מעשה החטיפה האכזרי ספורה של משפחת לזרוביץ 1938

משפחת לזרוביץ

יש להבהיר מראש כולם מבטאים את השם לייזרוביץ מתוך השם אליעזר. אך לא היא. השם הוא לַזַרוֹביץ.

אבי המשפחה משה לזרוביץ נולד בשנת תרנ"ח (1898) בפתח תקווה. אמו נפטרה בהיותו תינוק והוא הועבר למשפחת איטה שינפלד אחות אמו. בגיל 14, בסיום לימודיו בבית הספר העממי של חברת פיק"א החל לעבוד בפרדסי הסביבה. בהתאם לקריאת ראשי היישוב העברי הצטרף ל"משטרה", שהוקמה בשנת 1921 על ידי הממשלה הבריטית, והיה חבר פעיל ב"הגנה". בשנת 1927 התגייס למשטרת ארץ ישראל המנדטורית.

בשנת 1924 נשא לאישה את ברוריה קירז'נר ילידת ראשון לציון, לאביה קדיש קירז'נר ורחל בת יצחק רוזנפלד. ברוריה ילדה לו שלושה ילדים רחל (1926) יפרח (1930) וחגי בן הזקונים (1936).

משה לזרוביץ היה שוטר חייכן סימפטי ומצטיין בעבודתו שהכול אהבוהו וכך עבר תפקידים ושירת במספר תחנות משטרה ביניהן גם בתחנת המשטרה בצפת ובתחנת המשטרה בנור אל שמאס שבקרבת תול כארם, שהיה מחנה עבודה לאסירים פוליטים. כאות הוקרה על עבודתו הנאותה במשטרה הועלה בדרגה וקיבל בשנת 1936 להיות סגן מפקד מחנה האסירים שליד עתלית.

ברוריה דאגה מאוד לאסירים היהודים והערבים שהיו במחנה. מוכתר כפר עין חוד' זידאן אבו אלהיג'א היה מבאי בית המשפחה לעיתים מזומנות. בהתאם לבקשתו של המוכתר מינה משה לזרוביץ את יוסף חמדאן ל"שאוויש", סמל אסירים, דרגת מעמד חשובה ביותר בין כתלי בית הסוהר.

המחנה הוקם לאכלס אסירים בעלי עבר פלילי שנידונו לעבודות כפיה וכדי שלא יהיה צורך להסיעם מדי יום למחנה המעצר הגדול בעתלית הקימו מחנה ארעי ליד מקומות העבודה. בשנת 1938 היה המחנה מדרום לבית אורן בצד הכביש לחיפה והיו בו צריפי מגורים והמחנה הואר בלילות בפנסי לוקס לאורך הגדר המקיפה אותו.

המחנה נשמר על ידי כארבעים שוטרים ערבים בפיקודם של שלושה קצינים. אנגלי, מק-לין, שהיה מפקד המחנה, יהודי, שהיה סגנו, משה לזרוביץ וקצין משטרה ערבי, נאיף אל-ע'רייב, הקצינים התגוררו בשלושה צריפים שהיו מופרדים מהמחנה עצמו ונשמרו על ידי ארבעה שוטרים ערבים והיו למרגלות ההר.

מי הוא יוסף סעיד אבו דורה. בן לחמולת אל ג'רדאתא מהכפר סילת' מצפון לעיר ג'נין. הוא נולד למשפחת לא עשירה שכן בצעירותו נאלץ לעבוד כאריס אצל בעל קרקעות בכפר זבּובה. לא הצליח להשתלב בעבודה הקשה והחל לעבוד כסבל בתחנת הרכבת בבנימינה ופרנסתו הייתה למעשה על טוב ליבם של הנוסעים בקבלת טיפ על עבודתו. שלח ידו בעוד עבודות ללא רקע מקצועי וכאשר התייאש מכולם מכר משקה קר (בארד או תמרינדי) ברחובות חיפה.

