מסע בעקבות נתן אלתרמן

מסע בעקבות נתן אלתרמן

נתן אלתרמן נולד ביום ט' באב תר"ע, 14, באוגוסט ,1910 בעיר הבירה של פולין, ורשה. בית הוריו יצחק ובלה היה בית תרבותי עברי וציוני. אביו הגיע לוורשה כשנה קודם לכן בכדי להשתתף בניהול בית ספר למורות שהיה בהנהלתו של יחיאל הלפריין. השפה העברית הייתה שפת הלימוד. בין המורים שלימדו בבית ספרו של הלפריין היו גם המשורר יעקב פיכמן, והסופרים הלל צייטלין ובוקי בן יוגלי ואחרים. בשנת 1914 פרצה מלחמה והיה ברור לכל שעיר הבירה תיכבש במהרה ומי שיסבול מכך יהיו בעיקר היהודים ועל כן החליטה משפחת אלטרמן לחזור למולדתם רוסיה. במוסקבה הבירה לא היו תנאי מחיה נוחים והמשפחה נודדת לקייב בירת אוקראינה, גם שם לא מצא יצחק פרנסה והמשפחה עברה לקישנב בירת מולדביה שבה היה יותר חופש פעולה ליהודים. בקישנב פתח אלטרמן גן ילדים עברי בביתו, ולימד את הילדים בשיטת הלימוד הברפלית שבה מלמדים במנגינה. הוא חיבר שיר ללימוד זואלוגיה, יש לנו תיש. נתן נכנס ללמוד בגימנסיה מקומית.

סבו של נתן מצד אמו היה מחסידי חב"ד עלה לארץ ב-1929 והתיישב בכפר סומייל. כתב ביחד עם המשורר לוין קיפניס את ספרי הלימוד "מקראות גדולות"

בעזרת הסופר הרוסי מקסים גורקי, שהיה ידידו של הרודן סטלין, הצליחה המשפחה לעלות לארץ ב-1925 והתיישבה בתל אביב. נתן נכנס ללמוד בגימנסיה הרצלייה בכיתה ט'. העריץ וכיבד את שלושת מוריו שהשפיעו על אישיותו. ברוך בן יהודה, אביה של נתיבה. את דמותו הכניס למחזה "כנרת כנרת". העריך מאוד גם את המורה והמחנך ד"ר חיים בוגרשוב, ואת דוד ילין, שיהיה לימים נשיא הסתדרות המורים. את המשורר יעקב פיכמן כיבד מאוד מאחר והיה מבאי בית הוריו. מעולם לא פגע בכבודם. אף אחד לא רצה ליפול לתוך פיו. באחד הימים ראה את אברהם ברויידס מי שהיה נשיא אגודת הסופרים, ואמר עליו: "הנה הולך איש שהתחפש לאישה שדומה לאיש". למה הוא השתלח בו לא ברור לי. באחד הימים ראה את לאה גולדברג מגיעה לכסית ואמר: "הנה מגיע הצער והיגון לכסית".

לאחר שסיים את גימנסיה הרצלייה, נסע בעצת אביו ללמוד רפואה בפאריס, וכעבור שנה, שוב בעצת אביו, החל ללמוד חקלאות באוניברסיטת ננסי. לאחר שנתיים חזר לארץ עם תעודת בוגר המגמה לחקלאות של אוניברסיטת ננסי. כמובן שמיד יצא לעבוד במקווה ישראל, לאחר מספר ימי עבודה מועטים הבין שממנו לא יצא אגרנום מפורסם, וחזר לבית הוריו בתל אביב. יש חילוקי דעות האם עבד 3 ימים או שבוע. לראשי התנועה הציונית ולאלתרמן הייתה הזדהות… גם הם עלו לארץ לעסוק בחקלאות ומצאו עצמם מהר מאד בעיר.

כבר אריסטו אמר שאין לדעת מה קדם למה? האם התקופה היא שמביאה את האישיות שתשפיעה עליה, או האישיות היא שיוצרת את התקופה. התשובה בעיני המשיב. על הבסיס הזה אני שואל מה הופך את המשורר לאישיות דגולה המילים שהוא מכניס בשיר או המנגינה שמפרסמת אותו.

אלתרמן החל לעבוד כמתרגם לילה בעיתון 'דבר'. לאחר מספר חודשים הוא עבר לעבוד בעיתון "הארץ" ושם עבד עד אשר הסתכסך עם בנו של המו"ל שלא רצה לתת לו תוספת ולכן חזר לעבוד ב"דבר". הוא פרסם כמעט 1000 טורים בעיתון, שכל טור זה שיר. עיתון "דבר" היה מחולק לשישה טורים ומספרים שאלתרמן שאל את העורך ברל כצנלסון איפה הוא יכול להכניס את שירו וברל ענה אתה תכתוב ב"טור השביעי".

ספר שיריו הראשון נקרא "כוכבים בחוץ" שבו מופיע כשיר הראשון השיר.

עוד חוזר הניגון

עוד חוזר הינגון שזנחת לשוא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר-אורח.

