לה לפנות לראש הממשלה ושר הביטחון מר דוד־בן גוריון ולספר על השמועות המתרוצצות בירושלים על "משפטו והוצאתו להורג" של בעלה. בן־גוריון הורה מיד לפרקליט הצבאי הראשי לחקור במקרה. היה ברור שאיסר בארי ביצע כאן מעשה בלתי חוקי בעליל. שכבר ביצע דומה לו בעבר. ביום 15 באוקטובר 1949 נפתח המשפט כנגד איסר בארי באשמת הריגת מאיר טוביאנסקי, בפני בית משפט השלום (אזרחי). בארי נעצר ל-15 יום בכלא עד לסיום המשפט אך ביקש שחרור מהמעצר. שופט בית המשפט סירב לשחררו בטענה שעל פי החוק אין אפשרות לשופט בבית המשפט השלום לשחרר נאשם בעוון הריגה. בהתערבות נשיא בית המשפט המחוזי הוא שוחרר בערבות.

במשפט העידו "השופטים" שדנו וחקרו והסבירו שבעצם נגררו אחרי בארי. ביום 22 בנובמבר 1949 נמצא איסר בארי אשם בהריגה ובחריגה מסמכותו ונידון ליום אחד מאסר מבוקר ועד ערב. בהמלצת הרמטכ"ל חנן נשיא המדינה את בארי והוא יצא לחופשי וישב בביתו הוא הודח מהצבא.

לשאר בשופטים לא קרה דבר מיוחד והמקרה המצער לא השפיע על הקרירה שלהם בעתיד.

בן גוריון הורה להחזיר למאיר טוביאנסקי את כבודו הצבאי והוא הועלה בדרגה לרב סרן וגופתו הועברה להר הרצל. אלמנתו הוכרה כאלמנת מלחמה.

נתן אלתרמן כתב שיר בעקבות המקרה המזעזע.

כתיבת תגובה