לאחר פרעות תרפ"ט יסד השייח' החיפני, עז אֿדין אל קאסאם אירגון חשאי שיפעל להחזרת המולדת לידי הערבים ברוח האסלאם, שקיבל את השם "היד השחורה". חברי האירגון היו מחויבים למצוות הדת ולכן הם התאפיינו בזקן שחור קטן. אחד ממקרי הרצח המפורסם שעשו היה רצח הסמל משה רוזנפלד. פעולה זו העלתה את חמתם של השלטונות הבריטים והם הצליחו להרוג את השייח' ביער ליד ג'נין. יוסף אבו דורה היה חבר בארגון זה אך לא הצטיין בפעולה כלשהי שכן לא היה אמיץ ולא נטה להסתכן. כאשר נהרג עז' א ֿדין אל קאסאם, ארגן השייח' עטיה אחמד אל עוואד שהתגורר באותו הכפר, בלאד א שייך', כנופיה יותר מסודרת ויוסף אבו דורה נהיה לעוזרו ואיש קשר עם שאר הכנופיות בגליל. לאחר ששייח' עטיה נהרג בהתנגשות עם הצבא ליד ג'נין מונה אבו דורה בהמלצת המופתי חג' אמין אלחוסייני כממלא מקומו. במאי 1938 מונה "כמפקד במרחב בית שאן ג'נין והר הכרמל" שטח מרחבי גדול בשביל חייל שלא התנסה במבצע כלשהו. הוא הקים את מפקדתו בכפר ליד קיבוץ משמר העמק, ויצא למבצעים באזור שיפוטו כדי להטיל את פחדו על הסביבה. בחודש יולי 1938 מיד כשקיבל את המינוי ארגן פעולות כנגד גבעת עדה, קריית חרושת, ועל היאחזות "יערות הכרמל". המבצע החשוב שלפי חשבונו יביא לו פרסום ויוקרה רבה היה לשחרר את האסירים ממחנה הכפייה שליד עתלית. במבצע ההתקפה על מחנה האסירים השתתפו כנראה 200 איש בפיקודו של סגנו יוסף חמדאן מהכפר עין חוד'. אבו דורה עצמו נשאר בפאתי הכפר ומשם צפה על מהלך הקרב. אבו דורה שם את עינו להאדיר את שמו כדי שיוכל לטעון לקבלת תפקיד בכיר בעת שתוקם הממשלה של פלסטין. יוסף חמדאן שהיה אסיר במחנה המעצר הציע לו לכבוש את המחנה ולשחרר את האסירים דבר שיגדיל את יוקרתו.

בערבו של יום 16 באוגוסט 1938 ערך הקצין משה לזרוביץ מעין "חפלה" בביתו. לאחר שכולם הלכו לביתם, נכנסו משה ואשתו ברוריה יחד עם אחיה שהתארח בדיוק ביום זה אצלם, למטבח להדיח את הכלים ולסדר את המטבח לקראת יום המחרת. שלושת הילדים הלכו לישון בחדרם. בערך בשעה 23:00 התקיפו כמאתיים ערבים מאנשי כנופייתו של יוסוף אבו דורה, בפיקודו של יוסף חמדאן את מחנה האסירים תוך ירי כבד והביאו לשחרור מספר אסירים. הם חסמו את דרכי הגישה למחנה בעזרת מתרס גדול וגבוה של אבנים וירו לתוך פנסי הלוקס שהקיפו את המחנה ועל האזור ירדה עלטה מוחלטת. היריות הזעיקו את אנשי הסגל, שומרי המחנה שניסו לתקוף את הכנופיה והזעיקו עוד כוחות צבא לעזרה מהסביבה הקרובה, שלא הצליחו להתקרב למחנה עקב מחסומי האבנים. צבא שהוזעק למקום סילק את מחסומי האבנים והצליח להרחיק את הכנופיה שפנתה לכיוון ההרים. בדרכם חזרה לעבר ההרים, שם נוח לאנשי הכנופיה להסתתר, חטפו מתוך ביתם את בני משפחת הקצין, משה לזרוביץ, ולקחו אותם איתם. אנשי הכנופיה ידעו שהקצין היהודי מתגורר בבית הדרומי שבין שלושת הבתים. יוסף חמדאן היה בבית הזה מקודם. אנשי הכנופיה חטפו מתוך מחנה האסירים קצין משטרה ערבי ואת השוטר הערבי ששמר על בית המשפחה אבל הם שוחררו כעבור יום.