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת לכת – –

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפים
לחרשה ירקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים

ספר שירים זה עורר סערה ספרותית והעמיד את אלתרמן כמשורר הלאומי החדש, הבוהמיין, אולי המודרני של הזמן החדש. בעקבות שירתו חל שינוי ומעבר מהשירה בתקופתו של המשורר הלאומי מהדור הישן חיים נחמן ביאליק. גם אלתרמן וגם ביאליק כתבו את שיריהם מתוך המסורת מהמקרא שאותו למדו בילדותם. גם בשיר הזה הרעיון נלקח מספר שמואל כל המילים מופיעות שם. גם המושג "ניגון" הוא מושג חסידי ולא חילוני. ביאליק מספר על ילדותו בכל כתביו ואילו אצל אלתרמן לא מוצאים דבר על נדודיו בימי ילדותו כמו גם אצל חברתו לאה גולדברג.

אלתרמן מביא מצרפת את המנהג לשתות עד אובדן החושים הוא היה מודע לתופעה שכן גם אביו נהג לשתות בחברת ידידים רק שאביו ידע כיצד לשלוט בשתייה ונתן לא.

שלג הלבנון

זהו בית הקפה הראשון שבו החלו להתאסף אנשי הבוהמה התל אביבים ונתן אלתרמן בראשם ביחד עם אברהם שלונסקי. בבית קפה זה הייתה השביתה הראשונה של המלצרים שדרשו לחוקק בחוק את קבלת התשר שלהם בגובה 10%. בתי הקפה המעטים שהיו בעיר נסגרו בשעות הערב המוקדמות ובבית הקפה שלג הלבנון התארגנה מחאה נגד סגירת בתי הקפה מוקדם והם דרשו לאפשר להם לשרת את הקהל עד חצות. זו השעה שמבקרי תיאטרון המטאטא והקאמרי היו מסיים את ההצגה השנייה והקהל יכול היה לבוא ולראות את השחקנים ובוודאי גם ללגום משהו.

נפתחו עו בתי קפה והמפורסם שבהם היה "כסית" ברחוב בן יהודה פינת מנדלי. אברהם שלונסקי וחבורתו שהוא נתן להם את השם "יחדיו" נהגו לשבת שם עד ששתי בעלות בית הקפה החליטו להיפרד. ואחת מהן פתחה בית קפה חדש ברחוב בן יהודה 9 וביקשה משלונסקי לבוא עם חבריו לשבת אצלה וגם לתת שם יפה לבית הקפה. הוא הציע את השם "אררט" מתוך אותו השיקול של להיות ביחד בתוך הספינה. הוא גם נתן לשם הזה הסבר. "אני – רוצה – רק – טה". שלונסקי לא שתה תה גם כאשר היה חולה. היו עוד בתי קפה שבהם נהגו לשבת אלתרמן וחבריו.

בשנת 1935 נשא לאישה את שחקנית תיאטרון הקאמרי רחל מרכוס. בשנת 1941 נולדה בתו היפיפייה תרצה ובאותה השנה נכנסה לכסית נערה כבת 19 מאיירת ומציירת צילה בינדר, והתאהבה בו עד כלות. אחיה ניסה להניע אותה מנתן אך ללא הצלחה. צילה הבינה שלעולם לא יעזוב נתן את אשת חיקו וישאר לעד נשוי לרחל ובכל זאת לא יכלה לעשות דבר כדי להשכיח אותו מליבה. אלתרמן כותב לה את שיר זמר שלושת התשובות המתאר את מסכת חייה הקשים.

נתן אלתרמן כתב על כל נושא או מאורע שארע בתל אביב הוא מאוהב בעיר על פגמיה ועל כל מה שקורה בה ועל כל דבר הוא כותב שיר.

כשפרצה מלחמת העצמאות ב-1948 היה אלתרמן מבוגר כבן 38 ולא היה חייב בגיוס לצבא אך הוא מבקש מידידו הקרוב ביותר יצחק שדה שהקים בדיוק באותם ימים את חטיבה 8 המהוללת שיסכים לגייס אותו למרות גילו. יצחק שדה מגייס אותו ואלתרמן עבר קורס רגמים. הוא הצליח להגיע לדרגת סגן רגם מומחה. בעת המלחמה נפלו מספר פגזי האויב בקרבת העמדה שבה היה אלתרמן ויצחק שדה נלחץ. לטענתו הוא לא יכול היה להתרכז מאחר וחשב כל הזמן על ידידו וחשש שמה יקרה לו משהו, והורה לסגנו לקחתו בחזרה לתל אביב ולהשאירו שם.

מערכת יחסים עכורים היו לו עם בתו הרגישה שהייתה שחקנית מוכשרת פזמונאית משוררת ומחזאית. היא לא יכלה לסבול את התנהגותו בעיקר כלפי אמה. תרצה אתר יצאה עם בעלה עודד קוטלר לארה"ב ללמוד והתעלפה מצער על במת הלימוד. אלתרמן נסע לניו יורק והביא אותה בחזרה לארץ והבטיח לה שיפסיק לשתות ויהיה "ילד טוב" זה כנראה החזיק שבוע ימים. הוא דאג לה מאוד ואהב אותה בכל ליבו ומאחר ולא יכול היה לדבר על ליבה ואל ליבה כתב לה שיר מרגש מאוד.

שמרי נפשך כוחך שמרי שמרי נפשך
שמרי חייך בינתך שמרי חייך
מקיר נופל מגג נדלק מצל חשך
מאבן קלע מסכין מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף מן החותך
מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים
מן הדומם מן המחכה מן המושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שיער ראשך
עורך שמרי שמרי נפשך שמרי חייך

לאחר שנים היא החזירה לו בשיר משלה שבה היא מציינת שהיא נשמרת כפי שביקש ממנה.

המשך יבוא…