רשמים מנחלת יצחק בשלהי שנות ה-30

המאמר נכתב בידי גלעד כספי לזכרו ולכבודו של אביו, המורה דב כספי.

דב כספי – ("כספי המורה")

רשמים מנחלת יצחק בשלהי שנות ה-30

 

הקדמה

דב כספי (1907 – 1967) נולד בליטא ועלה ארצה ב-1936, יחד עם רעיתו וחותנתו האלמנה. לאחר כשנתיים שבהן חייתה המשפחה בכפר סבא, שם הועסק דב כמורה, השתקעה המשפחה בנחלת יצחק. זאת, לאחר שלדב הוצעה משרה משתלמת יותר בבית ספר חדש שהוקם בשכונה. בתחילה נסע דב לנחלת יצחק בגפו, כדי לערוך את הסידורים להבאת יתר בני המשפחה. את רשמיו מהמפגש הראשוני הזה עם השכונה העלה על הכתב בטיוטה. להלן מובאים דברים אלה, כפי שעובדו על ידי בנו הצעיר גלעד כספי, שגם הוסיף הקדמה זאת, חלק מהכותרות והערות הבהרה בגוף הטקסט.

 

ציפיות מנוגדות של דתיים וחופשיים (חילוניים) בשכונה מהמורה החדש

בלילה האחרון לפני ביקורי בנחלת יצחק חלמתי, שהנה נגלה לפני מחזה שבו מתגשמים דברי הנביא ישעיהו "וגר זאב עם כבש". בחלום היו מסובים לשולחנות ערוכים: מצד אחד, בעלי זקנים ופאות מסולסלות, ומצד שני – פנים מגולחים עם בלוריות של קונדסים עטורות לראשיהם, פולטי עשן ורוכבים בכלי רכב בשבת. בקיצור, טהרה, קדושה וטומאה וחול משמשים בערבוביה. הקצתי משנתי והנה זה חלום.

התפקיד שהוטל עלי לא היה קל ביותר והרבה שקלתי בדעתי אם אמלאו באמונה.אין הדבר קל לשמש מקשר בין שני עולמות, להיות מאחה קרעים. אבל מה לעשות? צריך לנסות, הלא כל חיינו הם ניסיון גדול אחד. לא קל היה לעמוד בבחינה משני הצדדים. תחת האש הלוהטת של שאלות הדוקרות והנוקבות עד תהום הנפש, הבטחתי להם (לפרנסי השכונה –ג"כ.) שאשתדל להשביעם רצון והתחלתי בעבודה. קודם כל קניתי לי ראי וניסיתי להעמיד חצאי פנים צוחקים וחצאי פנים בוכים. חילקתי את נשמתי לשתים: לנשמה של חול ולנשמה של דת, והשארתי אפילו מקום לנשמה יתירה. למחרת, כשיצאתי לנשום אוויר צח ברחובות קריה, ננעצו בי עיניים מכל הצדדים. הדתיים הסתכלו בחצי הפנים שבו צריך היה הזקן להשתרע, וכמה גדלה השתוממותם כשלא מצאו את זה שחיפשו.החופשיים (החילוניים) ניסו למצוא את חצי הפנים המגולחים, וגם משאלתם לא נתקיימה. האכזבה באה משני הצדדים. בכל זאת נמצאו מאמינים ובני מאמינים, אשר קיבלוני כמות שאני.

ציפיות של המורה החדש מאורח החיים הדתי בשכונה

הנני מודה ומתוודה, כי לא קלה הייתה לי הכניסה לנחלת יצחק. ההכנות היו רבות. קודם כל עברתי על כל הלכות ודיני שבת ועוד ענייני קדושה שונים. פחדתי שמא אכשל חס ושלום בהתנהגותי. אל יהא הדבר קל בעיניך הקורא. הלוא לשכונת הגאון רבי יצחק אלחנן אתה בא ובוודאי רוחו והוד זיוו של הגאון הקדוש זצ"ל מרחפים על כל צעד ושעל ובכל פינה. אבל כבר בשבת הראשונה התאכזבתי ונדמה לי שנפלתי לקיבוץ "הבחרות הסוציאליסטית" (אכן, לא הרחק מנחלת יצחק, בגבעתיים של ימינו, התארגן והתמקם גרעין של תנועת "הבחרות הסוציאליסטית" שכעבור שנים אחדות הקים, יחד עם חברים מ"הנוער העובד והלומד", את קיבוץ גליל ים – ג.כ.)