החטופים הובאו בפני המפקד, אבו דורה, שהתמקם ביער של עין חוד'. זה לא היה בתוכניות שלו והוא עשה בדיוק מה שעשה נפוליון באותו המצב. הוא הקים "בית משפט" שבו ישב חכם דת שיגיד לו מה יש לעשות בחטופים שלא כל כך הבינו את מצבם החדש. למרות החשכה פנה משה לזרוביץ ליוסף חמדאן ושאל אותו למה הוא מתנהג איתו כך. "הרי התנהגותי אליך הייתה נאותה, בזכותי נעשתה "שאוויש"? יוסף חמדאן הבין שזוהה וזה מצב ביש גדא בשבילו.

השייח' פסק שלפי ההלכה המוסלמית יש להרוג את הגברים המבוגרים, ואילו את השאר צריך לאַסלם ולצרפם לדת מוחמד. יוסף חמדאן שמח מאוד לקבל פקודה להוצאתם להורג. הוא מיד ירה במשה לזרוביץ. אליהו קירז'נר ניסה לברוח בחסות החשכה אך כדורים פגעו גם בו. עכשיו הבינה ברוריה את ה"מצב ביש" שבו הם נמצאים והחלה לצעוק על יוסף חמדאן. אבו דורה פחד שהצעקות יסגירו את מיקומם ופקד לירות גם בה. הגופות הושארו במקום ואנשי הכפר התבקשו להביאם לקבורה.

אנשי הכנופיה המשיכו בבריחה ולקחו את שלושת הילדים (שלא היו נוכחים במעשה) על גבי סוסים שלא יעכבו את המנוסה. הפרידו בין הילדים. הילדה רחל, הועברה בנפרד ובסוף הדרך הגיעה לבית ערבי בכפר סילת אל חרתייה ושם נשארה ללון. זה היה כנראה ביתו של אבו דורה עצמו. למחרת הביאו לאותו בית גם את שני הילדים, אחיה, יפרח וחגי.

היו חכמי דת, שהבינו שאבו דורה הגזים ולחצו עליו לשחרר את הילדים, את המבוגרים כבר לא ניתן היה לשחרר. רעיון השחרור היה שלא להרגיז יתר על המידה את הממשלה ואת הציבור שלא היה עובר לסדר היום במקרה של רצח ילדים קטנים.

אבו דורה החליט ל"הישמע" להוראות השייח' ולהחזיר את הילדים. הם נלקחו על גבי חמורים לאזור קיבוץ משמר העמק לשם הגיעו בלילה. הזרקור של הקיבוץ האיר את השטח היה ברור שאין דרך להתקרב אל השער בלילה. שני הערבים שליוו את הילדים הורו להם להתחבא ולישון בתוך שדה התירס ולחכות לבוקר ורק אז ללכת לקיבוץ. שני הערבים שליוו אותם לקחו את החמורים והשגיחו ממרחק בטוח שהילדים הולכים לקיבוץ, וברחו מהשטח.

בקושי נכנסו לקיבוץ. הילדים היו לבושים כערבים והופיע ליד גדר המשק בלבוש הערבי שהלבישו אותם. השומר שלא הבין ערבית, נבהל למראם וניסה לגרש אותם. רחל שהייתה ילדה בוגרת ובעלת תושיה צעקה בעברית אל השומר "אנחנו הילדים של השוטר לזרוביץ" השומר הכניס אותם לתוך הקיבוץ ורץ להזעיק חברים ותיקים שיטפלו בילדים.

הילדה סיפרה מה עבר עליהם:

בני משפחת לזרוביץ נחטפו והם היו לבושים כותנות לילה ובנוסף היו יחפים. כך קשה ללכת בלילה ועל סלעים. בשלב זה הופרדו הילדים מהמבוגרים ומשה האב רצה להגיד משהו לבתו אך קיבל מכה מרובה של אחד החוטפים שדירבן אותו להמשיך ללכת במהירות. כעבור רגעים מספר שמעה את אמה משמיעה קול צעקה. מאחר וידעה ערבית על בוריה שאלה מה קרה אך לא קיבלה כל הסבר מניח את הדעת רק להמשיך קדימה. כנראה שלאחר שהמבוגרים נורו למוות הובאו גם הילדים בפני אבו דורה שאמר להפריד את שני הבנים לחוד ואת הילדה להביא אליו. היו לו כוונות זדון.

את שני האחים הכניסו בדרך למחסן שהיה מלא אבטיחים הילדים שלא רצו להישאר במחסן לבדם יצאו ממנו. הערבים שמסביב הרכיבו אותם על חמור והמשיכו במסעם. רחל הגיעה בסוף מסע ארוך ומפרך על גבי סוס דוהר לכפר סילת אל חרתיה שמצפון לג'נין כפרו של אבו דורה. שם התרחצה וקיבלה בגדי ערבים ובבוקר הביאו אליה את שני אחיה.

ביום שישי בלילה הגיע אבו דורה ואמר לרחל שהחליט לשחרר את שלושתם אבל בתנאי שתדאג לפרסם מכתב שהוא יכתיב לה בעיתונות העברית. היה חשוב לו מאוד שהציבור היהודי יידע שהוא אדם הגון וישר. לאחר כתיבת המכתב אל הציבור היהודי הביאו שני חמורים ושני ערבים שקיבלו הוראה מאבו דורה לקחת את הילדים לכיוון קיבוץ משמר העמק. הם הגיעו לשדה תירס ושם קיבלו הוראה מהערבים להתחבא ולישון במשך הלילה. רק בבוקר כאשר הפרוז’קטור יכבה ויפסיק להאיר את השטח שילכו לעבר הקיבוץ. הערבים לקחו את שני החמורים כדי שיוכלו להימלט מהמקום.

"כאשר הגענו לגדר הקיבוץ ראה אותנו השומר וצעק לנו להסתלק מהמקום מאחר וראה ילדים בבגדי ערבים. רחל שהבינה מיד את טעותו של השומר צעקה אליו ואמרה לו "אנחנו יהודים אנחנו הילדים של הקצין לזרוביץ" מנין ידעה רחל שהקצין לזרוביץ הוא מפורסם אבל כנראה בחוש השישי שלה הבינה ששמו פורסם בעיתונות במקרה החטיפה. כאשר הוכנסו לתוך הקיבוץ הובאו אל המוכתר של משמר העמק, אריה דיאמנט. אחת החברות במשק חוה לין טיפלה בילדים במסירות רבה. כעבור כשבוע בהמלצתו של יצחק בן צבי יו"ר הוועד הלאומי הועברה רחל ללמוד בבית הספר בן שמן, יפרח הועבר ללמוד בשפיה שליד זיכרון יעקב ואילו חגי הקטן רק בם שנתיים וחצי הועבר לבית משפחת גורדון שהייתה הדודה שלהם היא התגוררה ברחוב ברנשטיין כהן בתל אביב. עו"ד לוויצקי מטעם "ההגנה" דרש מהשלטונות הבריטים לממן את אחזקת הילדים.

ביום 9 בחודש יוני 1940 הפציצו מטוסים איטלקיים את תל אביב מתוך מטרה להשתלב במלחמה הגדולה. כ-60 איש נהרגו בהפצצה זו ועשרות נפצעו. ביניהם היה גם חגי כבר ילד בן ארבע וחצי ששיחק עם עוד ילדים בחצר הבית. כולם הובאו לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק

בשנת 1962 התמנה קצין המשטרה שלמה בן אלקנה לחקור ולמצוא היכן נקברו שלשת המבוגרים בני משפחת לזרוביץ. לאחר מאמצים כבירים במשך חצי שנה הצליח למצוא את קברם ועצמותיהם הובאו בטקס ממלכתי מלא לקבורה בראשון לציון.

יהא זכרם ברוך.

2 מחשבות על “מעשה החטיפה האכזרי ספורה של משפחת לזרוביץ 1938

  1. יישר כוח! סיפור מופלא ולא ידוע – המשך להאיר את דפי ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה

  2. היום קראתי את התגובה היחידה על סיפור החטיפה של משפחת הקצין ליזרוביץ משה,

    בשנה זו חווינו פרשה דומה – חטיפת גלעד שליט- שלשמחת כולנו הסתיימה בשחרורו.

    אני חוויתי את פרשת חטיפת בני משפחת ליזרוביץ – כילדה. משה ואחיו הבכור ישראל

    נתיתמו מאמם ואומצו ע"י שתי אחיותיה איטה שיינפלד אימצה את משה וחיה יוספזון

    אימצה את ישראל שתיהן עלו ארצה בסוף שנת 1800, והיו מראשוני פתח תקוה.

כתיבת תגובה