 

החזות והניחוחות – ארץ זבת חלב וזבל…

בכניסתך לשכונה, רגליך נתקלות בערמות זבל ואשפה ולאפך מגיעים ריחות מריחות שונים, שבאם לא תסתום תכף ומיד את חוטמך בשתי ידיך עד לידי עצירת הנשימה, ספק אם תוכל להמשיך הלאה. הרחובות סלולים כבישים לפי האופנה החדישה. הבט למטה, עצום עיניך לרגע קט ותחשוב שהנך פוסע ברחובות תל אביב המודרנית. שא עיניך לצדדים ותמונת כפר נידח ומוזנח תשתקף בעיניך. הרבגוניות בצורה החיצונית של השכונה מורגשת על כל צעד ושעל. על יד בית גבוה (בקנה המידה של אותה תקופה – ג.כ.) בנוי כנראה עם כל הנוחיות ותריסים מתקפלים עומד לו צריף מט לפול, נגוע במכות שמש רבות. ואם תחשוב שפה הנך רואה את הבדלי המעמדות, הנך טועה. טועה גם מי שסבור שהגבירים חמדו להם את החיים הפשוטים, הפרימיטיבים, ורואים ברכה בצריפיהם הדלים, בעוד שהעניים התחשק להם לשבת בארמונות נהדרים. למעשה, אך ורק בנחלת יצחק תיווכח לחזות בהתגשמות הביטוי "מותר האדם מן הבהמה – אין". כשהינך עובר על פני בניין אבן גדול ויפה, ומהרהר שמא שוכנים כאן עשירי השכונה, פתאום מתגלים לעיניך ראשי פרות ופרים, וכמוכה תימהון אתה חושב הכלום גם נח הצדיק סידר בנינים ונוחיות לבהמות הטהורות שלו לקראת המבול…

 

תאור בית הקברות בפאתי השכונה

אתה ממשיך בדרכך ברחובות השכונה ועיניך חוזות במה שנדמה לך כקבר רחל (הכוונה למבנים המסוגננים בכניסה לבית העלמין – ג.כ.). מתפלא אתה להיכן הגעת, איזו קפיצת דרך עשית כשהיגעת לדרך אפרתה (לקבר רחל המקורי – ג.כ.). רעד עובר בכל גופך. אולי גם נחלת יצחק תיכלל בחבלי המקומות הקדושים ועל כך לא תזכה להנות מהמדינה העברית (בדיונים באותה תקופה על חלוקת ארץ ישראל בין היהודים והערבים הועלו הצעות שלפיהן יוענק למקומות הקדושים מעמד בינלאומי מיוחד – בעצם המשך המנדט – והם לא יכללו, לא במדינה העברית ולא במדינה הערבית – ג.כ.). בפסיעות גסות אתה פוסע וכמטחווי קשת הנך בורח מחבל המנדט הנצחי עד שאתה מגיע באמת לחבל שישאר לנצח יהודי (הכוונה לנחלת יצחק ג.כ.) שיורשה ויוסכם מצד כל השלטונות אפילו הכי אכזריים, להיכלל במדינה העברית העתידה לקום. גם לשמירת גבולות מעולה אינך זקוק, משום שתושבי החבל שומרים, עד לתחיית המתים וביאת המשיח, על הסטטוס קוו. חיים חדשים וחיי נצח משמשים בערבוביה בשכונה. על פני עגלות ילדים מובלות בידי אימותיהם עובר האוטו השחור (של החברה קדישא – ג.כ) ומקרבו בוקעים ועולים קולות בכי חנוקים. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.

 

הרעש מבתי החרושת הראשונים אינו כבד

לפני שבאתי לנחלת יצחק סתמתי את אוזני בצמר גפן כדי שרעש מכונות התעשייה לא יפוצץ את קרומי עור התוף שלי. סבור הייתי שהרחובות הומים פועלים ואנשי עבודה. מטבעי הנני שונא את שאון קריה. והתפללתי בלבי: מי יתן ואוכל להתאקלם לרעשי המכונות כשאצטרך לחיות כאן . אני צועד על פני האינדוסטריה (התעשייה – ג.כ.) הכבדה, מטה אוזן, מקשיב, שומע ולא שומע. אני מתחיל קצת לשחרר את בלוטות השמיעה שלי, מתאמץ לתאר לעצמי רעש מכונות, אבל דמיוני נפגם, הלא התגלגלתי למקום שקט למדי בשונה מתדמיתו.

 

יוצאי ליטא שייסדו את השכונה הפכו למיעוט

גם בענייני לשון הכנותי היו מרובות כשנכנסתי לשכונה. ידעתי שנחלת יצחק היא נחלת ליטוואקס, כך שכאן לא אצטרך לבטא את השין כדבעי ופני לא יסמיקו כשאכשל חס ושלום בלשון (תדמיתם של יוצאי ליטא, על סמך המבטא של חלק מהם – הייתה שהם מבטאים את האות שין, – כמו בני שבט אפרים בתנ"ך – כשין שמאלית, כמו האות סמך, גם כאשר זוהי שין ימנית – ג.כ.). הנה, בפגישה הראשונה שהייתה לי עם תושב נחלת יצחק אני פונה אליו בשאלה: מה הסעה? איפה כאן סכונת בורוכוב ובית החרוסת של בלום לסיניים (ביח"ר לשיניים תותבות – ג.כ.)? ובעל שיחי ממלא פיו צחוק, וצחוק אדיר מלווה בהתזת מים על פני מתפרץ מגרונו ומפיו ובאין אומר ודברים מסתלק ממני. כהלום רעם נשארתי עומד במקומי , מהרהר שמא אולי נתקלתי בעובר אורח שאינו מבני השכונה. אבל אם עלי לפנות בלשון הליטוואק שלי אל תושב אמיתי של השכונה, אזי המצב ישתנה. והנה על פני עובר רוכב אופניים טעון כדי חלב ריקים. אני עוצר בו ושואל: הגידה נא לי את האמס (האמת – ג.כ.) האתה תושב אמיתי של נחלת יצחק? הוא פוער עיניו לרווחה, מודד אותי מכף רגל עד קודקודי, ושואל אותי: אתה לא "ליטוואקר ציילם קאפ"*1 ומסתלק תכף ומיד ממני. רק אז התפקחתי והבינותי את מצבי. כנראה שהזרים הפולנים הכובשים, כבשו חוץ מווילנה, עיר הבירה שלנו, גם את שכונת הגאון הליטאי (הפולנים כבשו בשנת 1922 את וילנה בירת ליטא וסיפחו אותה לשטחם – ג.כ.). ואז החלטתי לקנות שבות בשכונה הסמוכה, שכונת קריית יוסף, המוכרת יותר "שכונת חאפ" *2. חשבתי, שבזמנים שאנו חיים בהם, כדאי לדעת את תורת החאפ, כמו שאומר הפתגם באידיש: אז מין חאפט נישט האט מין נישט ( בתרגום חופשי: אם לא חוטפים – אז נשארים בחוסר כל – ג.כ.).

תלמידיו הרבים של המורה דב כספי מוזמנים להגיב לכתבה.

*1  – ציילם קאפ

הסבר לכינוי "ציילם קאפ" שניתן ל"ליטוואקים" (יהודים מליטא). הפרוש המילולי הוא: בעל ראש – או מוח – של צלב. כינוי זה ניתן בעיקר על ידי יהודי פולין, ובראש ובראשונה מי שנהו אחרי תנועת החסידות, לבני הפלוגתא שלהם, ה"ליטוואקים", שהשתייכו למחנה "המתנגדים" משום שאלה נחשבו כעקשנים וקפדנים. שרה וייס כותבת בספרה "עיירה הייתה בליטא – דוסיאט בראי הזיכרונות" (1989, עמ' 123): הליטוואק דבק בדעתו וכה יגיד ליריבו תוך שהוא מתווה באצבעו אות של צלב: אתה יכול להשתטח לאורך או לרוחב אבל אני הצודק!!

מנגד, פרופ' יוסף קלוזנר התייחס לביטוי זה (בקובץ "יהדות ליטא", כרך א', 1959, עמ' 17) בהקשר לתדמיתו של היהודי הליטאי – בעיני יהודי פולין – כמי שמגלה יחס של קלות-ראש אל המצוות ואל המַנהגים הדתיים. גלעד כספי מוסיף: המתח בין "ליטוואקים" ל"פולנים" בנחלת-יצחק בא לביטוי", בין השאר, ביריבות ובתחרות בין שני בתי הכנסת: האחד, שהוקם על ידי "ליטוואקים": ע"ש ר' יצחק אלחנן זצ"ל – רבה המיתולוגי של קובנה, במסורת של "המתנגדים", והשני – נוסד במתחם של אנשי "הפועל המזרחי", בהשראת תנועת החסידות, וקרוי היום ע"ש רבו הראשון, הרב דורף ז"ל.

*2 – שכונת חאפ

כינוי זה ניתן לשכונה בשל נסיבות הקמתה בשנת 1934, כאשר מאות מחוסרי דיור מתל אביב והסביבה פלשו לשטח שנחשב בעיניהם בטעות כחסר בעלים, הקימו שם צריפים והתמקמו בהם. זאת, תוך ניצול החוקים דאז שמנעו מהרשויות להרוס בתי מגורים, גם אם אלה נבנו ללא רישיון, ולפנות את מי שהתגוררו בהם. רק לאחר שבמחטף הזה ("חאפ" באידיש) של השטח, שהשתרע מזרחית לנחלת יצחק ודרומית לשכונת בורוכוב, נקבעו עובדות בלתי הפיכות, הסתבר שהאדמות הללו נרכשו קודם לכן ע"י יהודים ממצרים. על כן ניתן לשכונה השם הרשמי – קריית יוסף, על שמו של יוסף המקראי שחי במצרים.

כתיבת תגובה